שלום וברכה מורי ורבותי!
תשעה באב.
על מה אנו מתענים?
כבוד שמים מתגולל בעפר, הביזיון אותו עוברים עבדי ה' יום יום ושעה שעה הוא גדול מנשוא.
בארץ ובעולם "סָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל", מי שדבוק בקדוש ברוך הוא יותר, מתייחסים אליו כאל משוגע יותר.
ירושלים ועם ישראל, שהיו העם הנבחר ביותר בעולם, הפכו להיות אחד מהעמים האחרונים.
כבוד שמים הוא משהו הרבה מעבר למושגים שלנו.
אנו מתאבלים על כבודו של הקדוש ברוך הוא, כאשר הקדוש ברוך הוא באמת מצדו לא היה צריך יותר מאשר את הקיום שלו בעולם.
אך ורק בגלל שמדרך הטוב להיטיב, ברא הקדוש ברוך הוא אותנו כמקבלי ההטבה, אבל הוא לא באמת צריך אותנו.
אז מה קורה כאן באמת?
על מה האבל שלנו עליו, כאשר הוא כביכול לא נמצא באותה גלות?
התשובה היא: כל המלים "שכינתא בגלותא" וכבודו של הקדוש ברוך הוא שמתפלש בעפר, הם בעצם משל בשבילנו.
אנו, בהתנהגות שלנו, אנו, בחוסר האהבה והאחווה שלנו, אנו, בדברי הלשון הרע שיש בינינו, גרמנו לבית המקדש להיחרב.
לאחר שגרמנו לו להיחרב, אנו בעצם בוכים על כך שאין את בית המקדש, אין את לשכת הגזית, אין את כבוד שמים הגדול ואין את האחדות של עם ישראל, אין את הרמה והרוממות של עם ישראל, אבל הכל באשמתנו.
אנו לא בוכים על מישהו אחר, אנו לא בוכים על צרה של עם אחר, אנו בוכים על צרה שאנו יצרנו אותה, על בעיה שאנו יסדנו במו ידינו, וכחלק מהצער הזה אנו מקבלים על עצמנו שיום למחרת לא נרצה להמשיך ולהצטער, אלא נרצה להפסיק את הסיבה לאותו צער, נתחיל להרבות בכבוד שמים, נתחיל להרבות את היחסים שלנו כלפי האחים שלנו, נתחיל להבין שכל דבר טוב מתחיל אך ורק אצלנו בתוך הבית ורק לאחר מכן גולש לבחוץ.
ובעזרת ה' נזכה לבנין בית קודשנו ותפארתנו במהרה בימינו, אמן.
ברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.