קל לאסור וקשה להציל בחורים מנפילה

במקום שאין איש אין מנוס חייבים לגשת לנושא בצורה ברורה גם אם זה לא ינעם לזה או אחר, המצב הזה של דרך אחת והתעלמות מן הצרכים החיוניים להצלת הדורות הבאים, היא בגדר של שופכי דמים רוחניים וגשמיים, ושיהיו אלו הרבנים הכי חשובים לא שמענו מעולם כי מותר למי שמכנים את עצמם 'גדולים' לרצוח ולשפוך דמים, כאשר מתמודדים עם בעיה אי אפשר לאסור דרך מסויימת, כאשר בו זמנית אינם מציגים דרך אחרת. לחייב מצב שנכשל, כל כך הרבה נשרו בגלל המצב הזה, היא בגדר של רציחה ממש

ייאמר ברורות, אין דבר כזה שכל ילד שנולד להורים חרדים ימשיך בדרך ההורים אך ורק מפני שהוא נולד למשפחה חרדית. הורים רבים ביניהם החזקים ביותר כולל ראשי ישיבות נכשלו בחינוך ילדיהם וחלקם ירדו מן הדרך. הרב שך בנו הפך ל'פרופסור' ולא לראש ישיבה והנכדים אף הסירו את הכיפות, ראש ישיבת חברון נכשל בחינוך בני ביתו ולא אוסיף יותר, הרשימה ארוכה מאוד, הרבה מגדולי ישראל הליטאים והחסידים מתמודדים עם מצב קשה בתחום הזה, ואשמים רק הם, מפני שהם לא פתחו את הפתח לילדים שזקוקים לדרך קצת שונה שישמור עליהם במסגרת חרדית אבל לאו דוקא ישיבתית בצורה ובדרך כפי שהנהיגו

שמעתי את הרב ברגמן מדבר ולו הייתי שם הייתי שואל אותו שאלה, אתה אומר כי אסור לשנות, האם בשל כך תאפשר לאחרים למות? האם כאשר מתמודדים עם חיים לא נמצא את מי שהורידו להם רגל בשביל שישארו חיים? מה הפירוש יש רק דרך אחת, כן, מי שמתאים לדרך הזו אדרבה ואדרבה, אבל ישנם כל כך הרבה, כולל מבני משפחת הרב ברגמן שאינם התלמידי חכמים הכי גדולים ולא הלכו בדרכי אבותיהם, לא המשיכו בישיבה ובכולל, האם בשל כך נפקיר אותם?

היהדות החרדית מתמודדת עם בעיית נשירה קשה שיכלו למנוע אותה אם לפני שנים היו מקימים ישיבות שיקלטו בחורים שאינם מסוגלים ללמוד בישיבות מן הסוג של פונוביז' וסלבודקה, כאלו אשר יתמודדו עם בעיות של בחורים ויסדרו להם מסגרת שמסוגלים יהיו שם ללמוד מקצוע. היו בעבר מגדולי ישראל שהורו להקים ישיבות למלאכה בשביל מי שאינם מסוגלים לשבת בישיבה וככה להצילם להבטיח כי יניחו תפילין כל יום, ישמרו שבת ויאכלו כשר ויקימו בתים כשרים וילדיהם שלהם הם אלו שימשיכו בישיבות. קבוצת ראשי ישיבות ליטאים החליטו להפקיר מאות בחורים לרחובות כאלו שהסירו מעצמם עול מצוות רק מפני שלא איפשרו הקמת מסגרות ששם יבטיחו את עתידם היהודי

אף אחד לא קורא חלילה לשנות את סדר הישיבות הקיים, מה שזקוקים וצריכים להקים מוסדות נוספים ששם ילמדו מי שהם מועמדים לנשירה היכן שיתמודדו עם בעיותיהם וינסו לפתור אותם בדרך הטובה כזו שלא תגרום להם לברוח. אני לא מקבל את הנימוק שנתנו אז שאם יקומו ישיבות כאלו הרבה יילכו לשם, האם בשל כך נפקיר כל כך הרבה בחורים?

איני דן כאן בשאלה האם הרב לייבל עושה נכון וטוב, אלא בדבר אחד ויחיד, מי שנלחמים בו בבקשה, אבל תוך כדי הבטחה כי החינוך החרדי מתאים לכל ילדי החרדים בכל מצב, כל עוד שלא הבטיחו זאת, נוביל לכך, שבסופו של דבר אברכים ובחורים חרדים ירעו בשדות אחרים כאשר יחפשו ללמוד מקצוע, האם זה יהיה יותר טוב?

איסורים הוא מן הדברים הכי קלים, ככה זה היה בכל הדורות, לבנות להבטיח כי בחורים לא ינשרו, כאן לא מצאנו את כל האוסרים הללו עושים משהו, לא שמענו שיעז ראש ישיבה אחד שיקום ויתבע להקים ישיבות למען אותם בחורים שהם במצב של מועמדים לנשירה ויעשו הכל להצילם, כאשר יחד עם זאת במצב שנוצר, איך מבטיחים לאברך שהחליט לצאת לעבוד שיוכל ללמוד במסגרת חרדית ולא במסגרת חילונית, מי שאינו יכול להתמודד עם המצבים האלו, הוא האחרון להטיף מוסר בעניינים האלו

חיים שאולזון