אמיתי ומעומק הלב,
רק הקב''ה יודע כמה אני אוהב לאכול לחם של אנג'ל.
עוד כשהייתי ילד אמא שלי הייתה יודעת שרק לחם של אנג'ל אני יאכל, ברמן למשל לא היה בא בחשבון.
מוצאי פסח הייתי קונה כיכר לחם פרוס של אנג'ל ככה עם הקשה השרוף אוכל לפעמים את כולו...
בחרם הזה מאוד התאפקתי. עמדתי כמה וכמה פעמים מול מדפי אנג'ל העמוסים, מריח את הריח המשכר הזה של הלחם הטרי, לפעמים באמת נזל לי ריר. באמת. זר לא יבין.
גאה בעצמי שהצלחתי להתאפק. ולא, לא ידעתי מתי יסתיים החרם הזה.
זה היה נטו לכבוד הקב''ה.
עכשיו, כאשר אחזור לאכול לחם של אנג'ל, זה יוכיח שכל הפעמים שלא אכלתי, זה היה בגלל כבוד התורה.
אני לא יודע מה המצב שלי שם למעלה מבחינת חובה וזכות, אבל אני בטוח שבבוא היום, בדין הגדול, יבוא איזה מלאך עם כמה כיכרות לחם של אנג'ל שלא אכלתי, ויניח אותם בצד של הזכויות.
לך תדע, אולי זה מה שיכריע את הכף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.