רגעים של השבוע - פרשת שלח (חו"ל)

 

רגעים של השבוע - פרשת שלח (חו"ל)

 

ההתעקשות והמסירות למען חסד של אמת / החיפושים והקשרים שפעלו חסד של אמת / תגובת ויחס הרבי על דו"ח בכתב שונה / הרגע המחבר בין דורות

 

א. חסד באמת

 

הוא ניסה להתחמק מלהשיב לי, אבל לא הרפיתי. החיוך המיוחד הסגיר אותו, והבנתי ששווה להתעקש. גם כשהוא כבר סיפר בדיעבד, הוא הקטין וגימד את עוצמת המסירות המיוחדת. כך הוא הרב ברוך קליינבערג, פעלתן גדול, אבל ענוותן עוד יותר גדול.

"בשכונתנו (שכונת 'סוקול' במוסקבה) גרה יהודייה, שהייתה מגיעה אלינו לבית חב"ד ועמדה אתנו בקשר במשך זמן רב. בתקופה האחרונה היא חלתה מאוד ומצבה הלך והידרדר. במהלך השיחות עם בתה והניסיונות לסייע בכל מה שאפשר, שיתפה אותי הבת כי האם השאירה בקשה לשרוף רח"ל את גופה לאחר המוות, ואת עפרה יקברו בסמוך להוריה באחד מבתי הקברות כאן. הזדעזעתי מאוד, והסברתי עד כמה שיכולתי, על האיסור הנורא והצער הקשה שנשמה יהודית סובלת מצעד בלתי הפיך שכזה.

למרבה הצער, נפטרה האשה לפני מספר ימים. פניתי שוב אל הבת, שהסכימה לבקשתי לא לשרוף את גופת האם, והבינה כי האם תכיר לה טובה על כך ממקום מנוחתה בשמים; אך התנאי היה שתיקבר ליד הוריה ולא במקום אחר. אלא שכאן התעוררה בעיה: בית הקברות שבו נקברו הורי האם המנוחה, הינו מקום יוקרתי באופן כללי, ובנוסף לכך התברר כי חלקת המשפחה שהאם היתה סבורה כי היא בבעלות משפחתה, למעשה לא נרשמה על שמם בצורה מסודרת, היות ובשעתו לא שולם על כך את מלוא המחיר, וכעת דורשת הנהלת בית הקברות סכום עתק במיוחד ואינה מוכנה להתפשר. לבת הוצעו מקומות בבתי העלמין היהודיים בעיר, במחיר מוזל ובמקום טוב ומכובד, אך הבת התעקשה. הבנתי כי אין ברירה אחרת, ובכדי להציל ולא לשרוף את הגופה, חייבים להשיג את מלוא הסכום הגדול".

"הצלחת?" אני שואל רק בגלל הנימוס, על אף שאני יודע שכן. החיוך המיוחד והאור שזרח מפניו, העידו על כך יותר מכל.

 

ב. חסד על אמת

 

אלו מסוג ההודעות שנפתחות ללא נימוסים, ישר ולעניין, קצר ותכליתי: "נודע לנו על גלמוד יהודי שנפטר, ומצאו אותו במצב כזה שאי אפשר לזהות אותו. המשטרה לא מאפשרת לנו לקבור אותו כל זמן שלא יאתרו בן-משפחה, ממנו אפשר לקחת דגימת DNA, יש לו אח יחיד ברוסיה אך גם ה'אינטרפול' לא מצליחים לאתר אותו, ובינתיים יש ביזיון המת, האסור על-פי ההלכה". יחד עם ההודעה הזו שקיבלתי שלשום, צורף צילום ממסמך כלשהו ברוסית, אותו איתרו ליד הנפטר ועליו שם וכתובת האח ברוסיה. ידידי ר' חיים וינגרטן - ראש אגף המבצעים ב'זק"א' ששלח לי את הבקשה מישראל, לא מרפה, ודרש מידע כמה שיותר מהר.

לאחר בדיקה מעמיקה מתברר לנו, כי כתובת כזו יש רק בעיר קאזאן. אני פונה לרב העיר, ידידי השליח הרב יצחק גורליק, הוא בודק ברשימות, מנסה פה ושם, לא מתעצל, אלא עוזב את כל העיסוקים הרבים ויורד בעצמו לבדוק ולמצוא. לאחר שעה קלה אני מקבלת ממנו הודעה: "נסענו לכתובת, ואכן האיש אותר. דיברנו עם השכנים, ומתברר שהתגורר שם אדם בשם זה. השכנה המבוגרת אף סיפרה כי אכן היו שני אחים, אחד נסע לבדו לארץ ישראל והשני נסע עם אמו לגרמניה, אך אין לה מושג לאיזו עיר וקהילה שם".

יגעת ומצאת תאמין: לאחר זמן רב, עדכון מדהים מהרב גורליק: "הוא נמצא בעיר 'אוּלְם' בגרמניה. עמוד בקשר עם רב הקהילה השליח הרב שניאור זלמן טרבניק".

את המידע אני מרכז ומעביר לזק"א, הללו פנו מיד להרב טרבניק, והוא אכן איתר ב"ה את האח האובד, שוחח עמו, וסיפר לו, ברגישות רבה כמובן, על פטירת אחיו. כעת, עושה דגימת הדם שלו את דרכה לישראל, ובשבוע הבא יובא המנוח בע"ה למנוחת עולמים.

 

ג. השליח הנודד

 

רבים הכירו אותו בתואר הנדיר "השליח הנודד", כי בשונה מכל שליח שהרבי שלח למקום מסוים, הוא ישב בלונדון ומשם פעל, אך הרבי כינה אותו "הטנקיסט הראשי של אירופה".

הרבי ניצל את היותו איש עסקים, והטיל עליו שליחויות רבות, מהן גלויות, ורבות שנותרו חשאיות ועלומות. בשליחות הרבי הקים מוסדות חינוך, דאג לאספקת תשמישי קודש ומצות, ייסד מקוואות טהרה, פתח מסעדות כשרות, הציל יהודים רבים מהתבוללות ועוד.

בשל העובדה שהייתה לו דלת פתוחה אצל ראשי מדינות רבים ובעלי כוח והשפעה, הוא ניצל את הקשרים לפעול רבות לטובת היהודים והיהדות.

הוא עצמו היה ניצול שואה, ולאחר עבודה במחרטה מקומית פתח מפעל לייצור מנורות והצליח מאוד. עד היום עומדת מול עיניי הנברשת היפה מנחושת, ומעל כל מנורה אהיל מעוצב, שהפיץ אור רך ונעים בסגנון אירופאי - מתנה שהעניק לאבי מו"ר שליט"א, לקראת חתונתו, כמתנת ידיד אוהב ונאמן. בילדותי גם קיבלנו ממנו, אני ואחי שיחי', ספר תניא שהדפיס, עם הקדשה אישית.

זה היה החסיד היקר הרב אברהם יצחק גליק ע"ה, שזכה להתקרב לרבי ולבצע בעבורו מגוון שליחויות מתוך התמסרות מדהימה ותשומת לב לגדול וקטן כאחד.

וכך שמעתי אתמול לראשונה מדודי היקר הרב שייע-אשר דייטש, חסיד סלונים מלונדון: "בתקופת חייו של הרב גליק, עת לא ראה מחמת מחלת הסוכרת ממנה סבל, ביקש ממני לסייע לו בכתיבת הדו"חות הקבועים שהיה שולח לרבי, על כל מה שעשה בשליחותו. הרבי שקיבל כל יום מכתבים רבים, אותם פתח וקרא בעצמו, הגיב באופן שריגשה והדהימה אותי: "מכתב יד נראה שלא אתה הוא זה שכתב את המכתב, אלא אדם אחר. אנא כתוב לי את שם הכותב ואת שם אמו, שכן ברצוני להזכירו על הציון (של חמיו הרבי הריי"צ נ"ע)".

מיותר לספר על כמות המכתבים העצומה שהגיעה לרבי, והנה הוא מזהה בעיני קודשו כי מכתבו של הרב גליק לא נכתב על ידו, אלא בידי אדם אחר, ומתוך אהבת ישראל הוא מבקש לברך את הכותב האלמוני ולהזכירו לטובה. האדם הגדול בענקים!

ולתמונת השבוע שלי: השער שנקבע לטובת ולשמחת עם ישראל

 

אינני יודע אם אנשים שמו לב לרגע אותו הצלחתי לקלוט במצלמה: מרקע ענק תוחם את התאספות הציבור, לבין השטח הגדול שבמרכזו פסלו של לנין, המייסד של ברית המועצות. על מאות כיסאות יושבים הנאספים, וכמות כפולה מהם עומדים מסביב. וכמו בכל חופה חב"דית בשנים האחרונות, לאחר קריאת מכתב הברכה של הרבי, מוקרנת שיחה מיוחדת וקצרה שנשא הרבי לחתנים וכלות, בה הוא מברך אותם בברכות מיוחדות. 'דברי הצדיק חיים וקיימים לעד', וברכות הרבי שנאמרו לפני עשרות שנים, חשובות ומשפיעות על כל חופה בכל מקום שהוא.

על הבמה המוגבהת והמכובדת עומד כעת הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, שיחד עם רעייתו מלווים מתחת לחופה בשעה טובה את בתם הכלה. עיני כולם נשואות אל המסך; הרבי מרעיף טללי ברכות, צלם הווידיאו העומד מול הרבי, סוקר במהירות את החתנים, ולפתע אני קולט על המסך, בין החתנים העומדים מול הרבי וזוכים לברכותיו, את דמותו הצעירה של הרב שליט"א.

אביו של החתן דנן, המחותן הרב יוסף יצחק זלצמן, נולד בדושנבה שבטז'קסטן, לאביו החסיד הרב בערל שיחי'. בשנות ילדותו נמנע בהוראת הוריו מהליכה לבית הספר העממי, והתחנך בביתם. כדי למנוע הלשנות של השכנים, לא יצא מפתח בית הוריו בכל שנות ילדותו, והיום עם משפחתו הענפה הם פועלים בשליחות ללא לאות עבור דוברי הרוסית בטורונטו. 

לשני המחותנים יש סיפור-חיים מרתק ומיוחד, ויחד הם זוכים להעמיד כעת דור חדש, כאן במתחם האולימפי לוז'ניקי. חופה יהודית עומדת וניצבת כאן, במקום הכי מרכזי, בו בחרו להעמיד את פסלו של לנין במרכז הספורט הגדול ביותר ברוסיה ובאירופה כולה, שכבר קיים כ-70 שנה, וכל כולו במטרה להעצים את כוחו הגופני של האדם. 

תיכף נכנסים ל"ארמון אירינה וינר-אוסמנובה", הענק והמרשים, והפעם - הכדור שיבקע את השער, בין קנדה לרוסיה, תהיה לטובת ולשמחת עם ישראל!

גוט שבת וחודש טוב!

שייע