מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
בס"ד, ערב שבת פר' קרח חו"ל- חקת א"י, ו תמוז תשפ"ג.
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
השבוע נזכרתי בסיפור שאמי ע"ה היתה מספרת מדי פעם, ובהמשך גם תבינו מה גרם לי להיזכר בסיפור הזה.
אך לפני כן קצת רקע: אמי א"ה ילדה את כל הילדים בבית היולדות 'שערי צדק', אבי ז"ל היה קורא לזה 'ד"ר וולך' או בקיצור 'וולך', ע"ש הרופא המפורסם הרב וואלאך, (שהיה מקורב להגרי"ח זאנענפעלד זצ"ל) שייסד את בית החולים הנ"ל.
מסופר, שכאשר חגגו את ה'הנחת אבן הפינה' לבית החולים, הזמין ד"ר וולך את כל ראשי הדתות שבירושלים, והגר"ח זוננפלד זצ"ל התיישב ע"י המופתי המוסלמי (כנראה העדיף לשבת על ידו, מאשר ליד הכומר שענד צלב על בגדו), שאל המופתי את ר' חיים: האם בית החולים שייבנה מיועד גם לגויים? ענה ר' יוסף חיים בחיוך: 'רק לגוים'...
בחזרה לאמי: בהזדמנות זו אוסיף עוד פרט. אמי ילדה את כל הילדים במחצית הראשון של השבוע, כדי שלא תצטרך לשהות בבית החולים בשבת, פעם נשאלה לפשר הדבר הזה, שלא מסתדר מבחינה סטטיסטית, שהרי 17 לידות לחלק ל-7 ימי השבוע, לא אמורים להידחס כולם רק בשלושה ימים ספציפיים? אך היא הסבירה לנו שהיא התפללה על כך שתלד בתחילת השבוע, מפני, שאחרי לידה שהו שלשה ימים בבית החולים, והיא לא רצתה להישאר בבית החולים בשבת, משום שאבא שלי היה בודאי בא לבקר אותה ומרח' מנחם עד שע"צ, הוא יאלץ לעבור את רח' יפו ולראות את חילולי השבת של הרכבים שנוסעים שם וזה מרתיח את ליבו וגורם לו צער גדול, ותפילתה נשמעה וילדה את כולם באופן שאבא לא יצטרך לראות איך השבת נרמסת לעיניו.
הא לכם מושגים בדברי חז"ל 'איזוהי אשה כשרה, העושה רצון בעלה'.
סיפרה אמא, שכששהתה שם בלידת אחי ר' בנימין, נכנסה לחדרה 'האחות זעלדא' המפורסמת, שהיתה אחות ראשית בבית היולדות והיתה כמו אמא מסורה לכל הילדות, היא ואמא כבר הכירו היטיב מעשרת הלידות הקודמות. שאלה אמא את האחות: מתי שעות הביקורים? התפלאה האחות על השאלה הזאת מפי בעלת נסיון כמו אמא ושאלה בדרך צחות: גב' קלצקין, זו לידה ראשונה אצלך? ענתה אמא: כן, במנין השני... האחות נהנתה מהתשובה וצחקה בקול גדול.
באותו חדר, במיטה ממול שכבה יולדת חילוניה ושאלה את אמא: גברת, לא הבנתי את הבדיחה, מה התכוונת כשאמרת ב'מנין השני'? הסבירה לה אמא את מה שהציונים החילוניים לא הנחילו את המידע הבסיסי לחניכים, ושכל ילד דתי וחרדי יודע מגיל אפס, שהמילה 'מנין' הכוונה 'עשרה' ומכיון שזו הלידה האחת עשרה, הרי שהוא הראשון במנין השני.
היולדת החילונית היתה בהלם ושאלה: את לא חושבת שהגזמת? 11 ילדים? איך את מסתדרת איתם? אמא שלי לא הסתדרה עם שלושה?
ענתה לה אמא: תשמעי, אם היית אומרת לי שאמא שלך הסתדרה בקושי עם שלושה, הייתי מבינה את שאלתך, איך מסתדרים עם אחת עשרה? אבל את בעצמך מודה שאמא שלך לא הסתדרה עם שלושה, אז אנחנו שוות, היא לא הסתדרה עם שלושה ואני לא מסתדרת עם אחת עשרה...
האשה צחקה אך לא הרפתה, 'גברת' היא אמרה: אני חושבת שזה מוגזם, אני למשל יש לי בבית בן וחתולה, כעת בת וזהו, מספיק, זה כבר גם הרבה.
מספרת אמא: התיישבתי על המיטה, הסתכלתי עליה בעיניים ושאלתי בפליאה: גברת, את משווה את הילדים שלך לחתולה שבביתך?
ענתה ההיא ואמרה בכל הרצינות ובטון נעלב: 'גברת, אם היית מכירה את החתולה שלי, לא היית מדברת ככה'...
אז מה קרה השבוע שנזכרתי בסיפור עתיק היומין הלזה?
רובנו נחשפנו השבוע לקליפ שנתפרסם על סרן במילואים יונתן הירש שנסע באוטובוס וחילונית אחת נטפלה אליו למה אינו משרת בצבא?, כאשר ענה לה שהוא משרת שם ועוד איך, היא לא נרגעה, והמשיכה: למה כיפה? ולמה פיאות מסולסלות? ולמה שטריימל (עם ניקןד צירי כמובן) וכו'.
מיד כשראיתי את הקליפ, נזכרתי בסיפור ידוע שקרה לפני עשרות שנים, יהודי חרדי ישב ברכבת במנהטן ומולו ישב חילוני הדוק עם שיער מאפיר ותקף אותו באידיש: מה זה כל התלבושת המסורבלת הזאת עם כל סממני הגלות? תתפכחו, עזבנו את השטעטל באירופה והגיע הזמן להשיל את כל הגלותיות הזאת ולהתחיל להיות נאורים ומתקדמים ורק תדע, מוסיף החילוני, שזה גם חילול השם כל התחפושת המשונה הזו.
היהודי קלט מיד עם מי יש לו עסק, כנראה שנה ופירש'ניק אמיתי, והחליט להעמיד אותו על מקומו אחת ולתמיד.
'לא הבנתי מילה אחת ממה שאמרת' אמר לו באנגלית רהוטה, אך על פי המבט שלך ותנועות ידיך הבנתי שאתה תוהה לפשר זקני ובגדיי המשונים, ובכן, אני משתייך ל'כת ההיימיש' המפורסמת שבפנסליווניה, אבות אבותי היגרו מגרמניה לפני כמאה שנה, והמשיכו את המסורת הקהילתית שנמשכת כבר מאות שנים, איננו רוצים את הסיוויליזציה, תראה את הנוער הצעיר לאן מתדרדר, אנו מעדיפים את השמרנות המסורתית, כך לבשו אבותי וכך אני ממשיך.
האיש ממול הגיב ביראת כבוד ואמר: כל הכבוד לכם, שמירת המסורת חשובה, יש לכבד כל אחד עם מנהגיו ומסורותיו, כל הכבוד.
בדיוק לתשובה הזו ציפה החרדי, פתח את פיו ואמר: 'שטיק גורנישט וואס דו ביסט' חתיכת אפס שכמוך, ראה נא, אם אני מ'כת היימיש' וממשיך לשמור מסורת בת מאות שנים זה בסדר וכל הכבוד, אבל אם אני יהודי שממשיך ושומר מסורת אבות בת אלפי שנים, זה גלותי ומיושן ומשונה וחילול השם. אה?
בהתחלה נהניתי מהאמת שיונתן הירש הטיח בפניה, אך לאחר מכן, כששמעתי את התגובה שלה בתקשורת, הבנתי שהיא מבחינתה צודקת, היא כלל לא אשמה, היא קרבן הרבה יותר ממנו, ואסביר:
בתקופת הפיגועים בארץ, כאשר מדי כמה ימים היה מחבל מתפוצץ באוטובוס מלא בנוסעים, היה כל נוסע בתחבורה הציבורית חושש ונלחץ מכל אחד בעל חזות מזרחית שהיה עולה לאוטובוס ורק כאשר הוא היה יורד או הנוסע יורד (הקודם מביניהם) היה נרגע מעט ונשאר עם טראומה מהלחץ הנפשי הנלווה.
כפי שהתקשורת וראשי המחאה והאופוזיציה בארץ מתארים ומציגים אותנו, כל חרדי חשוד כמפגע, כזורק אבנים, כיורק על ילדות, כמוצץ דם ויונק את לשד הארץ הפתרון הוא, להעלות אותנו על מריצות להר הזבל הקרוב.
והיא, האשה החלשה, שכפי שהיא מעידה על עצמה גם סובלת מ'מניה דפרסיה', צריכה לסבול על כתפיה הצנומות את עשרת ילדיו של החרדי וגם לפרנס אותם, אין לה את הכוחות, לא הפיזיים ולא הנפשיים, 'אני חרדית' היא טענה, חרדית לגורלי וגורל המדינה, וכאן היא אמרה את שורת המחץ: 'אני מגדלת ילדה אחת, שתי כלבים ושלושה חתולים חמודים, מה זה העשר ילדים האלו שהם מביאים?'
זהו, כאן נזכרתי בסיפור עם אמא שלי על היולדת שנעלבה על שאמא ע"ה לא מבינה את ההשוואה שהיא עושה בין הילדים שלה לחתולים.
נקודה נוספת למחשבה: אני מנסה לחשוב ולתאר לעצמי, איזה מנת חום ואהבת ישראל היא היתה 'חוטפת' אם לדוגמה הגרי"ד גרוסמן שליט"א ראש מוסדות 'אור ישראל' ורבה של מגדל העמק, היה יושב באוטובוס הזה והיא היתה מטיחה בו את אשמותיה, איך הוא היה מקל את סבלה ומסביר לה בטוב טעם שאף אחד לא מאיים עליה והתקשורת קצת מוטה ולא לטובתה ושהיא מוזמנת לשבת עונג עם פנסיון מלא על חשבונו, וכו' וכו'.
נ.ב. מחמת ב' הפרשיות, לא היה לי את הסבלנות והזמן להכין גליון חדש, אני מצרף משנים שעברו ובכל יום יהיו בעיניכם כחדשים, תאמינו לי, יש שם סחורה משובחת, שווה מאמץ.
ברכת שבת שלום ומבורך
ישראל אהרן קלצקין
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
השבוע נזכרתי בסיפור שאמי ע"ה היתה מספרת מדי פעם, ובהמשך גם תבינו מה גרם לי להיזכר בסיפור הזה.
אך לפני כן קצת רקע: אמי א"ה ילדה את כל הילדים בבית היולדות 'שערי צדק', אבי ז"ל היה קורא לזה 'ד"ר וולך' או בקיצור 'וולך', ע"ש הרופא המפורסם הרב וואלאך, (שהיה מקורב להגרי"ח זאנענפעלד זצ"ל) שייסד את בית החולים הנ"ל.
מסופר, שכאשר חגגו את ה'הנחת אבן הפינה' לבית החולים, הזמין ד"ר וולך את כל ראשי הדתות שבירושלים, והגר"ח זוננפלד זצ"ל התיישב ע"י המופתי המוסלמי (כנראה העדיף לשבת על ידו, מאשר ליד הכומר שענד צלב על בגדו), שאל המופתי את ר' חיים: האם בית החולים שייבנה מיועד גם לגויים? ענה ר' יוסף חיים בחיוך: 'רק לגוים'...
בחזרה לאמי: בהזדמנות זו אוסיף עוד פרט. אמי ילדה את כל הילדים במחצית הראשון של השבוע, כדי שלא תצטרך לשהות בבית החולים בשבת, פעם נשאלה לפשר הדבר הזה, שלא מסתדר מבחינה סטטיסטית, שהרי 17 לידות לחלק ל-7 ימי השבוע, לא אמורים להידחס כולם רק בשלושה ימים ספציפיים? אך היא הסבירה לנו שהיא התפללה על כך שתלד בתחילת השבוע, מפני, שאחרי לידה שהו שלשה ימים בבית החולים, והיא לא רצתה להישאר בבית החולים בשבת, משום שאבא שלי היה בודאי בא לבקר אותה ומרח' מנחם עד שע"צ, הוא יאלץ לעבור את רח' יפו ולראות את חילולי השבת של הרכבים שנוסעים שם וזה מרתיח את ליבו וגורם לו צער גדול, ותפילתה נשמעה וילדה את כולם באופן שאבא לא יצטרך לראות איך השבת נרמסת לעיניו.
הא לכם מושגים בדברי חז"ל 'איזוהי אשה כשרה, העושה רצון בעלה'.
סיפרה אמא, שכששהתה שם בלידת אחי ר' בנימין, נכנסה לחדרה 'האחות זעלדא' המפורסמת, שהיתה אחות ראשית בבית היולדות והיתה כמו אמא מסורה לכל הילדות, היא ואמא כבר הכירו היטיב מעשרת הלידות הקודמות. שאלה אמא את האחות: מתי שעות הביקורים? התפלאה האחות על השאלה הזאת מפי בעלת נסיון כמו אמא ושאלה בדרך צחות: גב' קלצקין, זו לידה ראשונה אצלך? ענתה אמא: כן, במנין השני... האחות נהנתה מהתשובה וצחקה בקול גדול.
באותו חדר, במיטה ממול שכבה יולדת חילוניה ושאלה את אמא: גברת, לא הבנתי את הבדיחה, מה התכוונת כשאמרת ב'מנין השני'? הסבירה לה אמא את מה שהציונים החילוניים לא הנחילו את המידע הבסיסי לחניכים, ושכל ילד דתי וחרדי יודע מגיל אפס, שהמילה 'מנין' הכוונה 'עשרה' ומכיון שזו הלידה האחת עשרה, הרי שהוא הראשון במנין השני.
היולדת החילונית היתה בהלם ושאלה: את לא חושבת שהגזמת? 11 ילדים? איך את מסתדרת איתם? אמא שלי לא הסתדרה עם שלושה?
ענתה לה אמא: תשמעי, אם היית אומרת לי שאמא שלך הסתדרה בקושי עם שלושה, הייתי מבינה את שאלתך, איך מסתדרים עם אחת עשרה? אבל את בעצמך מודה שאמא שלך לא הסתדרה עם שלושה, אז אנחנו שוות, היא לא הסתדרה עם שלושה ואני לא מסתדרת עם אחת עשרה...
האשה צחקה אך לא הרפתה, 'גברת' היא אמרה: אני חושבת שזה מוגזם, אני למשל יש לי בבית בן וחתולה, כעת בת וזהו, מספיק, זה כבר גם הרבה.
מספרת אמא: התיישבתי על המיטה, הסתכלתי עליה בעיניים ושאלתי בפליאה: גברת, את משווה את הילדים שלך לחתולה שבביתך?
ענתה ההיא ואמרה בכל הרצינות ובטון נעלב: 'גברת, אם היית מכירה את החתולה שלי, לא היית מדברת ככה'...
אז מה קרה השבוע שנזכרתי בסיפור עתיק היומין הלזה?
רובנו נחשפנו השבוע לקליפ שנתפרסם על סרן במילואים יונתן הירש שנסע באוטובוס וחילונית אחת נטפלה אליו למה אינו משרת בצבא?, כאשר ענה לה שהוא משרת שם ועוד איך, היא לא נרגעה, והמשיכה: למה כיפה? ולמה פיאות מסולסלות? ולמה שטריימל (עם ניקןד צירי כמובן) וכו'.
מיד כשראיתי את הקליפ, נזכרתי בסיפור ידוע שקרה לפני עשרות שנים, יהודי חרדי ישב ברכבת במנהטן ומולו ישב חילוני הדוק עם שיער מאפיר ותקף אותו באידיש: מה זה כל התלבושת המסורבלת הזאת עם כל סממני הגלות? תתפכחו, עזבנו את השטעטל באירופה והגיע הזמן להשיל את כל הגלותיות הזאת ולהתחיל להיות נאורים ומתקדמים ורק תדע, מוסיף החילוני, שזה גם חילול השם כל התחפושת המשונה הזו.
היהודי קלט מיד עם מי יש לו עסק, כנראה שנה ופירש'ניק אמיתי, והחליט להעמיד אותו על מקומו אחת ולתמיד.
'לא הבנתי מילה אחת ממה שאמרת' אמר לו באנגלית רהוטה, אך על פי המבט שלך ותנועות ידיך הבנתי שאתה תוהה לפשר זקני ובגדיי המשונים, ובכן, אני משתייך ל'כת ההיימיש' המפורסמת שבפנסליווניה, אבות אבותי היגרו מגרמניה לפני כמאה שנה, והמשיכו את המסורת הקהילתית שנמשכת כבר מאות שנים, איננו רוצים את הסיוויליזציה, תראה את הנוער הצעיר לאן מתדרדר, אנו מעדיפים את השמרנות המסורתית, כך לבשו אבותי וכך אני ממשיך.
האיש ממול הגיב ביראת כבוד ואמר: כל הכבוד לכם, שמירת המסורת חשובה, יש לכבד כל אחד עם מנהגיו ומסורותיו, כל הכבוד.
בדיוק לתשובה הזו ציפה החרדי, פתח את פיו ואמר: 'שטיק גורנישט וואס דו ביסט' חתיכת אפס שכמוך, ראה נא, אם אני מ'כת היימיש' וממשיך לשמור מסורת בת מאות שנים זה בסדר וכל הכבוד, אבל אם אני יהודי שממשיך ושומר מסורת אבות בת אלפי שנים, זה גלותי ומיושן ומשונה וחילול השם. אה?
בהתחלה נהניתי מהאמת שיונתן הירש הטיח בפניה, אך לאחר מכן, כששמעתי את התגובה שלה בתקשורת, הבנתי שהיא מבחינתה צודקת, היא כלל לא אשמה, היא קרבן הרבה יותר ממנו, ואסביר:
בתקופת הפיגועים בארץ, כאשר מדי כמה ימים היה מחבל מתפוצץ באוטובוס מלא בנוסעים, היה כל נוסע בתחבורה הציבורית חושש ונלחץ מכל אחד בעל חזות מזרחית שהיה עולה לאוטובוס ורק כאשר הוא היה יורד או הנוסע יורד (הקודם מביניהם) היה נרגע מעט ונשאר עם טראומה מהלחץ הנפשי הנלווה.
כפי שהתקשורת וראשי המחאה והאופוזיציה בארץ מתארים ומציגים אותנו, כל חרדי חשוד כמפגע, כזורק אבנים, כיורק על ילדות, כמוצץ דם ויונק את לשד הארץ הפתרון הוא, להעלות אותנו על מריצות להר הזבל הקרוב.
והיא, האשה החלשה, שכפי שהיא מעידה על עצמה גם סובלת מ'מניה דפרסיה', צריכה לסבול על כתפיה הצנומות את עשרת ילדיו של החרדי וגם לפרנס אותם, אין לה את הכוחות, לא הפיזיים ולא הנפשיים, 'אני חרדית' היא טענה, חרדית לגורלי וגורל המדינה, וכאן היא אמרה את שורת המחץ: 'אני מגדלת ילדה אחת, שתי כלבים ושלושה חתולים חמודים, מה זה העשר ילדים האלו שהם מביאים?'
זהו, כאן נזכרתי בסיפור עם אמא שלי על היולדת שנעלבה על שאמא ע"ה לא מבינה את ההשוואה שהיא עושה בין הילדים שלה לחתולים.
נקודה נוספת למחשבה: אני מנסה לחשוב ולתאר לעצמי, איזה מנת חום ואהבת ישראל היא היתה 'חוטפת' אם לדוגמה הגרי"ד גרוסמן שליט"א ראש מוסדות 'אור ישראל' ורבה של מגדל העמק, היה יושב באוטובוס הזה והיא היתה מטיחה בו את אשמותיה, איך הוא היה מקל את סבלה ומסביר לה בטוב טעם שאף אחד לא מאיים עליה והתקשורת קצת מוטה ולא לטובתה ושהיא מוזמנת לשבת עונג עם פנסיון מלא על חשבונו, וכו' וכו'.
נ.ב. מחמת ב' הפרשיות, לא היה לי את הסבלנות והזמן להכין גליון חדש, אני מצרף משנים שעברו ובכל יום יהיו בעיניכם כחדשים, תאמינו לי, יש שם סחורה משובחת, שווה מאמץ.
ברכת שבת שלום ומבורך
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.