מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
נשאלתי
שוב ושוב. אם איני מוכן לקום ולעשות מעשה בעצמי, אם אני ממשיך לדבוק באנונימיות
שלי ורק מסית אחרים לעשות מעשה, כיצד אני חושב שתתחיל להתרקם חברה מתוקנת יותר?
האם אין בכך סתירה מיניה וביה? הרי תיקון המציאות צריך להיעשות בעולם המציאות ולא
בעולם המילים בו אני פועל, אז כיצד יחל השינוי?
יתר על כן, כתב לי אחד מבני החבורה שאלה מעשית: איך אני יכול זהות חברים לדעה? אם אתה בעצמך נזהר מלהביע דעתך באופן גלוי בעולם המציאותי, אז מן הסתם גם לי היית מייעץ כן וא"כ, כיצד אוכל למצוא חברים לדעה? כיצד נוכל להתגבש לקבוצה שתוכל להתחיל חיות חיי אמת?
שאלות טובות.
אכן בציבור שלנו כמעט ואי אפשר להביע דעה שיש כנגדה הסכמה של היחצנים (כל חצר והזנב העומד בראשה). למעשה,. אולי אינך יכול לומר ברבים דברים שאינם מקובלים, אבל אתה יכול להימנע באופן גורף מלתמוך בדעות שאינן מקובלות עליך ואם תהיה קשוב ודרוך, תוכל גם למצוא חכמים הסבורים כמוך..
וזה לך סימן מובהק לחכמים: לרוב הם שותקים. לא תמצא אותם במאבקים נגד טלפונים לא כשרים, אבל גם לא תמצא אותם במאבקים בעד טלפונים שלא תחת וועדת העשקנים. הם יפעלו לעצמם בדרך שנראית להם ולא יכנסו למלחמות ומאבקים על איך הציבור יתנהל. יש מעט רבנים שמעזים לומר מחשבות שלא מקובלות, אבל יש כאלה. יש שהיו אומרים מפורשות לתלמידיהם שהרקב והשחיתות 'נמצאים בב"ב ולא בת"א' ו'כשמשיח יבוא, לא לב"ב הוא יבוא'. השומעים השטחיים חשבו שאלו מטבעות לשון ותו לא, אבל המעמיקים והמקורבים ידעו היטב מה דעת רבותיהם (ואני מניח שתלמידי ר' משה ותלמידי ר' הלל מזהים את מטבעות הלשון שהיו שגורים על לשונם). את ר' חיים פנחס שיינברג לא הכרתי באופן אישי, אבל כשהיום מספר לי תלמיד מובהק שלו על דבריו ושיטתו, אין לי ספק שהוא הבין מה קורה סביבו. אמנם אין נכון לצאת נגד הזרם, אבל אין גם סיבה לפעול לפי מה שפועל הזרם.
בהיות שאיני מסתיר את דעותי (הניתנות לגילוי ברבים) באופן טבעי מתקבצים איתי אנשים שמבינים שהחיים הרגילים שמסביבם ארוגים ואפופים שקרים. כיוון שממני 'לא פוחדים', אנשים אומרים לי את דעותיהם באופן חופשי ואני נדהם שוב ושוב כמה רבים הם החיים בתוככי הציבור החרדי ומבינים שאת הקב"ה אי אפשר למצוא במקומות היותר נחשבים למסוגלים לכך. עכשיו העוילם החרדי נסע למירון, כאילו לכבוד רשב"י ותורתו, אבל מי שבאמת אוהב תורה ומכבדה, ממשיך ללמוד תורה ולא מחפש להיכן לנסוע. כפי שציטט כאן המרא דאתרא פעמים רבות, נהוג היה בפי המשגיחים בישיבות לומר שבל"ג בעומר, רשב"י בעצמו בורח ממירון...
בקיצור: הכללים למציאת חברים באותו כיוון דעת (ולא 'באותה דעה', כי אם אתה מחפש אנשים באותה דעה, אתה יכול להשאר בבלופים שיש לך כבר עכשיו) הם פשוטים: לחשוב עצמאית, למעט לדבר, לשים לב לדעות חריגות שאומרים אנשים ואיתם לבדוק עד כמה הם מעמיקים לחשוב ועד כמה הם סתם מחפשים להיות שונים. גם רבנים תוכל למצוא באותה שיטה. לא ללכת ולומר את כל הדעות הקיצוניות של השייגעץ ה'חרדי בעולמו', אלא לבדוק ולמצוא לאט לאט מה באמת הם חושבים. לקח לי הרבה זמן להגיע לאמיתת מחשבתם של כו"כ מרבותי והיו לי תחילות-שיחות עם אחדים מהמוכרים כגדו"י שהתרשמתי שאילו נזדמנו ליחידות, ייתכן שהייתי מופתע מדעותיהם (כשהם עצמם מנהיגים את ציבור הפתיים), אבל הקב"ה רצה אחרת ולא איסתייעא מילתא עד כדי כך.
הכי
חשוב. תהיה ישר וכנה עם עצמך. אל תפעל דברים רק כי כך מקובל. כשכולם
יצאו להפגנת חצי המיליון, לא עלה בדעתי אפילו לרגע, לסגור את הגמרא ולבזבז עיתותי
בהפגנות. אח"כ הגיעוני שמות של נוספים שנשארו ליד הסטנדר. שלא אובן לא נכון:
אני לא תומך בשלטון הדורסני של בג"ץ, אבל אני גם לא בעד להלחם על הזכות שלנו
להפלות ספרדים ו
ולהתנשא עליהם. נכון, ייתכן ששם ספציפית באמת אכן היו בנות מבתים ספרדיים שרוחם לא תאמה את רוח בית יעקב. אבל כולנו יודעים שגם אם היה מדובר במרים הנביאה, היא לא היתה מתקבלת, רק בגלל שהיא מצרית. אז אם יוצאים להפגנות, יותר ראוי לצאת להפגנות נגד עצמנו וההתגאות שלנו על אחרים.
סליחה
שלקח לי הרבה זמן לענות לשאלה זו שנשאלה שוב ושוב. גם סליחה שאיני עונה לכל מכתב
ולפעמים עונה באיחור רב. ואם אנחנו כבר מדברים, אז יש דברים שלא אכתוב עליהם, או
מפני שהם נוגעים רק לחלק מהציבור (ואיני מספיק יר"ש כדי למצות מהם תובנה
כללית). פעמים שהנושאים עדינים ופעמים שגילוי הדברים ברבים עלול להסב נזק.
חרדי בעולמו
- - - - - - - - --
לא מוגה
להערות והארות ללא צרופות
וללא לינקים:
haredibe@gmail.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.