מאת אדם גולד:
ושוב, שואל ברצינות, כמה אפשר?
כמה מטומטם צריך להיות כדי לטעון שעד שהאדמו"ר אהרן ברק גאל אותנו והוביל פה הפיכה החוקתית חיינו כולנו בחושך?
שכל הגבלה או ריסון של ההפיכה הוא שואה ואסון וסוף הדמוקרטיה?
שעצם ההבהרה - הטבעית, הברורה, המובנת מאליה - שמי שמחליט בנושאים לאומיים הם נבחרי הציבור ולא קומץ שופטים ששכפל את עצמו אמור לרגש מישהו עם שתי אונות מתפקדות?
הרי מה בכלל הטיעון?
האם מישהו אשכרה טוען שלפני שברק הפך את שופטי העליון לסמכות הבלעדית על ענייני צבא, בטחון, הגירה ומוסר לא הייתה דמוקרטיה במדינת ישראל?
הרי מה בדיוק הטענה שמסתתרת בזעקות השבר של מחנה פוליטי מצטמק שכעת לוקחים לו את הצעצוע האנטי דמוקרטי שלו?
האם ענקי המשפט הישראלי שלא ביטלו חוקים (בכלל, בלי התגברות) היו אנטי דמוקרטיים?
האם יצחק אולשן היה פשיסט? שמעון אגרנט אויב זכות האדם? האם הארץ טוען לתהליכים מסוכנים משנות 30 בעליון בהנהגתו יואל זוסמן?
את מי ההיסטריה הפתטית הזו אמורה לשכנע?
פייר, כל מה שצריך בשביל להבין את העליבות האינטלקטואלית של השמאל הישראלי זה להסתכל על ההיסטריה הנוכחית. הפחדות במקום עובדות. קלישאות במקום טיעונים. פניה אל הרגש במקום העמקה.
התעלמות מוחלטת מקונטקסט היסטורי, חוקתי, השוואתי ואפילו מפסקת ההתגברות שכבר קיימת לחוק יסוד.
כשהטמטום בשמאל הוא לא באג אלא פיצ'ר,
הם באמת מתפלאים על התבוסה שהם נוחלים בזירת הרעיונות?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.