מאת פישל קדוש
הדיבור בברנז'ה כבר לא "מלחמת המשפט", אלא הפליק-פלאק החדש של ליברמן, שהדהים את הימין והשמאל כאחד, בתפנית הבלתי נתפסת ביחס לנתניהו, שהותירה את כל העולם ואחיו פעורי פה, אחרי 4 שנות נאצות וגידופים גסים.
לא חדש שהברנש זגזגן כרוני, אבל אחרי כל כל התופינים על ביבי (שבגללו הפך את היחס לחרדים ולדתיים) זה כבר מעבר לנתפס.
ועדיין חלוקות הדעות בדבר מניעי המולדבי. יש הסבורים שזו מלכודת פתאים לביבי, בתקווה שיבלע את הפתיון, ישבור את הברית עם החרדים והדתיים, ואז ליברמן יאכל אותו בלי מלח.
האמת? קשה להאמין שליברמן מעלה בדעתו שנתניהו, הידוע כזהיר ומחושב עד הקצה, יקנה רעיון כזה.
ההערכה בברנז'ה שליברמן אכן הכריז בזאת על תפנית איסטרטגית (ואצל ליברמן גם אין טעם לחפש טעם), ואחרי שעשה את הצעד המכריע (יש הטוענים שהמהלך הגיע אחרי הבנות חשאיות, והתירוץ יהיה: השמאל מנהל גם הוא מו"מ עם נתניהו, "בניגוד להמלצתנו"), ימצא את הדרך להכשיר גם ישיבה עם החרדים, למשל "מסיבות בטחוניות".
לפי גירסה זו ליברמן עדיין נגד החרדים-דתיים, רק כי החרדים והדתיים נגדו.
בשמאל חוששים שזה המיתווה, ואז נפרצת תקרת הזכוכית, שבמהלך 5 מערכות בחירות עמדה על סביבת 60 מנדטים, והתוצאה קבורת חמור היסטורית לשמאל.
זה כמובן תלוי בעיקר בחרדים שיתקשו לסלוח לו על מסעות ההסתה האנטישמיים, אבל בישראל שבה קשה לחזות את העבר, בלתי אפשרי לנחש את העתיד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.