מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
ערב שבת פר' נשא חו"ל- בהעלתך א"י, י"ג סיון תשפ"ג.
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
זה עתה מלאו לי שמונים שנה! אמר לי האיש בדיבור נמרץ כאיש צעיר וב"ה אני נהנה מיגיע כפי וזוכה לעזור ליהודים, רק זאת אבקש מהקב"ה, לא רוצה לשבת על כסא גלגלים או לדדות על מקל וליפול למעמסה על הסובבים, כי או אז טוב מותי מחיי.
מילים אלה דלעיל, שמעתי לפני שבועיים בביקורי בארה"ק, כאשר נכנסתי לבקר את דודי, אחי אמי, הרה"ח ר' שלמה אהרן הניג, ישבנו ושוחחנו, הוא עשה לי לחש נגד עין הרע ונתן לי שמירה מעלי הערבות של הו"ר ובירכני מכל ליבו.
אתמול בבוקר עוד התפלל בציבור תפילת שחרית ובהגיעו לביתו, לפתע נדם ליבו ומת מיתת נשיקה, בדיוק כמו שביקש. ברית כרותה לשפתיים.
מזכיר לי את אבי ז"ל, שמדי יום שישי היה מתפלל מנחה גדולה וכאשר נשאל לפשר המנהג?, היה עונה בחיוך: אם הלווייתי תצא ביום שישי אחר חצות, שכבר אהיה א' געדאוונטער (אחר התפילה).
הלויתו אכן יצאה ביום שישי אחר חצות.
דודי היקר היה אבן יקרה באבני ירושלים של מעלה, שריד לדור דעה, חסיד (פינסק) קרלין עם הברען מצד אחד וחיוך תמידי עם אמרה שנונה מצד שני, אהוב על המקום וחביב על הבריות.
אמי ע"ה היתה הבכורה, והוא אחריה בהפרש של 5 שנים, לאחר נישואיו, היגרו הוריו לארה"ב עם ששת ילדיהם והם נותרו שניים לבד בעולם ולא ראיתי בשום מקום מסירות כזאת וקשר חזק כל כך בין אח לאחות שנמשכה כל ימיהם, כל שמחה משפחתית הוא היה משתתף, למרות שהוא זכה בעצמו למשפחה ענפה ומכובדת לתפארת.
גם אחר פטירת אמי ע"ה לפני כעשור, המשיך להשתתף בכל השמחות ולהתעניין במצב כ"א מהמשפחה כאב וסב ממש.
מנהג היה לו במשך כיובל שנים, מדי שבת אחה"צ, לעלות את כל העליה של רח' בר אילן מביתו שבשכונת סנהדריה עד בית אמי בגאולה והם היו יושבים ומשוחחים על דא ועל הא, עד התקרב שעת מנחה, אז היה אומר גוט שבת וצועד לבימ"ד פינסק קרלין בשכונת בית ישראל.
כילד סקרן, הייתי מרותק לשיחותיהם, היה שם את כל החכמה שבעולם עם חיוך ושמחה והרבה חכמת חיים ומסרים שנשתרשו בי.
מכיון שר' שלמה גם שימש כיועץ ליהודים בעת צרה ומצוקה, ליצוק עופרת ולחש כנגד עין הרע ושבורי לב מצאו אצלו נוחם, והיו אנשים רבים שלא עשו שום צעד בחיים מבלי להוועץ בו ולהתברך מפיו, היה מספר לאמי ע"ה מקרים מעניינים שעברו אצלו במהלך השבוע (בלי שמות כמובן) ולפעמים הדברים היו משעשעים מאוד עד כי לא יכולנו להתאפק מלצחוק מאוד מהטריקים שהמציא כדי לחזק יהודים ולהצילם ממצבים קשים.
נזכרתי היום באחת מהם ואולי יש לזה מסר חשוב ואצלי ההגדרה לסיפור הוא: 'טוב אחרית דבר – מראשיתו' בפירוש מחודש: אם אתה רוצה שהאחרית יהיה טוב, עליך לדאוג לזה כבר מראשיתו, כפי שתיווכחו מהסיפור דלקמן:
וכך סיפר: ידיד פנה אלי לא מזמן ליעוץ כי הוא בדילמה גדולה, בתו התארסה עם בחור טוב, כליל המעלות, ממש אין גומרים עליו את ההלל והכל מתקדם למישרים לקראת החתונה הממשמשת ובאה בשעטו"מ, אך תוך כדי ההכנות נודע לו מפה ומשם כי מים עכורים מאוד זורמים במשפחת החתן, כל הכלות מסוכסכות עם החמות (אם החתן) וזה כמובן משליך גם על שלום הבית של הבנים, האיש מספר שהוא נכנס לעובי הקורה ובירר חזק אצל המחותנים הקודמים וכו' והבין את הבראך, האמא היא חטטנית וחפרנית בלתי נלאית, נכנסת לקישקעס של הכלות לפני ולפנים לוודא שהם מתנהגות כלפי בעליהן / בניה כמו שמגיע לבני מלכים שיצאו מחלציה ואף עורכת ביקורי פתע בבתיהן, מחזיקה מפתחות מכל דירה, ולשבחה יאמר, שאם משהו לא מוצא חן בעיניה בבית של הבנים / הכלות, היא לא רק מעירה, אלא מפשילה שרוולים ומנקה, מקרצפת, מכבסת, תוך כדי שהיא מסבירה לבעלת הבית (כביכול) איך בעלבוסטע צריכה לטפל בביתה ושתראה בה (בשויגער) כדוגמא אישית איך הכל צריך להיות מטופח ומצוחצח, נקי ומסודר.
וכמובן, כאשר ב"ה זוכים ויש ילדים, היא לא תסמוך על כלותיה הבלתי מנוסות להשתמש בנכדיה כשפני ניסוי, היא מוודאת שהכלות יבינו שעליהן לגדל את ילדיהן כמו שהיא גידלה את ילדיה המפוארים ללא רבב ושלא יקלקלו אל השם הטוב והמוניטין שהיא כל כך השקיעה.
תבינו לבד, שבמוקדם או במאוחר הפיצוץ מגיע, השלום בית מתערער, היועצים נאלצים בצער להסביר לכלות, שדמעות ומירמור לא יספיקו ויש לנקוט בצעדי מנע ולהפסיק את מחול השדים, מה שגורם לשויגער להסית את בניה נגדן והעניינים רק מסתבכים וזו הסיבה שכולן לא סובלות אותה.
האיש בא לשאול את פי האם לעזוב את השידוך, בתו עדינת נפש כלילת המעלות ולא רוצה שתיכנס לתוך הקלחת הסבוכה הזו, קונן האיש.
אחרי שביררתי קצת והגעתי למסקנה שהאיש לא הגזים כלל ואפילו לא יודע עד כמה הדברים יגעים, ביקשתי ממנו שאני רוצה לדבר עם הכלה, ואם היא תסכים לפעול לפי עצתי, היא תהיה היחידה מכל הכלות שלא רק לא תסבול, אלא שחמותה תהיה ידידתה ותעלה אותה על נס תמיד.
הכלה הגיע אלי, מספר ר' שלמה, והצעתי בפניה דרך פעולה, אך הכלה אמרה לי שהיא לא מסוגלת לזה, היא עדינה מדי מכדי לבצע את התוכנית הזו, התעקשתי והסביר לה כי אין דרך אחרת, לעזוב את השידוך זה צער ועוול לבחור ת"ח ויר"ש שסבל מספיק בחיים מאמא כזו. וגם, כאשר תחזרי לשוק כשידוך עזוב מי יודע מה תקבלי ביד שניה, לעומת זאת, להכניס את עצמך למיטה החולה הזו בודאי אסור, חייך קודמין, אין לך ברירה אלא לעשות ע"פ הדרכתי ואני מוכן להבטיח לך בנקיטת חפץ שיהיו לך חיים מאושרים.
לא הגיע לי בקלות אבל בסוף היא שוכנעה, לא לפני שהצעתי לה להתפלל הרבה לסיעתא דשמיא שה' יתן לה את הכוחות לבצע את זה כהדרכתי.
ר' שלמה מספר שבס"ד הכל עבד בדיוק כמתוכנן, בבוקר שלאחר החתונה, כשהחתן יצא לתפילה נשמעו דפיקות בדלת, הכלה שכבר היתה מודעת למנהג הזה, שאלה מאחורי הדלת בתמימות מעושה: מי זה? האמא של החתן! היא ענתה, הכלה ענתה לה שהיא מצטערת אבל צריך לתאם ביקור מראש, לאורחת כ"כ נכבדה אני חייבת להתכונן. לא נורא ענתה החמות תוך כדי שהיא נועצת בדלת את המפתח שהכינה לעצמה מבעוד מועד. הכלה היתה ערוכה גם לזה, המפתח היה נעוץ מבפנים, פלוס סוגר עליון שמונע פריצה (שהותקן ביום החתונה בהוראתי).
היא התחננה על נפשה להיכנס רק לרגע אחת, הכלה ביקשה 2-3 דקות להתארגן, פתחה את הדלת והחמות הציעה שהיא תכין ארוחת בוקר וכוס קפה לזוג המאושר, הכלה הקדימה אותה והראתה לה שעל השולחן הכל מוכן כבר כולל קפה ומים חמים.
החמות שתתה מעט וקמה להסתובב בחדרים כביכול לראות עם הכל בסדר, אבל בעיקר להראות מי כאן בעלת הבית, הכלה לחשה תפילה לבורא עולם, ביודעה כי זה הרגע שיקבע את גורל חייה, כבשה את סערות רגשותיה, ניגשה לעבר האמבטיה, תפסה את מקל הספונז'ה והתקדמה מול חמותה בצעדים נמרצים כשהמקל מונף בידה כמו מוכנה לבקוע את זה על ראשה, ואמרה בשקט ובנחישות, שויגער יקרה, אני מאוד מעריכה אותך על בנך היקר שגידל וזיכית אותי בו, ועל מסירותך הגדולה, אבל במקרה שלי, כאן נגמר תפקידך, כאן אני בעלת הבית ואם לא תצאי הרגע מכאן, יוציאו אותך מכאן על אלונקה, הבנת?
הכלה סיימה את הנאום הקצר (שעשתה על זה המון חזרות וטריינינג) חיוורת כסיד וחצי מעולפת, החמות היתהה בהלם, לקחה את התיק ויצאה מהבית ומעולם לא ביקרה בו שוב.
עד כאן סיפר ר' שלמה ואמר: אם הכלה לא תעשה שטויות, עוד תשמעי כמה צדקתי (ר' שלמה לא ידע, שאני ואמי יודעים היטב במי מדובר).
שנים רבות עברו, וביום מן הימים באו להזמין אצלי להכריז על הלויתה של אותה שויגער, שנהרגה בתאונה מחרידה ל"ע, ומכיון שידעתי את הרקע, התחלתי לשוחח עם חתנה על המנוחה, הוא לא היסס לספר לי שכל הכלות והחתנים לא סבלו אותה והיו מסוכסכים איתה במקרה הטוב, חוץ מכלה אחת, שאין לי מושג איך היא עשתה את זה, אבל היא היחידה שהיתה חברה יחידה שלה ומעולם לא עבר זבוב ביניהם.
ר' שלמה, חכמתך ובינתך, ויראת שמים ואהבת חסד שלך ילכו לפניך, יחד עם אמי ע"ה תגשו אל כסא הכבוד ותפעלו ישועות ונחמות לכלל ולפרט.
נ. ב. האותיות המפורסמות שבתחילת השורה הזאת, מרמזים על ראשי התיבות של ב' הפרשיות שיקראו השבוע בחו"ל ובא"י 'נשא בהעלותך', לית מילתא דלא רמיזי באורייתא, מה טוב ומה נעים שבשבוע כזה, ובין ב' הפרשיות הללו ימלאו לי שנים כמנין שני האותיות הללו.
וכעת כמה טעימות מהגליון:
ברכת כהנים מורכבת משלשה פסוקים שמנין מילותיהם ואותיותיהם מדוייקים עם רמזים עדינים, מה הם?
מה הקשר המעניין בין הפסוק 'פותח את ידיך' לפסוק 'הודו לה' כי טוב' ואיך משיגים ישועות דרכם 24/7 דייקא?
למה אליהו הנביא סידר לאיש חסיד 800 אלף זהובים ולא עיגל למליון?
מה מיוחד בשם 'אהרן' שהופך את זה לשם בעל משמעות מתמטית מיוחדת במינה?
אלה, ועוד רבות בתוככי הגליון, טעמו וראו כי טוב.
הדפיסו והפיצו.
ברכת שבת שלום ומבורך
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.