נצחונו הענק והאדיר של מרן גאון ישראל רבי דב לנדו על המחבלים ואנשי הרב שך שרדפו אותו

הם עשו הכל שזה לא יקרה, עד כדי שחששו להכניסו ל'מועצת' שמא יתנפלו אנשי הרב שך עליהם בטענה כי מדובר במי שהעיז ועשה אז את הצעד הכי חזק למען טובת הישיבות וכתב מכתב שמטרתו הייתה להבטיח כי לא יחדירו פוליטיקה לישיבות, וכי אלו ישמרו רחוק מכל מה שלא שייך להם. הוא לא רצה שבני תורה יהיו עסוקים עם מלחמות פנימיות, הוא ביקש להמשיך את מה שעשו במשך שנים להרחיק את הישיבות והבני תורה מכל שמץ של פוליטיקה, בניגוד לדעתו של הרב שך להפוך את הישיבות לסניפי מפלגה, הוא כותב במכתבו שהוא יודע כי ייצאו נגדו למלחמה על דבריו, אבל הוא מוכן למלחמה מפני שמדובר על נפשה של עולם הישיבות ועתיד החינוך התורני

הוא מסביר במכתבו באריכות (ראה בפוסט אחר) שמחלוקת בין החרדים לא יעשה טוב לישיבות ועתידן, הוא היה בעד להשאיר את החלוקה שהייתה עד אז, שהליטאים עסוקים בישיבות ובלימוד התורה, והחסידים בעסקנות, ולהשאיר את זה כך למען שלימות הישיבות והתורה. הרב שך ותלמידיו אותם מי שבחשו בהקמת 'דגל התורה' ביקשו להפוך לעסקנים ולהכניס לישיבות את הרוח המפלגתית הליטאית האנטי חסידית

המחבלים לא יכלו לסלוח למרן הגר"ד לנדו על המכתב ששכנע את כל ראשי הישיבות שאמרו כי הוא צודק אך חששו מאימת המחבלים שיכו אותם והעדיפו לשתוק. היחיד שכתב מכתב תשובה והורה לצאת למלחמה נגד הגר"ד לנדו היה מי שכונה על ידי הגר"ח קנייבסקי זצ"ל 'זקן ממרא' והוא  מנהיג המחבלים הרב שמואל אויערבך ז"ל שקרא אז למלחמה על שורת גדולים ביניהם מרן הגראי"ל שטיינמן, הגר"ח גריינימן הגר"ד לנדו ועוד כל מי שסברו שהרב שך הורס את הישיבות והופך אותם לפוליטיים במקום שישקיעו את כל ראשם וזמנם ללימוד התורה והמוסר, כפי שהיה לפני הקמת 'דגל התורה'

אבל, עם האמת אי אפשר להילחם, זו חזקה יותר מאלימות ומכל מה שעשו המחבלים לפגוע במרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל ולהבל"ח רבי דב לנדו. מדובר היה במי שהיו משכמם ומעלה, מי שלא יכלו להתכחש לגדלותם בכל תחום, וכאשר עוסקים אנו כאן במרן הגר"ד לנדו, הוא 'גאון ישראל' פשוטו כמשמעו, מדובר באחד מגדולי הגדולים של דורנו, גדול ראשי הישיבות בזמנינו, ואי אפשר להתעלם ממנו ולדלג עליו. כבר שנים שלקחו בחשבון שהוא יהיה המנהיג בעתיד, ולמרות שבדרך כלל פונוביז' החזיקה את ההנהגה הרבה שנים, הבינו כי לאחר מרן הגר"ג, אין ברירה אלא מרן הגר"ד לנדו, מפני  שכל האחרים בעייתיים מהרבה בחינות. מרן הגרב"מ אזרחי רוצה הרבה שנים להיות חלק מההנהגה, אבל מי שילמד את ההיסטוריה שלו ומה עשה ר' שמואל אויערבך במשך שנים שלא יצרפו אותו ל'מועצת', ומה היה דעתו עליו ויותר נכון מה אמר עליו, ואיך מנע את השתלבותו בהנהגה בשנים ההם, בנוסף על מצבו הבריאותי, נותר מרן הגאון רבי בערל פוברסקי שכאן הבעיה קשה מאוד מבחינת המחבלים, מדובר במי שהרב שך נלחם בו מלחמה חרמה אך ורק מפני שהוא בנו של שנוא נפשו ראש הישיבה מרן הגאון רבי דוד פוברסקי זצ"ל שמה שעבר בין שני אלו אפשר לכתוב ספרים על גבי ספרים, מחלוקת שאי אפשר היה לעצור אותם בשום דרך, גם כאשר חשבו שהנה אפשר יהיה להזמין את הרב שך לשמחה במשפחת פוברסקי מה קרה שם, שזו היסטוריה בפני עצמה

ההנהגה עוברת לסלבודקה שהייתה מוחרמת בשנותיו של הרב שך, שם מכהנים שני ראשי ישיבה בעלי שם וכאלו שחיים בשלום ושלוה בניגוד לנעשה בישיבות אחרות. יצויין כי דווקא בפונוביז' שעברה כל כך הרבה מחלוקות, ר' גרשון ור' בערל היו חברים וידידים בלב ונפש, שזו תוצאה מאישיותם של השניים ולא מן המסגרת הכל כך מלוכלכת בישיבה שהובילה אותה לפילוג ולמלחמה אין סופית

כל אלו שנשבעו בשעתו למחוק את ר' דב מן המפה של ה'גדולים' הליטאים חטפו את מכת חייהם כאשר הם רואים איך שמכתירים את מרן הגר"ד לנדו, הם מוכנים היו לוותר שיהיה זה ראש ישיבה אחר מסלבודקא אבל לא ר' דב, ולא הצליחו בכך, הוא יהיה המנהיג הבא, מדובר ב'גדול' אמיתי ולא 'גדול' סינטטי כפי שהמחבלים מכתירים ביניהם

האמת היא שזו שניצחה, ר' דב הוא זה שצדק שהישיבות ייהרסו מן הסדר החדש של החדרת פוליטיקה לישיבות ומלחמות בין החרדים דבר שחייבים למנוע. עתה מצפים להנהגה חדשה כזו אשר תעשה הכל לאחדות ולשלום כלל חרדי עד כמה שזה ניתן, ועל כולם זכינו והגענו ליום הגדול לראות במפלת המחבלים שביקשו למנוע ממרן הגראי"ל שטיינמן שיהיה גדול הדור ולא הצליחו הוא היה המנהיג הכי גדול אצל הליטאים בעשרות השנים האחרונות, ועתה ר' דב לנדו שאין מכה קשה מזו למחבלים השואלים את עצמם איך זה קרה, הם טעו כאשר לחמו בו. אסור לשכוח כי עד לאותה מלחמה ר' שמואל דויטש מי שאמור היה להיות מנהיג המחבלים אחיו של ר' אשר היה מידידיו של ר' דב, ומאותו מכתב הוא פתח במלחמה בו ובתלמידיו שלא סולחים ולא יסלחו לו על מה שעשה וגרם למחלוקת בישיבות ובעולם הליטאי שנוטפת דם מן המחלוקת הכי קשה שגרמה לכל כך הרבה לסבול סבל נורא ועל כולם הרס התורה והישיבות, שהפכו להיות פוליטיים. פעם בישיבות השאיפה הייתה להיות ראש ישיבה והיום השאיפה היא להיות חבר כנסת וראש עיר, וזאת ביקש ר' דב למנוע ואותו שמואל דויטש בעזרת הרב שך עשה הכל להחדיר פוליטיקה לישיבות ולהפכם לסניפי מפלגה

תלמידיו של ר' דב נושמים לרווחה, הם הצטערו עשרות שנים ממה שעשו לרבם אותם רשעים מן המחבלים, ועתה הם אלו אשר זוכים לראותו עומד בראש הציבור כולו, ואשרינו שזכינו לכך

חיים שאולזון