מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
בס"ד, ערב שבת פר' במדבר כ"ט אייר תשפ"ג. לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
לבקר בארץ הקודש ולא לפגוש את אחי ר' יעקב זה בחינת 'בל תשחית' כי זאת למודעי, אחי ר' יעקב, אפשר לשבת עמו לילה שלם ולשמוע את שיפעת יפעת סיפוריו המרתקים ולא לחוש בזמן שעובר, עד שיעירו לך 'הגיע זמן ק"ש של שחרית'.
כיון שכך, תכננתי את מסעי בארה"ק כך, שיום אחד אסע לבקר את אחיי בבני ברק, ותוך כדי שיחה סיפרתי לו סיפור חמוד ששמעתי בדרך כשהאזנתי לשיעורו של הרב ברוך רוזנבלום שליט"א, הקשור למעשה שאירע בחדר הקפה של כולל מסויים, וכתגובה לכך, סיפר לי ר' יעקב מעשה שאירע עימו כשלמד בכולל לפי כארבעים שנה, וכך סיפר:
אחר נישואיי לבתו של אחד מצדיקי הדור ה"ה רבה של העיר מגדיאל בהוד השרון (שמינוהו לשמש שם כרב בשליחות מרן ה'חזון איש' זצ"ל זיע"א), היה ברור שעלי להיכנס למספר שנים ללמוד בכולל, ובזכות שמו הטוב של חמי זצ"ל, נתקבלתי לשפיץ של הכוללים בבני ברק, שהיה נחשב לכולל שאין סיכוי להתקבל לשם בתהליך רגיל, אם אין לך פרוטקציה ואין מסביבך בעלי השפעה מיוחדת וכו'.
הזהירו אותי מראש, כי הכללים שם מאוד נוקשים וראש הכולל מקפיד על כל קוצו של יוד ולא קל לשרוד שם אם אינך שקוע כל כולך בכולל וכל מחיר שווה בעיניך לקראת המטרה, כולל עקיצות מצד ראה"כ, ושמירה על הסדרים ותענית דיבור ועם כל זאת, כולי האי ואולי.
אמרתי לעצמי: זה מצוין עבורי, ממה נפשך, אם אשרוד, מה טוב, ואם יעיפני משם, יהיה לי תירוץ טוב למה יצאתי מהכולל והלכתי לפרנס כמו שנהגו בני ישראל בכל הדורות.
כשהגעתי לכולל השתעשעתי, כי כל האברכים היו לחוצים כל הזמן מפחד ואימה, ואילו אני, שהייתי שם בלי לחץ ובלי פחד, חוויתי את זה כחוויה נעימה ומשעשעת.
ראש הכולל לא אהב את הקלילות שלי, שלא תאמה את השקפתו הרצינית, אך זו לא היתה סיבה מספקת לשלחני משם, כי למדתי עם החברותא ברציפות ובס"ד חנני השי"ת בכשרון הבנה והסברה ולא היה לו שום תירוץ להיפטר מפרצופי ששפע חיוך ואמרות שפר שלא היו לרוחו.
באותם שנים טרם נולדו הטלפנים הסלולריים, וכאשר היו צריכים מישהו, היו מתקשרים לטלפון הציבורי ומעבירים הודעה, אך ראש הכולל הנז' היה יושב ליד הפתח, וכאשר הגיע שיחת טלפון, היו כותבים לו את ההודעה על פתק והוא היה קורא את זה ומחליט אם ומתי להעביר את זה לאברך.
אני לא סבלתי את המנהג הזה, אבל לא היה בידי לשנות מאומה, אך כאשר הצטברו בכולל מקרים רבים שהודעות דחופות לא הגיעו ליעדן במועד, והן גרמו למרמור אצל האברכים, החלטתי להמתין ליום האחרון של ה'זמן', ולהעמיד אותו במקום.
וכך היה מעשה: ראש הכולל ישב על מקומו והדלת לידו נפתחה ובחור'ציק הניח על שולחנו מעטפה סגורה וחתומה שכתוב עליה 'לר' יעקב קלצקין', ראש הכולל קרע את הסוגר של המעטפה, שלף את המכתב וקרא את התוכן, קם ממקומו בארשת חשיבות, ניגש אלי, לחץ את ידי בחום ואמר בקול: 'מזל טוב ר' יעקב, זה עתה התבשרתי כי הפכת לאבא בשעה טובה, כל הכבוד שבאת לכולל ביום כזה, תזכה לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים'.
כל הכולל השתתק לרגע, חלקם אפילו העיזו לצעוק 'מזל טוב', אני נעמדתי לכבודו ושאלתי בקול רם, 'יסלח לי כבוד הרב, כתוב בפתק מאיזה אשה?', ראה"כ החויר ושאל כמעט בשאגה: מה זאת אומרת 'מאיזה אשה? יש לך שתי נשים? הלא זה חרם דרבינו גרשון'?
עניתי לו: נכון, ראה"כ, אבל גם לקרא מכתב שאינו שלך זה 'חרם דרבינו גרשום'.
זה היה היום האחרון שלי בכולל, כמובן.
ועכשיו בקצרה לסיפור ששמעתי מהרב רוזנבלום שליט"א:
בחדר הקפה של הכולל היו תלויים ועומדים 2 מתקנים של כוסות חד פעמי, האחד: כוסות פלסטיק פשוטות לשתיית מים קרים, והשני: כוסות קלקר לשתיית תה או קפה, מכיון שאברכים לפעמים ממהרים ולא מבחינים בהבדל, קורה שנוטלים בטעות כוס קלקר לשתות מים והעלות של כוס קלקר אחת היא כמו מספר כוסות פשוטות, על כל נתלה מודעה בין 2 המתקנים הללו, עם אותיות 'קידוש לבנה' בלשון הזה: 'חסה תורה על ממונם של ישראל, אין להשתמש בשום אופן בכוסות קלקר לשתיית מים קרים, והעובר על כך עובר על לא תגזול'.
בוקר אחד, עומד אברך בשם ר' משה בחדר הקפה, והנה הוא רואה אברך אחר בשם ר' שמעון נכנס לחדר, שולף כוס קלקר וממלא מים קרים, עושה 'שהכל' ושותה שלוק ועוד שלוק, תוך כדי שהוא מעיין במודעה שמכריזה על חומרת הענין.
שואל ר' משה את ר' שמעון בטרוניה: האין גבול לחוצפה ועזות מצח? אתה עומד וקורא את המודעה ושולף ביד נחושה את הכוס ועובר על גזל, ועוד מברך על כך? וכי לא למדת שהגוזל ומברך כאילו מנאץ, שנא' 'בוצע ברך נאץ ה'?
ר' שמעון מסיים את השלוק שבפיו ועונה בניחותא: ניסית לדון אותי לכף זכות?
ניסיתי ולא הצלחתי, עונה ר' משה, איזה כף זכות אלמד עליך? שאינך קורא לשון הקודש? שאינך יודע כתיב? שאתה קשה הבנה?
אסביר לך, עונה ר' שמעון: רצתי מהאוטובוס לכולל כדי להספיק להגיע בזמן ולא לאחר את תחילת הסדר, כולי מתנשף מהריצה ועוד ביום חם כזה שהשמש קופחת על ראשי, נכנסתי כאן כדי לעשות כוס קפה להתחיל את ה'סדר', אך לפני כן, רציתי 'זיך האפ כאפן' לשטוף את הפה ולשתות כוס מים קרים. הלא שמי שמעון ור' שמעון דריש טעמא דקרא, וכי הייתי אמור לבזבז 2 כוסות, אחד למים הקרים ואחד לקפה? מה הבעיה שאחר שאשתה את המים הקרים, אעשה לי באותו כוס את הקפה, הלא כך כתוב במודעה 'חסה תורה על ממונם של ישראל'?
ר' משה השפיל את עיניו ולחש: על זה לא חשבתי, כנראה, שגם כשלא עולה בראשך רעיון מה לדון לכף זכות, עדיף לשתוק.
ברכת שבת שלום ומבורך ושבוע עליז וחודש שמח כנא' עליונים ששו ותחתונים עלזו
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.