שלום וברכה מורי ורבותי!
שעת חינוך ההורים שבינינו, שבזכותה נזכה לילדים מחונכים.
ושימו לב טוב!
ישנן שתי דרכים מרכזיות בחינוך הילדים.
דרך אחת ארוכה, קשה וגם מאוד מאוד מאכזבת, והתוצאות שלה גרועות לחלוטין.
ודרך שניה קלה, עדינה, יפה, והתוצאות שלה מדהימות ומעניקות כח להמשיך באותה הדרך.
הדרך הרעה והקשה היא פשוט לריב עם הילדים, לראות שהילד עושה משהו לא טוב, "לתפוס אותו על חם", לנזוף בו, להסביר לו עד כמה הוא ילד רע, ולראות איך הוא עושה את הכל כדי לשכנע את עצמו עד כמה הוא באמת כזה...
ולעומת זאת, הדרך השניה, שתחילתה קצת מרה, אך היא קלה הרבה יותר, ומעניקה הרבה מאוד כחות, להמתין לרגע שבו הילד אפילו בלי כוונה יעשה מעשה אחד טוב, ואז לשבח, לפאר ולרומם אותו ולגרום לו לרצות להוכיח עד כמה זה נכון.
אם שני אנשים רבים על מקום חניה, כאשר האחד נושא בתפקיד בכיר ומוכר כאדם הגון, בעוד השני מוכר ומפורסם בתור הפרחח של השכונה, ברור שהאדם הראשון לא ירצה להגביה את קולו, לא ירצה לריב מכות ולא ירצה להסתכסך, כי הוא פוגע בשם הטוב שלו.
לעומתו, השני יעשה הכל כדי להגביה את קולו ואפילו להשתמש בידיים, ברגליים ובכל מיני חפצים וכלים קהים ומסוכנים כי רק על ידי כך הוא יוכיח עד כמה הוא "ראוי" למעמד השלילי שלו.
אין אדם בעולם שלא מונע מתשומת לב, "צומי" בלשון הילדים.
אין אדם בעולם שלא מונע מטובות, זה אחד משני הדברים שכל אדם נולד איתם - תאווה לכבוד ותאווה למתוק.
יש מי שמנתבים לו את החיים בצורה כזו שהכבוד הוא חיובי ואיכותי וזה גורם לו לרצות להתנהג יפה וטוב, ויש כאלה שכל החיים שלהם סובבים סביב הכבוד השלילי וביום שהם יוכיחו שהם לא כאלו מוצלחים בלהזיק ולפגוע באחרים, ירד הערך המדומה שלהם בעיני החברים.
כולנו מנסים להפוך את הילדים שלנו לכאלה שמנסים להוכיח עד כמה הכבוד החיובי הוא זה שמגיע להם ולא חס ושלום וחס וחלילה דוחפים אותם בכח אל עבר עמק הבכא של הכבוד השלילי.
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.