היה אברך בשם הרב לוין, מחסידי גור, שלמד את הנועם אלימלך בעיון, ויפענח כמעט את כל המראי מקומות דשם.
אך התחבט איה מקום כבודו של דברי הרמב״ם המובאים בההתנצלות של בן המחבר (ד״ה נא מאוד) ש׳ילוד אשה לא ימלט משגיאה׳.
והלך גם לר׳ חיים קאניעווסקי שחיבב את הספר נועם אלימלך, כי אביו (בעהמח״ס קהלות יעקב, שנקרא: יעקב ישראל על שם הרה״צ ר׳ יעקב ישראל - הטשערקאסער, שהיה רבו של אביו החסיד ר׳ פרץ קאניעווסקי מהארניסטייפעל) היה נוהג שבכל מוצאי שבת קודש הי' חובש שטריימל ולומד בספה״ק נועם אלימלך.
במשך 10 דקות עצם ר׳ חיים את עיניו, וסיבב ראשו לכל הצדדים, והפטיר: לא נמצא ב'יד החזקה', ושוב עצם עיניו וסיבב ראשו מצד לצד עוד 8 דקות, והפטיר: גם במורה נבוכים לא נמצא. [ולהעיר שגם בהוצאת ׳פאר מקדושים׳ של הנועם אלימלך, שפוענחו בו כמעט כל המראי מקומות, לא הצביעו על המקום היכן הרמב״ם הנ״ל נמצא.]
ואז שלח הרב לוין הנ״ל מכתב להרבי מליובאוויטש, בשאלה: איה מקום הרמב"ם?
והרבי - בצעטיל - הפנה את הרב לוין הנ״ל לדברי הרמב״ם בהקדמה לפירוש המשניות (קודם סדר זרעים) היכן שהרמב״ם מבאר טעם סידור מסכת הוריות אחרי מסכת אבות: כי מי שיש בו טבע בשר ודם אי אפשר שלא ישגה ויחטא.
וכשהרב חיים קנייבסקי שמע מה שהרבי ענה, הפליא את זה, ואמר שזו ממש גאונות וכו׳!
הרב לוין מאנטווערפען סיפר את זה להרב יעקבוביץ מאנטווערפען, מחשובי חסידי חב״ד דשם, ואח״כ בירר חתנו ר׳ טוביה זילבערשטראם פרטים נוספים בהסיפור אצל בנו של בעל המעשה הנ״ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.