מצדיק רשע ומרשיע צדיק, תועבת ה' שניהם

 

מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ

 

בעקב כתיבתו של קורא כאן, נתעוררתי לכתוב מעט מילים, על מצבנו העגום ועל המתבקש מכך, לפחות לכאורה.

כבר הכברתי כאן מילים על העיוות הבסיסי והמהותי בקיומן של מפלגות חרדיות וביותר, על דרך העיקשים שהפוליטיקאים מוליכים בה את הציבור, בהנהגתם-מאונס (כך יש ללמד זכות) של המתקרים גדוילים. כמדומני שלא צריך להיות מונח בסוגיא של השבת לב בנים אל אביהם, כדי להבין שמעשי ההנהגה שלנו לא רק שלא מביאים כבוד ויקר להשם ולתורתו, אלא אדרבא, מרחיקים את הציבור עד כדי כך שהעוסקים בדבר מתקשים להסביר, אפילו הסבר דחוק מאוד, את מעשי נציגינו. אדרבא ואדרבא, אשמח אם מי מהקוראים כאן יוכל לתת לי קצה חוט כיצד אוכל להצדיק בפני אחי המתעניינים באפשרות לשוב בתשובה, כיצד ייתכן שאנחנו פועלים כדי להגביר את מגיפת הסוכרת - שבציבור שלנו שכיחה יותר מאשר בציבור הרגיל - או כיצד להסביר כיצד, גם אחרי שיצא סירחונם של 'וועדת הרבנים לענייני תקשורת" ונתפרסמו הדברים שהם עשקו באופן סדיר עשרות מיליונים מהצרכנים-השבויים של הטלפוניה כשרה , עדיין מועצג"ת שלמה החליטה להשאיר בידם את המונופול. מעשים אלו מפורסמים בציבור הכללי ולא אחת אני נאלם דומיה, כי אין לי אפילו קצה קצהו של טצדקי. אשמח מאוד אם מישהו כאן יכול ללמוד צד זכות בעניין.

אכן נכון כתב הכותב שעל כו"כ דברים כתוב בתורה 'תועבה'. אולי נכון להביא את הפסוק במשלי "שש הנה שנא ה' ושבע - תועבת נפשו"

ובמד"ר (ויקרא יד) פירש ואיזה הם?

עינים רמות,
לשון שקר,
וידים שופכות דם נקי,
לב חורש מחשבות און,
רגלים ממהרות לרוץ לרעה,
יפיח כזבים,
עד שקר,
ומשלח מדנים בין אחים.

מהתבוננות ברשימת התועבות אשר שנא ה', ניכר שהתנהגות נציגינו ('שעושים רק מה שאומרים להם') הנה המחשה והדגמה של פירוש הפסוק. כבר נאמר שמורה טוב, הוא זה המסביר טוב, ומורה טוב מאוד, הוא זה שגם ממשיל וממחיש ומורה מצוין הוא זה שמדגים לתלמידים. אז כמדומני שזכאים אי אלו מראשינו לקבל כפל-שכר על המחשתם והדגמתם לפסוק במשלי ולמד"ר. שלא מחלקם יהיה חלקי.

ובשולי כתיבתי אעיר לאותו המכנני מו"ר. איני בעלים על מילותי (אחרי שנאמרו/נכתבו) וכמובן שאין לי בעלות על תואר 'תלמיד' שכל אחד יכול ליטול לעצמו, בהתייחס לכל מי שליבו יחפוץ. עובדה היא שאלפי רבבות ישראל מחליטים על פלוני שהוא מו"ר, כשאין להם שום רקע וקשר עימו והיחס היחיד שלהם איתו, זו העובדה שהם קוראים את שמו באותיות גדולות בעיתונים בהם הם רגילים לצרוך את דעתם. אעפ"כ אאיר ואשווה לעולם האמיתי. בעולם האמיתי הייתי טוען למקשיבי שאי אפשר לקחת את התואר 'בן תורה' למי שלא למד לפחות יום אחד בחייו 12 שעות נטו! גם אינך יכול לקרוא לעצמך 'בחור ישיבה' אם אינך לומר לכה"פ תשע שעות ביום (ותלמיד שלי אל תכנה עצמך ביום שלא הגעת לכאבי ראש ממאמץ מחשבתי לפצח סוגיא או חידה תורנית). אני יודע שאני כותב כאן לאי מי שאת שמו לא אדע ואיני בטוח שהוא כבר קורא כאן עכשיו, או שיקרא בעתיד. אין לי קבלה מרבותי מי יכול לקרוא לעצמו 'תלמיד' ובמה נבחנים הדברים. התואר מו"ר, לפחות אצלי, הוא תואר כללי למי שלמדתי ממנו מה - ואשר על כן, רבים אכנה מו"ר. מעטים אנקוב בשמותם.

רק הערה אחת, אם לב שומע לך. אין כוחי גדול מכוחך ואין חיובי גדול משלך. אם להגדיל תורה ולהאדירה תחפוץ נפשך, עשה את אשר בכוחך ואל תחכה שפלוני או אלמוני ימלאו חובתך. סודי אגלה לך שיש ימים שאיני כותב כאן מפני שחושבני שנכון שתכתוב בדעתך את המאמר של היום. אם המאמר שהתגבש בדעתך ראוי להו"ל, אולי תשקול להקדיש את הזמן הנחוץ, כדי לזקקו ולזככו, כך שמקסימום יהנו מאורך.  אם למדת ממני משהו, אזי זה, מן הסתם, שחובה עלינו להשתמש בדעת שחנן אותנו אלוקים ושאין צידוק ליום הדין בתירוצים ילדותיים של  'אמרו לי'  'כולם עשו/חשבו ככה'. אני מעורר על נקודות, כהזדמנות להעיר את ישיני הדעת ותו לא.

ומיני ומינך יתקלס עילאה

 

חרדי בעולמו