״אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ״ (ויקרא י״ט ג) והנה הגמרא (קידושין ל) אומרת: שְׁלֹשָׁה שׁוּתָּפִין הֵן בָּאָדָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָבִיו וְאִמּוֹ.
והנה כל מעשה ומחשבה פגומה שאדם עושה או חושב, פוגם הוא בחלק של אביו או של אימו שנמצא בתוכו, וכך מדרדר ומשחית את כל המהות שלו בחיים. ואת החלק של הקב״ה בשותפות אי אפשר לקלקל ולהשחית משום שכל הדברים של הקב״ה הם ניצחיים ושרירים וקיימים וטהורים לנצח נצחים.
וכל מה שעושה האדם רע, הוא משחית את אביו ואימו שבתוכו שהם השותפים בו, ומשחית את הכלים שניתנו לו מהם וכך האדם מוסיף חטא על פשע, ומתדרדר למצולות ממעשים רעים, ממחשבות רעות, מהתנהגות לא הגונה שגוררת אחריה שובל של דברים שליליים שבאים לאדם, ואין האדם מבין ויודע ממעשה אחד רע שעושה, כמה דברים רעים נגררים אחרי מעשה אחד רע שעשה והורס את השותפות של אביו ואימו שנטעו בו.
וזה מה שהתורה אומרת לנו: ״אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ״ העוון שלנו שמקלקלים את החלק של האבא והאמא, את החלק של הקב״ה אין מי שיכול לקלקל.
והנה בימים אלו ימי השובבי״ם, צריכים הרבה לעבוד ולהשתדל להיכנס לעומק המחשבה של כל אחד ואחד מאיתנו. הרבה מן העולם חיים בעולם הדמיון, יוצרים עולם במחשבה שלהם שהעולם הזה מנותק מהמציאות האמיתית. אבל זה העולם שבנו לעצמם, וכל חייהם הם חיי דמיון וחוסר מציאות, והם יכולים להקרא בעיני העולם אנשים חכמים, אנשים מצליחים, אבל הפנים שלהם קרוע בין האמת האמיתית לבין עולם הדמיון שבנו לעצמם, והם יכולים ללכת חיים שלמים בצער ובכאב על הדמיונות שלהם.
וכפי שמצאנו באחים עם יוסף, האחים חיו בדמיון שבנו לעצמם על יוסף, והדמיון הזה הוא הסכנה הגדולה ביותר. האדם יכול לעבור על כל התורה כולה, וירגיש בעצמו שצודק בכל מעשיו, ויחיה חיי צער.
וזה מה שהוכיח יוסף את אחיו, ״אֲנִי יוֹסֵף" כל החיים שחייתם, בדמיון. ״וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו״ יבוא יום לכל אדם, עם עולם הדמיונות שלו, שכל הדמיונות יעמדו לפני האמת של ״אֲנִי יוֹסֵף" ולכן האדם חייב לבקר את עצמו ולהיזהר שלא נכנס לעולם המסוכן.
והעולם הזה מתחיל עוד מהילדות, שהאדם בונה לו קו מחשבה והאדם מתמיד בקו הזה ורק משנה אותו בכל פעם על פי הסיפור והענין החדש שבא לפניו. וכך יותר מחמישים אחוז מכל חיי האדם, מיום עומדו על דעתו אלו אותם החלטות בשינוי מעשים וסיפורים, אותם התנהגויות, אותם ויכוחים, אותם מריבות, אותם תאוות, אותם מעשים, רק בצורות שונות ומגוונות.
על האדם לבדוק ולבחון את עצמו חדשים לבקרים ולא לאבד את עצמו ולחיות בעולם שהוא לא שלו. עולם של תאות, עולם של יצרים שנכנסו לו בנפש בילדות והולכים איתו כל חייו. לפעמים זה בא מאביו, לפעמים מאימו, ולכן ״אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ״ תשמרו ותזהרו לא לפגוע באבא ובאמא שבכם, ותיזהרו לא לקחת את הדברים שהשפיעו עליכם לרעה מהתקופה הראשונה בחיים שהולכת עם האדם כל חייו.
״וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ״ שבת זה הזמן של האמת, ביום השביעי שבת וינפש, יש זמן וכח לנפש להנפש מכל עול הרעיון שהאדם נשא על שכמו.
הנה משנה לשנה רואים את ירידת הדורות הקשה ביותר. העולם נמצא בעייפות המחשבה והרבה מההחלטות שהאדם מחליט הם מהרגל ולא מחשבות אמיתיות ונכונות ומתאימות. וכבר דיברנו ואמרנו שאדם לוקח יותר משלושים וחמש אלף החלטות ביום, ורק בענין אכילה אדם מחליט יותר ממאתים עשרים ושבע החלטות ביום. וכך מגיע האדם למצב שאין בדעת שלו להחליט עוד החלטות ראויות ונכונות, וכך נכנס לטעות גוררת טעות והרס גורר הרס ולא רק שהורס את חייו, הורס את חיי משפחתו ואת חיי כל הסובבים אותו.
יזכנו הקב״ה בימים אלו, ימי השובבי״ם, שהם זמן של תיקון על כל חטאי המחשבות הרעות, העוונות הראשונים ותיקון מידת היסוד, וכמה שננצל ימים אלו בתיקון מידת היסוד, הקפדה על לבישת השק, הקפדה על דבקות בתורה הקדושה, נצא ונוציא ממשבר הנפש את כל החולאים הרעים והקשים של הנפש, שהם קשים מחולי הגוף.
ע״ה יאשיהו יוסף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.