שלום וברכה מורי ורבותי!
שעת חינוך ההורים שבינינו, שבזכותם נזכה, בעזרת ה' ובישועתו, לילדים מחונכים ומדהימים.
ושימו לב טוב!
בשולחן ערוך (חלק או"ח רצט ס"י) כותב הרמ"א, שחיבר את סיפרו על השולחן ערוך, שמקובל שבארה של מרים מסתובב בכל הנהרות במוצאי שבת, ולכן טוב לשתות מים מנהר, ועל יד זה להבריא מכל המחלות.
והוא מוסיף, "לא ראיתי שנהגו כאן באזורנו".
המקור לכך, הוא אחד מגדולי הראשונים הלא הוא "הכל בו", שכתב (סי' מ"א), שהיה מעשה במצורע כעסן וקפדן במיוחד, ששלח את רעייתו במוצאי שבת לשאוב מים מן הבאר.
אבל היא התעכבה, היא ראתה חברות, שוחחה איתם על דע ועל הא, סיכמו איך עברה השבת, והיא חזרה באיחור לבית.
כאשר היא הגיעה לבית, בעלה כעס מאוד, לקח את הכד ושפך את כל תכולתו על הארץ. ואז קרה דבר פלא, כל טיפות המים שניתזו מהקרקע על גופו, העלימו את הצרעת לחלוטין.
רק אז הוא הבין שהזדמן לאשתו בארה של מרים, ואם היה שותה כוס אחת, כל גופו היה מתרפא מאותה הצרעת איומה ונוראה.
מורי ורבותי!
כעסן לא עלתה לו, אלא רגזנותו (קידושין מ"א ע"א). הרגזן לא מרוויח משום דבר אלא את אותה רגזנות. כלומר, אין משהו טוב שיוצא מכעס או מרוגז.
מורי ורבותי!
זה נכון לגבי כל דבר בחיים, אך זה נכון בעיקר בעניין חינוך הילדים.
החזון אי"ש כותב באיגרותיו (ח"ד איגרת ט"ז) שאפילו הרב, או המחנך, או האבא, שרוגז על הילד, ומדבר איתו בצורה של כעס על מעשה רע שעשה, יותר הרס את הילד מבחינה חינוכית, מאשר בנה אותו.
כי התוכן של הגערה, אמנם איפה שהוא נקלט, אבל הרבה יותר נקלט הכעס והרוגז. כי אז מבין הילד שכדי לפתור בעיות, צריכים להיות עצבניים.
"וגדולה שימושה יותר מלימודה" (ברכות ז' ע"ב), מה שרואים את האבא עושה, משפיע הרבה יותר ממה ששומעים באוזניים. וכך לצערנו ולבושתנו, ישנם חס ושלום וחס וחלילה, לא בארץ הקודש ולא בעולם הזה, ולא בדור הזה, מחנכים והורים שהורסים את חייהם של הילדים.
ה' יצילנו מכך, ויזכנו לפחות לא להפריע לבנינו ללכת בדרך הישר. ויתרה מכך לזכות ולכוון אותם, ולגדל אותם, ולהעלותם במסילה העולה בת אל.
ברכת הצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.