'מוסד' אותיות 'סדום'

 

מאת הרב ישראל אהרן קלצקין

בס״ד, עש"ק פרשת וירא תשפ"ב

לידידי ומכרי קוראי ומתענגי 'מעדני הפרשה' הע"י

יש דבר מיוחד שזכיתי ללמוד מדרשותיו של הגאון רבי יעקב גלינסקי זצ״ל.

הרב זצ״ל היה נמוך קומה כידוע, ובמקום להתמודד עם זה באופן פיזי בדרך הקשה, בחר לעשות מזה שחוק ולהתבדח על חשבון עצמו, ופעם סיפר, כי בוקר אחד התעורר בשמחה עצומה כאשר הבין שקרה לו נס עצום וקומתו הוגבהה משמעותית.

ולמה חשב ככה? מפני שראשו ורגליו בלטו מחוץ למיטה. אך מה רבה היתה אכזבתו כשקלט, כי הוא פשוט שוכב על הרוחב ולכן זה בולט החוצה.

אני נזכר בזה מידי שנה כשאנו מגיעים לפרשת וירא והגירסא דינקותא קופצת ומזכירה שכשהיינו ילדים רכים בחיידר, היינו שומעים מידי שנה מהמלמד את התיאור של ׳מיטת סדום׳ הידועה לשמצה. אותה מיטה שגודלה היה קבוע, וכאשר הגיע אורח נמוך, היו מושכים אותו בכח ומותחים אותו מלמעלה בראש ומלמטה ברגליים כדי להתאים את גופו לגודלה של המיטה, ואם היה גבוה היו מקצצים לו מהראש ומהרגלים שיתאים לגודל.

וכעת כשגדלנו, עלינו להתבונן למה המדרש מספר לנו את זה? ומה זה רלוונטי כיום?

השבוע שמעתי דרשה באנגלית מהמשפיע הרב יעקב יוסף יעקןבזון שליט״א, מטובי המרצים בדורנו, ובתוך דבריו הזכיר את הבעיה שדורנו מתמודד איתו, הלא הוא ענין הנשירה שבאנגלית זה מכונה ׳אוף דע דרך׳ שתרגומו ׳סטה מהמסלול׳, והוא צעק: לא הילדים סטו מהמסלול, אנחנו סטינו.

והסביר את דבריו: ׳מיטת סדום׳ עודנה קיימת, ישנם מוסדות שקיבעו מיטה / מסגרת בגודל מסויים כפי שמתאים למנהלים / למייסדים / לסיסטם וכו׳ וכל תלמיד אמור לעשות ׳פיט אין׳ לגודלה של המיטה, קרי: ׳המסגרת׳, אם מתאים זורמים, אך אם לא, משתמשים בשיטת סדום, או מותחים מכל כיוון להתאים אותו למסגרת, או מקצצים לו איפה שבולט כדי שיתאים למסגרת.

הרב יעקובזון סיים: לא לחינם ׳מוסד׳ זה אותיות ׳סדום׳.

אינני רואה לעצמי צורך להביא דוגמאות, כל אחד יודע בדיוק על מה אני מדבר. ח״ו אינני מכליל את כולם בקטגוריה הזאת, אבל בעינינו ראינו סרטונים ומחזות של השפלה איומה מצד אנשים שמקבלים משכורת לשאת את התואר ׳משגיח׳ ׳מחנך׳ וכדומה.

אם רצוני לתמצת את הדיאגנוזה שלי על השיטה, אציג מקרה שעליתי פעם על טיסה ולשמחתי ישב במושב שלידי אדמו״ר צעיר שליט״א, שירש (אולי אגדיר את זה יותר נכון: נפל עליו) מוסדות מאביו זצ״ל. סיפרתי לו שאני שכן של חסיד שלו שמנהל את מוסדותיו. האדמו״ר, שעוד הכיר אותי מהכולל, הרגיש היימיש להביע בפני את מחשבותיו, הצטחקק ואמר לי: ׳הוא לא חסיד שלי, אני רעבע (אדמו״ר) שלו׳. והסביר את דבריו: ההוא מנהל את המוסדות שאבי זצ״ל ייסד, הוא צריך אדמו״ר למוסדות ולחסידות, אבל הוא לא חסיד שלי, לא שואל ולא מתייעץ וכו׳

כך גם לגבי המוסדות, יש מוסד ולצורך כך צריך תלמידים. אבל האמת הפוכה, יש תלמידים, ולכן צריך מוסדות.

לזכר עולם יהיה צדיק, מחר היארצייט השלישי של רבינו המופלא הג״ר לייב מינצברג זצ״ל, שהבין אחרת. לא פעם ולא פעמיים, כינס את מנהלי המוסדות שבראשותו ושטח בפניהם את טענתו ומחשבתו כי הקהילה נתייסדה כאשר היה אז צורך גדול להציל את ירושלים כשהאש אחזה בכל פינה וצעירים נפלו שדודים ברחוב המופקר, אך מאחר שכיום יש כבר מסגרות רבות, אין כבר הצדקה להמשיך את הקהילה ואפשר לקפל ציוד ולסגור את המוסדות. פשוט כך.

בימים אלו הגעתי לשטיבלאך מסויים, וראיתי שתלו מודעות בולטות על הדלת, שמי שלא לובש כובע וחליפה, שלא יכנס לבנין. וכשנכנסתי פנימה גיליתי שעל כל שולחן הודבק גם מודעה קטנה כזאת. ומכאן היתה הדרך קצרה שאברכצ׳יק צעיר ניגש למתפלל, שבאמצע עבודתו קפץ להתפלל בבית הכנסת עם בגדי העבודה והוציא עליו את כל זעמו ברבים. זה גם כלול ב׳מיטת סדום׳, תתאים את עצמך אלי, אם לא, נמתח או נקצץ אותך.

סיפר לי אברך מחסידי דושינסקי בירושלים, כי פעם אחת נכנס בחור, אורח מזדמן להיכל הישיבה ברח׳ שמואל הנביא, הסיר את חליפתו והתיישב ללמוד, ניגש אליו בחור מהקהילה, והבהיר לו בעדינות כי כאן המנהג ללמוד עם מלבוש עליון, כאשר עזב האורח את ביהמ״ד, נכנס האדמו״ר שליט״א להיכל ביהמ״ד והיסה את התלמידים וכה אמר: אנחנו קבענו קוד לבוש ע״פ מסורתנו ועל זאת גאוותנו, אבל כאשר נכנס אורח לביהמ״ד? תציעו לו כוס קפה ומגדנות, כובע? חליפה? זה לא עניינכם ותפקידכם, ח״ו להעיז להעיר על דבר כזה.

הנה דוגמא של איש מורם מעם שמחנך את תלמידיו לדרך ארץ שקדמה לתורה.

היריעה קצרה, ואני רוצה לספר עוד 2 עובדות, אחת ששמעתי מהרבי מטולנא שליט״א והשני ששמעתי מאחי הר׳ שמואל שליט״א

שני הסיפורים יבטאו היטב, איך צריך וראוי להתנהג כשיש התמודדות עם תלמיד, ושווה לכם לחכות לקרא את המאמר שבוע הבא, שם נספר בעזהי״ת את שני הסיפורים שמאירים אור יקרות.

בברכת שבת שלום ומבורך:

ישראל אהרן קלצקין