שלום וברכה מורי ורבותי!
יום חמישי, היום של שלום הבית שלנו!
מה עושים כאשר ההורים מתערבים בחייהם של בני הזוג?
מה עושים כאשר האבא או האמא של אחד מהצדדים מתערבים בחיי בנם, בתם, חתנם או כלתם?
האם אנחנו אמורים, חס ושלום וחס וחלילה,
לשכוח את מצות "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" (שמות כ, יא)?
האם אנחנו אמורים לפנות אליהם בצורה בוטה וישירה ולומר:
"סכנה, כאן בונים! נא לא להתקרב לביתנו החדש"?
או שישנה דרך עוקפת,
בה ניתן לשמור, מחד, על כבודם של ההורים,
ומאידך,
על כבודו, רצונו, מאווייו ותשוקותיו של בן הזוג?
שימו לב טוב מורי ורבותי!
לאף חתן וכלה לא הפריע בחיים שההורים של בן הזוג התערבו לו בחיים,
כלומר,
ההפרעה האמיתית היא לא ההורים שֶׁלְּךָ או שֶׁלָּךְ,
ההפרעה האמיתית היא היחס שלך כלפי הדברים שנאמרו על ידי ההורים שלך.
כלומר,
אם אבא ואמא הגיעו עם תובנות לכלה החדשה,
ומלאו את מוחה בשטויות,
כל עוד שהיא יודעת להפריד,
להניח את זה במגירה,
ולבוא לבעלה נקיה,
לא תהיה לבעל שום בעיה שהיא תמשיך ותולעט על ידי הוריה באותן תובנות שגויות.
הבעיה מתחילה כאשר הבת הולכת לפי אותן תובנות,
כלומר,
אנחנו לא צריכים לעצור את ההורים,
וזה לא כבוד לעצור את ההורים.
אנחנו צריכים לעצור את הנערה,
להסביר לה:
"כל מה שאמרו לך ההורים בקשר לבית הזה,
נעצר על מפתן הדלת.
מכאן את משועבדת לחיי הזוגיות החדשים והמושלמים עם בעלך,
בדיוק כפי שהוא משועבד להם".
הבעיה לא מתחילה מההורים,
הבעיה מתחילה, בדרך כלל, בחוסר הדרכה של בני הזוג.
הורים הם זן שקשה מאוד לשנות,
גם בגלל הגיל,
גם בכלל התחביר,
וגם בגלל המצב הנפשי בו הם נפרדים מילד אותו גדלו והנה הוא פורח מהקן...
זה לא הזמן לחנך אותם.
נחנך אנו את עצמנו,
נסכם שלא מכניסים לבית שלנו שום תובנה מבחוץ,
ומה שלא סיכמנו,
לא יקרה לעולם.
בצורה כזו ההורים יכולים לחוש את התחושה של המורים והמכוונים,
הילדים יכולים לחוש את תחושת החופש,
ויחד יצאו כל הצדדים מרוצים,
ועל מהמורות פה ושם יהיה ניתן להתגבר די בקלות.
בהצלחה רבה לכל ההורים המחתנים,
ולכל הנערים והנערות המתחתנים,
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.