מאת פישל קדוש
התבוסה של חונטת ליצמן מהדהדת. החבורה שדור שלם התנהלה כמי שהיהדות החרדית עוד שרה בחשבון הבנק שלה, למדה את החיים מחדש בדרך הקשה. החונטה שהיתה אתמול "כל יכולה", נאלצה להניף דגל לבן בפני גפני, והפסידה את ראשות הרשימה ואת התפקיד הראשון, והכל כדי שיוכלו לעמוד מול ציר בעלז-פרוש.
לבסוף לימד אותם האדמו"ר מבעלז לקח בלתי נשכח. עקף אותם, כפה משאל בין חברי מצג"ת, והוכיח כי גור החדשה, שעורכת מצוד אכזרי (ג'יאהד) מבית נגד "סוררים" שמאסו בהם, איבדה את מעמדה (גם על רקע טירור מבית), וגם את כוח ההרתעה שלה. החסידויות הקטנות איבדו את הפחד, ובעלז עושה לחונטה בית ספר גם בימי סגר.
נטילת המקום החמישי מידי גור, העברת נושא ועדת הכספים לבוררות, העברת המקום השלישי לבעלז על חשבון בני בריתם מויז'ניץ, הם מיקבץ תבוסות מהדהדות שהחונטה לא הסכינה להם, וליצמן שהתנהל כמי שאגודת ישראל היא נחלתו הפרטית, לא קולט איך כל הטוב הזה נופל עליו.
כל זה חלק מהתמונה. מה לעשות, הנצחון חלקי. תמיד כיף להביט בהדחת חונטה, אך משטר החסידויות בעיה לא יותר קלה. אז מה יש לנו אחרי הנצחון? את גור, בעלז, ויז'ניץ ואולי אולי צאנז, וחסידי ארבעת החסידויות הנכבדות שבסך הכל שוות כמנדט, שיצביעו עבורם. איש עדיין לא הסביר למה חסיד איזביצה דרום או בלאז'וב תחתית, יצביע לרשימה שמייצגת את גור, בעלז, ויז'ניץ, צאנז? למה יש לו את העונג?
כל בר דעת מבין כי ארבעת נציגי החסידויות הנכבדות הנ"ל ייצגו קודם כל את החסידויות שלהם, וגם יקוששו לטובתם תקציבים. כל האחרים יקבלו פירורים, אם בכלל, אז למה זה אנוכי?
אחת הסיבות העיקריות ש'דגל' מנצחת את 'אגודה', שבה לא רק אין שלטון שנות דור של החונטה, אלא גם אין חלוקה מבוססת 'חצרות', נכבדות ככל שיהיו.
הדרך היחידה שחסיד סטריקוב או טשרנוביל ירגיש שאגודת ישראל שלו (והוא לא גלגל רזררבי שנשמר לו תפקיד היסטורי, להצביע כדי שלאחרים יהיה יותר מימון), שיתקיימו פריימריס, ולא פריימריס קבוצתיים (כי במקרה כזה הדרא קושיא לדוכתא), אלא אישיים.
האדמו"ר מבעלז שאל בשעתו שאלות דומות, ויש להניח שגם היום יתמוך בפתיחת המפלגה לכו-לם.
כל עוד אין פריימריס, הגיוני שלפחות לקדנציה אחת הח"כים ייבחרו מבין החסידויות ה"קטנות", שביחד מהוות רוב מוחץ לעומת "הגדולות", כפי שמפת ההצבעה שהונפקה ע"י "מטה הקהילות" הוכיחה.
זה לא קורה, תוצאות אולי בקלפי.
*
מהרשימות כבר הוגשו, כבר הוברר כי הטוענים לכתר, לא הצליחו להתאבזר בשמות מאתגרים. בנט נראה כמו 'הבית היהודי' ב' עם חיזוק חילוני אנמי.
"בממשלתי" אשכרה ליכוד ד', ומה שהוא עושה זה ניסיון ערעור מועד ב' על הכשלון בפריימריס (27.5 אחוז). בשונה ממה שתיכנן, הבשמים לא נפלו, עסקני הליכוד, בהם מקורביו, פיהקו, ומי שכונה "מלך השטח" הצליח להעביר רק קומץ "פעילים" דרג 8. חבר מועצה פה, עסקנון שם (וערך להם קבלות פנים כאילו כל אחד מהם ז'בוטינסקי). לא מה שאמור להביא קורא תגר על השלטון.
בנט, ובעיקר סער, לא מציגים בשורה חדשה, ולו למראית עין, בוודאי לא מצליחים להשפיע על סדר היום, וקרב התרנגולים ביניהם, משמח את הצופה, בנימין נתניהו.
שיעמום אחד גדול, והדרך היחידה של השניים לשרוד היא אם כל המשברים בשמאל, שלפי סקרי עומק שערכו מפלגות, עומד על כ-20 מנדטים פלוס-מינוס.
אולי שמאלנים מיואשים יאבזרו את בנט-סער בכמה מנדטים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.