בכסה ליום חגנו

מאת יהודי פשוט

ברשות אדוני הגאון המשפיע הדגול פמ''מ כש''ת הרב מוהרח''ש שליט''א

בתוה''ק בספר ויקרא נצטווינו: דבר אל בני ישראל לאמר בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קדש / ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו יום תרועה יהיה לכם. ובמשנה: באחד בתשרי ראש השנה לשנים..ועוד: בארבעה פרקים העולם נידון... בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון.. ממאי דבתשרי הוא: דכתיב: תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו - איזהו חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ראש השנה וכתיב: כי חק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב. ואכן ראש השנה יום של כיסוי פשוט הוא מעצם היותו בתחילת החודש בזמן שהלבנה מתכסה בו, ולדידן גם מנהגי ראש חודש מכוסים בו - אין מברכין החודש בשבת שלפניו ואין אומרים בו הלל כבשאר ראשי חודשים, ואף קורבנות מוסף של ראש חודש מכוסים הם ואינם נזכרים יחד עם מוספי החג. מה גם שאין התרועה מיוחדת ליום חג זה שבכולם תוקעים בעת הבאת קורבנות ציבור ונזכרים לפני ה', ככתוב: וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חודשיכם ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם.. וגם עצם מצוות התקיעה בראש השנה שהוא בשופר מכוסה ונעלם בתרה עד שנצטרכו ללומדו ללומדו בגזירה שוה משופרו של יובל. וגם היות היום הקדוש הזה יום הדין לפניו יתברך מכוסה בתורה וגם על דברי ר''מ בסתם משנה נמצאו מערערים בברייתא כדתנן: "הכל נידונים בר"ה וגזר דין שלהם נחתם ביוה"כ, דברי ר"מ. ר' יהודה אומר: הכל נידונים בר"ה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו. ר' יוסי אומר: אדם נידון בכל יום, שנאמר: ותפקדנו לבקרים. רבי נתן אומר: אדם נידון בכל שעה, שנאמר: (שם באיוב) לרגעים תבחננו.. ואילמלא דמסתפינא הייתי אומר שעצם עניין הדין והמשפט לפניו יתברך הוא עניין מכוסה וסתום מעבר להשגת תבונתנו, שהרי עניין הדין הוא חיפוש האמת לזכות את הזכאי ולחייב את החייב שהוא נחיצות תיקון העולם להציל גזול מיד עושקו ולהעמיד את סדרי חברת האדם בעלמא דשיקרא והתוה''ק הזהירה להרחיק הדברים המקלקלים את יושר שורת הדין, והדיינים נצטוו לשאול לדרוש ולחקור ולרדוף אחר הצדק ורבותינו במשנה הוסיפו אזהרות כמו שנהיה מתונים בדין, לדקדק בחקירת העדים ועוד ועוד.. ועוד היו חז''ל מרבים באזהרות לדיין למען ישתמר לנפשו מהמכשלה המצויה בבית דינו.. והכל בכל מתוך הכרת חמדת הממון השקר הזיוף והעמדת הפנים המושלים במעשי בני אדם אשר לא ימלטו מהם אף הטובים שבנו אלא בהשתדלות גדולה כי מלחמת האמת היא מבית ומחוץ כי השקר והחטא אורבים לנו פנים ואחור.. ומי לנו גדול כרב שאמר בלכתו לבית דין: ברעות נפשיה לקטלא נפיק (לישא עליו חטא), וצבי ביתיה לית הוא עביד (צרכי ביתו אינו עושה כאן), וריקן לביתיה עייל, ולואי שתהא ביאה כיציאה..  אך מה שייכים כל אלה לפני השי''ת שלפניו חשיכה כאורה וכל תעלומות לב גלויות לו ואין נסתר מנגד עיניו וכי לחקירה ודרישה ולעדים הוא צריך ע''מ לשלם לאדם כגמולו אם טוב ואם רע.. מה גם שכל חכמי האומות נמנו וגמרו שכל עלילות האדם וטבעי רצונותיו לטוב ולהיפוכו הם מוכתבים מכח טבע ברייתו ונסיבות גידולו וחבריו ומעשיו כולם קשורים זב''ז כחוליות בשלשלת של ברזל וכי החוק והצדק האנושי הטבעי הם דברים נפרדים ורחוקים  אלא שהדינים והמשפט דברים הכרחיים הם שאי אפשר בלעדיהם לקיום סביר של חברת האדם, אך מה לכל אלה נגד בורא העולם ומנהיגו.. וכן אמר איוב נגד השי''ת :מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי.. ודהמע''ה אמר: מה אנוש כי תפקדנו ובן אדם כי תזכרנו.. וכן סידר הפייטן לימים הנוראים: אמת כי אתה הוא יוצרם ואתה יודע יצרם כי הם בשר ודם.. ואת מה שאמרה תורה על יצר לב האדם  שהוא רע מנעוריו שאלתי חבר בן גילי האם השתתפת פעם בחומש-סעודה של אחד מנכדיך וצפית בו ובחבריו כלום מצאת בהם משהו מן הרע.. אז למה אמרה תורה שיצר לב האדם רע מנעוריו? אלא שיפה ביאר הרש''ר הירש לאמור שהייצר הסוכן בנו הולך ורע בנו מנעורינו.. אך דבריו הם בכלל דברי הרד''ק עה''כ: הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי.. שהחטא מוטמע בנו בשל יסוד העפר שבנו (וכשכזה הוא מוצא את ביטויו ככל שמעמד האדם יאפשר לו, מועט שלא מורגש בילדותו עד להיות רשע הצורר להמונים בהתגדלותו..) ואני עבדכם התבוננתי בצמחים שגודלים בחצרנו שככל שהם גדלים הם גוזלים זמ''ז את מזונם בשרשם ואת אור השמש בפארותיהם, ואין במשמע שהצמחים הם טובים וצדיקים בקטנותם אלא שטרם התחזקו דים לכפות עצמם על שכניהם, אך יסוד העפר שבהם הוא אנוכי ועריץ מטבע ברייתו. ולבי אומר לי שהכסה הוא הוא בעצם עניין ראש השנה שנדע שלא מחשבותיו מחשבותנו ומה שמוטל עלינו נשמור לעשות כי נצטווינו הוא שנכין לבבנו להתייצב לפניו ביום זה כהדיוטות העומדים למשפט המלך ונסיר עד היכן שידינו מגעת את רשמי העבירות שאנחנו מטונפים בהם, אכן הדבר אי אפשר מבלי עזיבת החטא כפשוטו (אף כי הרמב''ם רואה בעזיבת החטא חלק מעצם המצווה שעליה עבר שאם התורה אמרה לבל תעשה מצווה עליך לחדול מהרגלך הרע ולא לעשותו יותר..) ואילו מצוות התשובה היא כמשמעה לשוב אליו יתברך בלב לזכך לבבנו ולטהר מחשבותנו מחטאותנו שהיו למסך המבדיל בינינו לדבקותנו בו ית', כי גם הבהמות והחיות יעשו מעשים אך ההמחשבה ותחושות הלב הן הם עצם האדם. ואני עני בדקתי בספרי הלשון ומצאתי שמושג התשובה אצל העמים הוא קבלת ייסורי הצער על החטא שנעשה, (אף כי שום צער לא יחזיר את הגלגל אחורנית כי את הנעשה אין להשיב.. ולא ברא השי''ת את עולמו על מנת שיצטערו בו בריותיו.)  ואנחנו הבנים לה' נקראנו בתורה בנביאים ובכתובים לשוב אליו בבחינת בנים שובבים והבן העונה לקול אביו הקורא וקם לשוב אפילו מעבר להרים וימים בקצה העולם הוא כבר בכלל בן השב לאביו. והמתבונן בדבריהם ז''ל שהתשובה קדמה לבריאה בין יבין כי אי אפשר לבריאה בלי התוה''ק כדברי הזוה''ק אסתכל באורייתא וברא עלמא ואי אפשר לבו''ד הקרוץ מחומר קיום התורה בלי דרכי התשובה.. ועל שלמות התשובה אנו מתפללים ומתחננים לו אבינו מלכנו החזירנו בתשובה שלימה לפניך כי הדבר למעלה מכוחותנו הוא כי גם אם ניצחנו את יצר הרע של אתמול יצרנו דהיום רע ממנו כאמרם ז''ל: ת"ר קשה יצר הרע שאפילו יוצרו קראו רע שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו אמר רב יצחק יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום שנאמר רק רע כל היום ואמר ר"ש בן לוי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו שנאמר אלהים לא יעזבנו בידו.. והשי''ת הבטיחנו שובו אלי ואשובה אליכם שהתשובה תהיה בבחינת צמצום קדושתו העליונה אחרי שהרהרנו בשובה ובאנו בכלל השבים אליו הוא ישוב אלינו בשכנו עמנו בעוד טומאתנו בנו ע''כ ורבינו בחיי בספר כד הקמח אומר: הרהורי עבירה קשין מעבירה, וביאור הדבר קשין על הנפש לפי שמחשבת העבירה קבועה בנפש לעולם, וכמו שאמרו קשורה בו, ופעולת העבירה אינה אלא לפי שעתה, והחרטה על מה שעשה והבושת בעבירות שעשינו הוא מטבע ההיטהרות שאמר הנביא (ירמיה לא) כי אחרי שובי נחמתי, ומתוך כך תהיה הסכמתו בלבו שלעולם לא ישוב לדבר שחטא.. ואני עבדכם אומר לבני ביתי שקול השופר וההשכמות בימי הרחמים והסליחות אמורות לעשותנו להיות מעט קט פחות ארציים ומער-געטליך לקראת יום זכרוננו לפניו יתברך ונהיה בכלל השבים כל חד לפי ערכו. וכשם שהחרטה על מעשינו הרעים היא פועל יוצא מהתשובה שאנחנו שבים אליו יתברך, כך השמחה שמחת הבן השב לחיק אביו תתחייב ממנו כמו שמובא בנחמיה: ויאמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדנינו ואל תעצבו כי חדות יהוה היא מעזכם.. ועל אלה הרואים את דרכי התשובה בעצב ולב רע עליהם אמר הנביא ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל.. ונחתום בדברי רביה''ק בעל הדגל מחנה אפרים בפרשת וילך שאמר: ואנכי הסתר אסתיר את פני: והוא לכאורה תמיה גדולה איך אפשר שהקב"ה יסתיר פניו מישראל חלילה ואיך יהיה להם חיות ותקומה כי זה כל חיותם של ישראל עם קרובו שנקראו בנים למקום אך דהנה המשל הוא למלך שעשה כמה מחיצות באחיזת עינים לפני היכלו שלא יוכלו ליכנס אליו ונסתתר שם ועשה חומות ואש ונהרות באחיזת עינים הכל לפני בניו והנה מי שהיה חכם נתן לב לדבר אך אפשר שאביו הרחמן לא יחרצה להראות פניו לבניו ידידיו אין זה כי אם אחיזת עינים והאב רוצה לנסות אם ישתדל הבן לבוא אליו ובאמת אין שום הסתרה והנה מיד כשמסר לנפשו לילך בנהר נסתר אחיזת עינים ועבר בו וכן בכל המחיצות עד שבא להיכל המלך ויש טפש שירא להתחיל לעבור המחיצות ויש שעובר המים וחוזר מפני החומות ומפני האש והנמשל ידוע והנה מי שמוסר נפשו ועובר בכל המחיצות ודוחק עצמו עד שבא אל המלך אז יבוא למעלה יותר גדול מקודם וזהו אנכי ארד עמך היינו כשתתן לב ותבין שאפילו בירידה יש גם כן אנכי היינו ההסתרה שנסתתר עצמי ממך היא גם כן לטובתך אז ואנכי אעלך גם עלה היינו שתזכה למעלה יתירה וזהו גם עלה והבן וזהו ה' ההולך עמך תמיד הן בירידה והן בעליה אז לא ירפך ולא יעזב' ותרגומו לא ישבקינך ולא ירחקינך היינו אפי' כשנסתתר לפעמים מכל מקום לא להרחיק ממך היא כנ"ל והיא שמרמז כאן ואנוכי הסתר היינו כשתתן לב להבין שאנכי היא בהסתרה אז אסתר ע"ד הדסה היא אסתר והדס מספר חיים ע"ה והיינו שאז תוכל לאור באור פני מלך חיים וזהו אסתר את פני וזהו סוד ר"ה וסוכות בתחלה בכסא היינו שיש הסתרה ואח"כ בסוכה באתרוג ובחיים בי לולב והדס שניהם מספרם חיים כנ"ל שזוכה לאור באור פני מלך חיים וכו' והמשי"ב: