(אגרת הקדש המשך פרק כ עמ' 262)
מישור נוסף שבו מתהוים "יש מאין":
בפיסקה הקודמת למדנו, כיצד מזיווג הספירות שבעולמות "בריאה יציה ועשיה" (שהם בגדר של נבראים), נבראו דרכם "יש מאין" "כל הנבראים נוצרים ונעשים" בעולמות אלו.
ובפיסקה שלפנינו נלמד, אודות שילוב האורות האלוקיים המביא להתהוות "יש מאין" על ידי כח הצומח שבארץ - התהוות שהיא מתוך "יסוד העפר הגשמי", שהוא עצמו (אינו ספירה אלא) נברא ממש, ואף הנמוך מכל היסודות האחרים (שהם "אש מים רוח ועפר").
...
כח ה"אין סוף" המתגלה בצומח דוקא:
הסיבה שביסוד העפר דוקא נפעל הענין של התגלות "יש מאין" ולא ביסודות הגבוהים יותר?
שכן, כמבואר לעיל, "נעוץ תחילתן בסופן", כך שכח ה"אין סוף" המהוה "יש מאין" נמשך ומתגלה מהכתר במלכות דוקא (ולא בספירות שמעליה) - וכשם שהוא מתגלה במלכות דאצילות, כך הוא מתגלה במלכות דמלכות דעשיה, כמבואר כאן.
והנה, כשם שבשלשת היסודות העליונים, אין לאחר התהוותם בששת ימי בראשית התחדשות נוספת בדרך של "מאין ליש". כך הוא גם בצבא השמים, שאינם נכללים בארבעת היסודות ואף נמצאים למעלה מהם - שמאז הבריאה לא התחדש כוכב אחד או מזל אחד בצבא השמים, נוסף על המספר הקצוב להם מתחילת בריאתם.
...
הצמחים הגדלים מכח הצומח שבארץ, נחשבים כגילוי של "יש מאין"?:
כמבואר לעיל, בריאת "יש מאין" אינה מבטאת התהוות דבר מ"לא דבר". אלא היא מבטאת את המצב שבו הדבר המתהוה אינו בערכו של הדבר המהוה כלל.
הנה כך הוא גם לעניננו: היות שהעשבים והאילנות הם גשמיים, ולעומתם, המציאות של כח הצומח היא רוחנית (והמציאות של הפירות המתחדשים לא היתה בתוך כח הצומח), יש לראות את התהוותם כהתהוות שהיא "יש מאין".
...
להרחבת הבאור -המאמר "תדשא הארץ" לעומת "ישרצו המים" ו"תוצא הארץ":
לעיל למדנו אודות התהוות של "יש מאין" שהוא מתוך "יסוד העפר הגשמי" (שהוא נברא ממש) - שזוהי בעצם גם המעלה המאפינת את המאמר "תדשא הארץ דשא, עשב מזריע זרע וגו'".
וצריך להבין: במה שונה מאמר זה, משני מאמרות אחרים (מהעשרה מאמרות) הדומים לו שבהם נאמר "ישרצו המים שרץ נפש חיה וגו'" ו"תוצא הארץ נפש חיה למינה וגו'".
מדוע איפוא יש לראות את התהוות הצמחים שהיתה מיסוד העפר הגשמי, כמעלה גדולה יותר מהתהוותם של הדגים מהמים, או מהתהוותם של החיות והבהמות שגם הם התהוו מהארץ?!
...
להרחבת הבאור - "תדשא הארץ דשא" ציווי נצחי!:
מסביר אדמו"ר הזקן, שיש הבדל רציני בין המאמרות הללו:
שכן, ב"ישרצו המים" ו"תוצא הארץ", היתה השפעת המאמרות רק בעת בריאת העולם - שרק אז הדגים התהוו מהמים והבהמות והחיות התהוו ויצאו מהארץ. אבל אחר כך, הם כבר מתהוים ומתרבים בדרך אחרת.
ולעומת זה, במאמר "תדשא הארץ דשא", גזר הקב"ה שכח הצומח יהיה ויפעל בארץ תמיד "ולא בששת ימי בראשית בלבד" - אלא שיהיה בארץ את הכח "להצמיח עשבים ואילנות ופירות מאין ליש תמיד מידי שנה בשנה".
...
הזריעה והנטיעה כמשל להמשכת האורות העליונים:
בסיום נושא זה מוסיף רבנו: כי אף שכל סוגי הצמחים (בין הנזרעים בידי אדם ובין הצומחים מעצמם), כולם מתהוים מכח הצומח שבמאמר "תדשא הארץ דשא". הנה, מהעובדה, שפירות הצמחים הניטעים והנזרעים בידי אדם, משובחים יותר באין ערוך מהצומחים מאליהם. ניתן ללמוד על ערכם הנעלה של האורות העליונים, הנמשכים לעולמות "אצילות בריאה יצירה ועשיה" על ידי עבודת האדם.
...
חבר נכבד:
*קראת ונהנית, העבר את "היום בתניא" הלאה למכריך ולחבריך.
בתודה ובברכה!
הרב יקותיאל גרין
*לעילוי נשמת רעיתי היקרה מרת רחל ע"ה, נפטרה ז' שבט תש"פ. ולעילוי נשמת אמה, חמותי מרת פרידה לוין ע"ה נפטרה ג' שבט תש"פ. יהי זכרן ברוך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.