מי היה בדעתו של הלב שמחה כממלא מקומו?
מוגש לרגל יומא דהילולא ז' תמוז תש"פ
(כמה עובדות פשוטות ללא שינוי שאפשר לברר אותם היטב.)
ב' אדר תשל"ז:
הרבי ה"בית ישראל" זי"ע נפטר.
אחיו רבי שמחה בונים ורבי פינחס מנחם מתיישבים 'שבעה', ומבינים כי הממשיך הוא רבי שמחה בונים הישיש בן ה-80.
רבי שמחה בונים אומר בתחילת ההנהגה לרבי פינחס מנחם: "עמוד לימיני לסמכני. אני ינהיג ואתה תעזור לי".
לימים כשהרבי ה"לב שמחה" זי"ע נפל למשכב ולא יכול יותר להנהיג את העדה, הבין אחיו רבי פינחס מנחם כי לימים אלו
התכוון אחיו, וכי הוא מוסר את המושכות לידיו בעת הזאת.
נקודה להבהרה:
בימי הרבי ה"בית ישראל" זי"ע, כשאד"ש היה מגיע נסיעה לירושלים, הוא לא היה מתאכסן בבית הוריו, אלא אצל אברהם
יוסף אירינשטיין. הדבר המשיך גם בימי הנהגת הרבי ה"לב שמחה" זי"ע.
בתחילת ההנהגה של אד"ש, בשנים הראשונות, אברהם יוסף אירינשטיין הסתובב בישיבות וסיפר את אשר ראה אצל אד"ש בשבתות בהם הגיע נסיעה לירושלים והתאכסן בביתו, עד שהובהר לו ב"קודש פנימה" כי "הדבר לא היה ושיפסיק לספר זאת".
מה שכן, שיהיה ברור לכולם, שלאד"ש היו תקופות לא נעימות עם הרבי ה"לב שמחה" זי"ע, והרבי ה"לב שמחה" זי"ע הכיר את סחורתו היטב.
דוגמא אחת קטנה: לאחר שהרבי ה"לב שמחה" זי"ע רשם את החלק של נכדו חביבו ר' נחמיה מאנדל בצוואה, אד"ש לא סלח לאביו ולא דיבר עמו אחר כך כמה חודשים (גור נדל"ן אמרנו?!), וכן סיפורים
רבים.
וכה סיפר הרה"ח ר' אלעזר הנדלס ז"ל:
באחד הפעמים כשהייתי בבית הרבי ה"לב שמחה" זי"ע היה שם איזה עניין ובנו של הרבי ה"לב שמחה" זי"ע מאוד כעס והגיב
בזעם רב.
אמר לו הרבי ה"לב שמחה" זי"ע: "יענקל, לא תוכל להיות רבי, אתה כעסן ואיתא 'לא הקפדן מלמד'"...
בגור רווחת השמועה, כי לאחר פטירת הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אמר הרבי ה"לב שמחה" זי"ע לאחד מגדולי ישראל כי הוא רק שומר את ההנהגה לבנו אד"ש. אך מכיוון שאין אנו יודעים ("משום מה") מי זה הגדול בישראל הזה, לא נותר לנו אלא להאמין שמעשיה נאה זו באגדה יסודה ולא בחלקי המציאות. (ולא ניכנס כאן לדיון ההלכתי והמוסרי בשמירת ההנהגה לבן, ונידון בהרחבה במקומות
אחרים).
מה שכן ברור, שהרבי ה"לב שמחה" זי"ע היה די בודד, ומבין משפחתו המצומצמת היו הרבי ה"פני מנחם" זי"ע ובניו להבחל"ח.
מי ששומע את אחד מבני הרבי ה"פני מנחם" זי"ע מדבר על דודו הרבי ה"לב שמחה" זי"ע, מבין את הקשר החם והאוהב של משפחת הרבי ה"פני מנחם" זי"ע עם הרבי ה"לב שמחה" זי"ע.
לא שחלילה אנו מתכוונים לומר שהרבי ה"לב שמחה" זי"ע לא אהב את בנו. בן הוא בן ונכד הוא נכד, אבל את ה"סחורה" שלו הוא הכיר. ואת האמת זה לא כזה גדולה: הרבי ה"פני מנחם" זי"ע ובניו להבחל"ח לצד אד"ש ובניו זה לועג לרש, פני מאדים ליד פני השמש...
לאחר כל ההקדמות:
ברור שדעת הרבי ה"לב שמחה" זי"ע הייתה רווחת כי ממלא מקומו בירושלים הוא אחיו רבי פינחס מנחם ולאחריו ילדיו להבחל"ח.
לבנו אד"ש הוא ייעד תפקיד אחר, הנהגה בבני ברק, כדלהלן.
בגלל שנוסחאות שונות מסתובבות, נעמיד הדברים על דיוקן כפי ששמעתי בעצמי כמה פעמים מהגה"ח ר' חיים מאנדל זצ"ל, ועוד מס' פעמים באותה הלשון מחתניו ובנו שיבלחט"א.
בחנוכה תשמ"ג היה ר' חיים זצ"ל נסיעה בארה"ק אצל הרבי ה"לב שמחה" זי"ע.
בזאת חנוכה כשעבר לברכת הדרך לקראת חזרתו למקום מגוריו באנטווערפן, אמר לו הרבי ה"לב שמחה" זי"ע לבא אליו לביתו ברח' אלפנדרי מיד לאחר קבלת הקהל, כי יש לו משהו חשוב להגיד לו.
ר' חיים נבהל, אך הגיע כמסוכם.
הרבי ה"לב שמחה" זי"ע נעל את הדלת, ואמר לר' חיים: "כותב אני כעת צוואה, וחשבתי לכתוב שאחי ר' פינחס מנחם ינהיג בירושלים, ובני ר' יענקל ינהיג בבני ברק. העדה גדלה וקשה המשא על איש אחד, ומוטב שתתחלק לשניים. מה אתה אומר חיים? האם זה טוב?".
ר' חיים נבהל מאוד והתחיל לרעוד מפחד. מה יענה???
הרבי ה"לב שמחה" זי"ע הרגיש במצוקתו, ואמר לו: "חיים, אתה לא חייב לענות עכשיו. אני כותב ככה ואם יהיה לך הערה תגיד לי
בהזדמנות אחרת". כמובן שר' חיים לא הביע את דעתו בעניין נשגב זה...
ויהי היום ז' תמוז תשנ"ב:
הרבי ה"לב שמחה" זי"ע נפטר.
אחיו הרבי ה"פני מנחם" זי"ע ובנו אד"ש מתיישבים 'שבעה'. והמתח מכיוון הבן עולה וגובר. אד"ש מתחיל לפזר רמזים שברצונו לקבל את ההנהגה, אך בינתיים דודו השבור מפטירת אחיו אהובו אינו משחק את המשחק, ומפזר עננים מלאים בסימני שאלה לאוויר.
ר' חיים מאנדל מגיע מאנטווערפן לארה"ק, הן להשתתף באבל הכבד, והן- ובעיקר למסור את מה שיודע על המשך ההנהגה.
חרד כולו הוא מתקרב לבית האבלים, ופוגש שם ידיד, החסיד ר' לייבל קוטנר זצ"ל.
ר' חיים מספר לר' לייבל את הסיפור כולו, ור' לייבל שאינו מופתע כלל אומר לו: "אכן זה היה רצון הרבי זי"ע, לך מסור זאת לר' יענקל, שנראה כי מושך אליו את ההנהגה".
ר' חיים מחכה מאחורי הדלת, וממתין להזדמנות הראויה, והנה היא מגיעה. הרבי ה"פני מנחם" זי"ע יוצא לרגע מהחדר, ולא נשאר שם אף אחד. ר' חיים נכנס לחדר ואומר לאד"ש: "ר' יענקל, יש לי שליחות מהרבי זי"ע".
באותו הרגע, עוד לפני שהמשיך לומר מילה, קם אד"ש מכס האבלות, הניח ידו על כתפו של ר' חיים ואמר לו: "חיים, אני יודע. אבל כאן לא יהיה סלונים שני"...
ר' חיים סיפר: "אד"ש ידע טוב מה אביו רצה, וכנראה שגם ידע שאני יודע. עוד לפני שאמרתי מילה הוא כבר חתך...".
אכן כן, אד"ש ידע היטב כי אביו הועידו להנהיג את פוחזי שטיבל רש"י הריקניים, והשאיר לדודו הרבי ה"פני מנחם" זי"ע את מיטב העדה. את זה לא הצליח לסבול. הוא הבין שהנהגה בצל דודו, זה יהיה חוכא ואיטלולא. ועוד ידע: אני רוצה את כל הנכסים והקרקעות אצלי! לא השאיר לדודי ומשפחתו כלום!
אך ב'שבעה' כשראה שהרבי ה"פני מנחם" זי"ע לא מתכוון לקחת את ההנהגה, כפי שאכן רמז הרבי ה"פני מנחם" זי"ע כל ימי ה'שבעה' בתואנות בריאות וכו', התחיל אד"ש לשדר עסקי הנהגה ברורים.
העיתונות כולה ידעה לספר על רגעים מלאי הוד בחדר האבלים, כשכל אחד מנסה להפיל על רעהו את ההנהגה, ולבסוף ויתר אד"ש לדודו ופתח לפניו את הדלת והכריז "הרבי יוצא"...
את זה שידרו משרבטי האמת והיסטוריה, החברים משטיבל רש"י והידידים לבית ליצמן.
אך האמת הייתה שהרבי ה"פני מנחם" זי"ע התעקש לקיים את רצון צדיק הרבי ה"לב שמחה" זי"ע ולחלק את ההנהגה לשני ראשים.
אד"ש נכנע ואמר לו: קח אתה הכול, ותסדר התחייבות כי אני הממשיך.
הרבי ה"פני מנחם" זי"ע שרצה להנהיג ללא הפרעות וללא מחתרות, נכנע לאחינו, ובכך גזר גלות לבניו וחסידיו ליותר מעשרים
שנה...
מי יודע איזה טובה גדולה הייתה נצמחת אילולי צוואתו ורצון קודשו של הרבי ה"לב שמחה" זי"ע היו מתקיימים אחד לאחד, כמה דם היה נחסך, כמה אש היה נחסך, כמה מלחמות אחים היו נחסכות, כמה ביזיון ת"ח היו נחסכים, וגם ובעיקר: התורה הייתה נשארת לעמוד על תילה, ללא כל השינויים שנעשו על מנת להצר את רגלי
צאצאי הרבי ה"פני מנחם" זי"ע וחסידיהם.
אך האמת כפי שהיא:
הראיה שאד"ש רצה להנהיג ולא ויתר מראש על ההנהגה לטובת דודו הרבי ה"פני מנחם" זי"ע היא, שכשאד"ש חשב בתמימותו שהרבי ה"פני מנחם" זי"ע באמת לא הולך להנהיג, הוא התחיל להתנהג באדמו"רות לכל דבר. אם לא רצה מדוע עשה כך?
ויותר מזאת: היכן צוואת הרבי ה"לב שמחה" זי"ע בנוגע להמשכות ההנהגה? הרי ידוע לכל מקורביו שהוא כתב כזאת צוואה, ולהיכן היא נעלמה?
חסידי שטיבל רש"י ואנשי ליצמן אמרו שאד"ש שרף אותה מפאת כבוד הרבי ה"פני מנחם" זי"ע, כי היה כתוב שם שאד"ש הממשיך.
אך כל מי שמכיר ויודע כיצד "כיבד" אד"ש את דודו הרבי ה"פני מנחם" זי"ע, מבין לבד מדוע שרף אד"ש את הצוואה...
וכן יש רמזים ברורים בצוואה של הנכסים והעמותות להבדל בין הרבי הבא לאד"ש, ונידון כבר במקומות אחרים באריכות, ורק
נכתוב בקיצור: בעוד שלגבי כל הנכסים מוזכר "בני יעקב אריה" לגבי נשיא בית המדרש הלא הוא הרבי לא כתוב "בני יעקב אריה" אלא "הרבי הבא".
על כן וכי כן ברור שהרבי ה"לב שמחה" זי"ע רצה לראות בהנהגת ירושלים ורוב העדה את אחיו הרבי ה"פני מנחם" זי"ע ובניו להבחל"ח אחריו. בעוד בנו אד"ש ובניו הלא חכמים במיוחד ינהיגו את קבוצותיהם ומקורביהם.
עד כאן בנוגע לצוואה ולרצון קודשו של הרבי ה"לב שמחה" זי"ע.
מכאן כמה נקודות בנוגע ל"צוואת" הרבי ה"פני מנחם" זי"ע שנכתבה בתחילת ימי
הנהגתו:
א. זה לא צוואה. צוואה כותבים למה שיקרה לאחר המוות. כאן זה למה שיקרה בחיי הרבי ה"פני מנחם" זי"ע.
ב. אין שום צוואה שמתחילה בתיבות "הריני מתחייב בזאת". צוואה נורמלית מתחילה: "אני רוצה"...
ג. אם זה צוואתו ורצונו, מדוע כתוב "ועל זאת באתי על החתום"? באתי על החתום זה נוסח שמישהו כותב ואתה חותם עליו.
ד. יש הרבה נקודות והערות בנוגע לזה, אך נידונו רבות ואין כאן המקום להאריך.
מה שברור שהרבי ה"פני מנחם" זי"ע היה איש טוב ורך ברמות גבוהות מאוד, וברכותו זו הגלה את בניו וחסידיו לעשרים ויותר שנות גלות אצל הנהגה שרחוקה מאוד מאוד מהנהגתו...
מכאן כמה שורות בנוגע למה שעולל אד"ש לדודו הרבי ה"פני מנחם" זי"ע בימי הנהגתו, הקשורים לעניינא דיומא למה שקורה היום בגור.
אד"ש בימי הרבי ה"פני מנחם" זי"ע לא סר למנהיגותו, ובימיו של רבי מכהן חתר תחתיו והפריע לו בכל צעד ושעל, התערב בהנהגתו והפריע לו בכל דבר.
כך בהנהגת העדה, כך בהנהגת הישיבות וכך בכל דבר.
רבות סיפורים סיפרו וסופרו, ולא העת כעת
להאריך.
רק מה שנאמר:
האחרון שיכול להתלונן על מרד והפרעה לרבי מכהן זה אד"ש.
ה' יעזור שהתועים ישובו בתשובה מהרה, ויהיה עילוי נשמה להרבי ה"לב שמחה" זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל.
מוגש בהוקרה לאוהבי האמת על ידי חסידי גור האנוסים בתוך החיבוק המעיק של גור נדל"ן והכמהים להנהגה אחרת...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.