החיזוק היומי - הרב אליהו רבי

שלום וברכה מורי ורבותי!

ובצילן של מחלות וחיידקים, ישנו פחד שקרוי בפי המון העם 'פחד מוות'.

האם באמת אנחנו בעד הפחד או נגד הפחד? האם אנחנו אמורים להתעלם ממנו או להשתמש בו לטובה?

האם אלוקים יצר את הפחד למען מטרה כל שהיא, או שהפחד הוא המשהו השחור שרודף אחרינו נגד רצונו של האלוקים?

ישנם שני פסוקים סותרים, בפסוק אחד כתוב: "אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד" (משלי כח, יד).

בפסוק שני כתוב: "פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים" (ישעיהו לג, יד), כלומר, רק החוטאים והרשעים מפחדים בעוד הצדיקים אינם מפחדים.

איך עושים סדר בין שני הפסוקים הללו?

המלבי"ם, אחד מגדולי האחרונים, מי שפיצח ופיתח את השפה העברית התנ"כית לפרטי פרטים, מסביר את ההבדל בין פוחד לבין מפחד.

פוחד הוא אדם שהפחד מגיע אליו מאליו, שלא על ידי פעולה אישית מצידו, ולעומתו מפחד הוא האדם שמביא על עצמו את הפחד.

מה ההבדל ביניהם?

כאשר אדם נוסע במהירות מופרזת ותפס אותו שוטר והשוטר דולק אחריו והוא בורח, כעת הוא פוחד, הוא לא מפחד, הוא לא נותן לעצמו את התחושה של הפחד אלא היא רודפת אחריו בלי ברירה.

לעומתו, חברו שמראש נוסע בצורה זהירה בגלל שהוא חושש מתאונת דרכים או ממשטרה, הרי שהוא מפחד, מביא על עצמו את הפחד, אדם שחושש מחטאים, מעבירות מיחסים שאינם נכונים והגיוניים בין בני אדם, הוא אדם מפחד ועליו נאמר "אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד", הוא מפחד, מביא לעצמו פחד מינימלי בכדי לא להיגרר לפחד קשה הרבה יותר.

לעומתו, חברו שאינו מביא על עצמו את הפחד, הולך בשאננות ועושה ככל העולה על רוחו, הוא זה שגורם לעצמו להיות פוחד, ולכן "פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים", כי הוא כבר מפחד לאחר העונש של 'פרץ גדר', והחל להתקרב אליו בצעדי ענק.

כולנו צריכים להיות מפחדים, להעניק לעצמנו את הזכות להיזהר ולהישמר, ולעולם איננו שרויים בפחד.

ברוכים תהיו!