משלוח מנות ומתנות לאביונים
א. חייב כל אדם מישראל אפילו עני שבישראל לקיים משלוח מנות איש לרעהו, ולא נקרא מנות אלא דבר שראוי לאכול. וכן חייב לכל הפחות שתי מתנות לשני עניים, דהיינו מתנה אחת לכל אחד. דכתיב "ומתנות לאביונים" משמע שתי מתנות לשני אביונים, וכן כתבו האחרונים ודעת הפרי חדש דעני פטור ממתנות לאביונים.
ב. משעות הבוקר המוקדמות יזדרז האדם בקיום המצוה של "מתנות לאביונים", וקודם שישלח המתנות לאביונים יאמר בשמחה עצומה "לשם יחוד וכו' הריני מוכן לקיים מצות עשה שכתוב בתורתנו הקדושה שציווני יוצרי ובוראי ב"ה של "נתון תתן לו" ושל "פתוח תפתח" וגם מ"ע של קבלה ומשלוח מנות לאביונים.
ג. יזהר האדם שלא יבוא על ידו ח"ו שום בושה וחרפה וצער לעניים, ולא יתן לעני בפני הרבים. וכן יזהיר את השליח שמוליך את המתנות לאביונים כמה מעלות רבות בידו, וכן כמה סכנות גדולות בידו אם לא ינהג כשורה.
ד. יקפיד ויזרז האדם, שגם אשתו ובניו יקיימו מצוה חשובה זו של מתנות לאביונים, שמצות עשה זו היא חיוב על כל איש ואשה, ולחנך בניו הקטנים כמו בשאר כל מצוה. ודרשו רבותינו הקדושים זצוק"ל מדוע הלשון "מתנות", ופרשו דמשני הצדדים לשון "מת" ובאמצע "תנו" שה"תנו" תציל מ"מת".
ה. גם הנשים חייבות במשלוח מנות ומתנות לאביונים. משלוח מנות תשלח אשה לאשה ואיש לאיש, אבל מתנות לאביונים יכולה גם אשה לשלוח לאיש וכן להיפך. קצת נשים סומכות על בעליהן שהן שולחים גם בשבילן ודבר זה אינו נכון, ויש להחמיר שכל אחד יחזק דבר זה בעצמו.
ו. לפני משלוח מנות יקפיד לומר: לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י''ה בו''ה ביחודא שלים, הנני בא לקיים מצות משלוח מנות לתקן את שורשה במקום עליון והמנות יהיו למאורות בשמים ראש מו''ר דרו''ר ברכות שדי''ם ורח''ם והיו למנות לרעהו הבן הבכור עד היסוד בו ולאחותו הקרובה אליו גם אליה יהיו למנות בהדרת תפארתה והיא תשלחם לרעהו עד היסוד בה, ולנו בני מלכים פרשז עלינו מזיז הדרת הארתה להאיר נפשינו רוחינו נשמתינו לעובדך בלבב שלם וליראה את שמך יראת הרוממות, ויהי נועם ה' וכו', יהיו לרצון וכו'.
ז. ידועים דברי רבנו האר"י הקדוש זצוק"ל בפע"ח שער הפורים (פ"ו דף קי) מה שאמרו רז"ל (ירושלמי מגילה פ"א ה"ד) כי בימי הפורים האלה נותנים צדקה לכל הפושט ידו הענין כי בימי החול צריך לראות למי נותנים הצדקה כי יש בו אחיזת דין, אבל עתה שהיא הארה גדולה אין צריך להקפיד אלא כל הפושט יד נותנים לו.
ח. ידע שיום זה נכבד מכל ימים בכל עניני הצדקה, ותיקונים רבים פועלים בעולמות העליונים. ולא יקפיד כבימי השנה למי נותן וכמה נותן, אלא "כל הפושט יד נותנים לו" ומשפיע שפע רב בכל העולמות.
א. חייב כל אדם מישראל אפילו עני שבישראל לקיים משלוח מנות איש לרעהו, ולא נקרא מנות אלא דבר שראוי לאכול. וכן חייב לכל הפחות שתי מתנות לשני עניים, דהיינו מתנה אחת לכל אחד. דכתיב "ומתנות לאביונים" משמע שתי מתנות לשני אביונים, וכן כתבו האחרונים ודעת הפרי חדש דעני פטור ממתנות לאביונים.
ב. משעות הבוקר המוקדמות יזדרז האדם בקיום המצוה של "מתנות לאביונים", וקודם שישלח המתנות לאביונים יאמר בשמחה עצומה "לשם יחוד וכו' הריני מוכן לקיים מצות עשה שכתוב בתורתנו הקדושה שציווני יוצרי ובוראי ב"ה של "נתון תתן לו" ושל "פתוח תפתח" וגם מ"ע של קבלה ומשלוח מנות לאביונים.
ג. יזהר האדם שלא יבוא על ידו ח"ו שום בושה וחרפה וצער לעניים, ולא יתן לעני בפני הרבים. וכן יזהיר את השליח שמוליך את המתנות לאביונים כמה מעלות רבות בידו, וכן כמה סכנות גדולות בידו אם לא ינהג כשורה.
ד. יקפיד ויזרז האדם, שגם אשתו ובניו יקיימו מצוה חשובה זו של מתנות לאביונים, שמצות עשה זו היא חיוב על כל איש ואשה, ולחנך בניו הקטנים כמו בשאר כל מצוה. ודרשו רבותינו הקדושים זצוק"ל מדוע הלשון "מתנות", ופרשו דמשני הצדדים לשון "מת" ובאמצע "תנו" שה"תנו" תציל מ"מת".
ה. גם הנשים חייבות במשלוח מנות ומתנות לאביונים. משלוח מנות תשלח אשה לאשה ואיש לאיש, אבל מתנות לאביונים יכולה גם אשה לשלוח לאיש וכן להיפך. קצת נשים סומכות על בעליהן שהן שולחים גם בשבילן ודבר זה אינו נכון, ויש להחמיר שכל אחד יחזק דבר זה בעצמו.
ו. לפני משלוח מנות יקפיד לומר: לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י''ה בו''ה ביחודא שלים, הנני בא לקיים מצות משלוח מנות לתקן את שורשה במקום עליון והמנות יהיו למאורות בשמים ראש מו''ר דרו''ר ברכות שדי''ם ורח''ם והיו למנות לרעהו הבן הבכור עד היסוד בו ולאחותו הקרובה אליו גם אליה יהיו למנות בהדרת תפארתה והיא תשלחם לרעהו עד היסוד בה, ולנו בני מלכים פרשז עלינו מזיז הדרת הארתה להאיר נפשינו רוחינו נשמתינו לעובדך בלבב שלם וליראה את שמך יראת הרוממות, ויהי נועם ה' וכו', יהיו לרצון וכו'.
ז. ידועים דברי רבנו האר"י הקדוש זצוק"ל בפע"ח שער הפורים (פ"ו דף קי) מה שאמרו רז"ל (ירושלמי מגילה פ"א ה"ד) כי בימי הפורים האלה נותנים צדקה לכל הפושט ידו הענין כי בימי החול צריך לראות למי נותנים הצדקה כי יש בו אחיזת דין, אבל עתה שהיא הארה גדולה אין צריך להקפיד אלא כל הפושט יד נותנים לו.
ח. ידע שיום זה נכבד מכל ימים בכל עניני הצדקה, ותיקונים רבים פועלים בעולמות העליונים. ולא יקפיד כבימי השנה למי נותן וכמה נותן, אלא "כל הפושט יד נותנים לו" ומשפיע שפע רב בכל העולמות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.