היום בתניא יום ו" יט שבט:

היום בתניא יום ו" יט שבט:
המצוות כאיברי המלך:
נאמר בתניא:
"כמו שאברי גוף האדם הם לבוש לנפשו ובטלים לגמרי אליה מכל וכל, כי מיד שעולה ברצונו של אדם לפשוט את ידו, הן נשמעות לרצונו תכף ומיד..."
"כך דרך משל, החיות של מעשה המצוות וקיומן, בטל לגמרי לרצון העליון המלובש בו, ונעשה לו ממש כגוף לנשמה".
...
אברי הגוף:
כל חלקי הגוף (כידים רגלים עינים אזנים), הנשמעים לרצון הנפש נקראים "אברים". (מה שאין כן, המעיים והקרביים שתפקודם אינו "רצוני"' אינם בגדר אברים).
והנה, למרות שאברי הגוף והנפש, הם שני עצמים שונים. בכל זאת האברים מצייתים לנפש ובטלים אל רצונה לגמרי,  עד שלא נמצא ביניהם שום פירוד, ולא ניתן לחלק ביניהם.
...
כקשר הגוף עם רצונו:
מסביר  התניא, שכדוגמת הקשר שבין  אברי הגוף לרצון הנפש. כך יש לראות את החיבור המתהוה בין "החיות של מעשה המצוות וקיומן" עם הרצון העליון.
וכמבואר בחסידות,
"חיות" זו שרבנו מדבר עליה כאן, מתיחסת:
א. לחיות הקלף וכל הדברים הגשמיים שבהם מקיימים את המצוות (שהיא מקליפת נוגה).
ב. לכח התנועה של הנפש החיונית (הבהמית, שגם היא מנוגה), המפעילה למשל את היד המניחה את התפילין, נותנת צדקה וכדומה).
ואדמו"ר הזקן מדגיש (בשיעור התניא  של היום): שבעת קיום המצוות המעשיות, שתי בחינות החיות הנ"ל, מתחברות עם הרצון העליון של הקב"ה, מתיחדים עימו ובטלים אליו לגמרי. וכביטול הגדול של הגוף לנשמה, כך יש לראות כאמור את  הביטול של בחינות החיות הנ"ל  לרצון העליון.
נוסיף ונצין, שבאופן כללי למצוות מעלות רבות ומגוונות. וכאן מבהיר  התניא את מעלתם, הבאה לידי ביטוי בזה שהם נקראים "אברים דמלכא".
חבר נכבד:
מומלץ לשלב את  התניא היומי (והשבועי), בדברי התורה  הנאמרים בסעודות השבת.
בברכה
הרב  יקותיאל גרין