שלום או רק שקט

הרב שאולזאהן דיבר בשיחתו הפעם בנושא קבלת הלגיטימיות של הבדלי הגישות אלה ואלה דא''ח נהרא נהרא ופשטיה וכל איש ואיש יציית לרבו..

הרהרתי בדבר הנה והנה ומצאתי שאכן זו ורק זו הדרך אבל לא בגדר אידיאל רוחני אלא שהוא מתחייב מכוח הרוח השולט בדורנו.

כי יש שלום ויש שקט והם דברים נפרדים כי השלום הוא חפץ תודעתי והשקט יכול לאפיין כל מיני דברים הפוכים. 

עובדת החיים המודרניים היא שניהול הכתות החרדיות הפך למקצועי ומעודכן עד קצה, תותחי האינדוקטרינציה של הקבוצות החרדיות חסידיות כישיבתיות קטנות כגדולות מכוונות לכל תא במוחו של הנאמן, בשלילה היסטרית של כל חשיפה לידע שמעבר לשליטתם מחד וברווייה של פובליקציות ׳נכונות׳ מאידך, וכי מכח המצב הזה גם פיתח לו הקורא החרדי מנטליות קריאה ועניין יחודי משלו.

ראשית, כאשר הוא לוקח את עיתונו בידו הוא מודע שהעיתון הזה הוא הארגאן של 'הנבחרת שלו' ומכאן השאלה האם התכנים שואפים לעדכן או לטשטש להחכים או לטמטם מעניין כבר מעט מאוד כי הוד מעלתו הקורא הוא (בהזיותיו) מבעלי המניות באירגון וכשכזה החשוב לו הוא 'שאנחנו' משדרים את הפוזה והמסרים הנוחים לנו.

הקורא הנלבב חוזר מלוהט מהמקוה מתרווח על הפאטעל פותח את בטאונו ומתמוגג: אוי האבן אונז זיי דערלאנגם אין באבענס מאמע..  כאילו הוא צופה במין ספורט של היאבקות בוץ חברתית ובינתיים הילדים מתחילים להרעיש, השוויגער באה עם שאלות וכבר צריכים לרוץ לבית המדרש, ושם חשוב להיות 'בסוד הדברים' המעניינים את אנ''ש. אז למי נשאר זמן כח ראש ועצבים לעובדות..

ובקשר לתרבות השיח בכלל מי כמו הרב שאולזאהן עם אלפי התגובות הזורמות אליו יודע דאס מיר ליגן ליידער טיהף אין דער אדמה השם ירחם,

היום זה דור של כלומרש׳ט לערנערס ומי לא למד את מאמר חז״ל שהתורה דיברה 'בלשון' הבאי וכן דיברו הנביאים 'בלשון' הבאי..  נו, אז כבר מה כל כך נורא גם בשגרה של דברי הבאי וסיפרי הבאי..

מכאן ללמד את הלשון לדבר שקר ובדיות כהרגל מולד קצרה הדרך..  

אז מה נעשה שאין שיח מן היישוב בין יהודים חרדים כי אין על מה להתווכח שהרי אי אפשר להסכים על שום עובדה כי דלונו עד כדי כך ששוני הדיעות אינו רלוונטי כי שיקעונו למצב שלכל כת ישנו עולם ו'עובדות' עבר הוה ועתיד משלו, אז למעה״ש איך ועל מה מדברים או מתווכחים?!

אדם פשוט