והמשיך הרבי: "אויב אזוי, וואס איז עמלק אזוי שלעכט? נאר דער ענטפער איז אז עס איז קאלט, דאס איז עמלק! 'אשר קרך בדרך'". (אם כן, למה עמלק כל כך נורא? אלא התשובה היא שהקוגל הננו קר, וזהו עמלק! "אשר קרך בדרך"
לעצם הנידון אם מותר להעביר הקוגל דרך הרחוב בלי עירוב, הנה לכאורה המעיין היטב יראה פשוט שיש בה היתר חזק, דהלא כבר ידעינן דעשה דוחה לא תעשה, היינו עסן איז דוחה נישט עסן, זאת אומרת כל מקום וכל זמן שיש נידון אם לאכול [עשה, על משקל עס"ן] או לא תעשה היינו שלא לאכול, אז העסן דוחה הנישט עסן, ויאכלו ענוים וישבעו בכל מחיר שהוא, ועתה שיש לפניו ב' דרכים או לא תעשה, היינו שלא יאכל, או עשה, אז העשה מכריע לומר שבודאי ידחה כל מה שעומד בצד וימלא כריסו בשאט נפש.
אך יש לדון היטיב בדבר, דאין זה אמור רק באנשים מורמים מעם אנשים חשובים, להם מותר בשופי להעביר הקוגל מרשות לרשות, דהלא כל ההיתר עומד כיון שזהו עשה, ודוחה לא תעשה, א"כ הרי זה דוקא אם אכילת הקוגל נקרא גבי' בשם הראוי' לו "עסן" דאז שפיר נאמר דעש"ה דוחה לא תעש"ה וכנ"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.