חיים שאולזון משיב לדוברו של ליצמן הכועס על הרשימה שכתב בענין סמכותו בממשלה הנוכחית

לכבוד חיים שאולזון

קראתי מה שכתבת על כך שליצמן חזר למשרד הבריאות כסגן שר ולדעתך הוא עדיין נושא באחריות למעשי הממשלה.

אני מצטט אסור לשכוח, החוק החדש קובע כי יש סגן שר במעמד שר שפירושו שהוא כמו שר לכל דבר אלא יקרא סגן שר במקום שר, אבל האם זה מונע ממנו סמכויות? בהחלט לא, ההיפך, החוק מדגיש שהוא יהיה בעל הסמכות במשרד, וממילא הוא גם ישא באחריות לנעשה במשרד, אז מה הועלנו ומה השתנה

ובכן, אמנם אתה עיתונאי פובלציסט, אבל זה לא הופך אותך למבין דבר וחצי דבר במשפט הישראלי.

ראשית, אינך מלין על שרי ש"ס שעדיין יושבים בממשלה, למרות מה שנסביר לקמן "האחריות המשותפת", או על כל חכ"י יהדות התורה שיושבים בממשלה, בהוראת מועצותיהם. זה בסדר. אתה מחפש את הראש של ליצמן. ולכן, אינני יודע אם הסברים יועילו.

אבל במידה וכן תפרסם דוא"ל זה, ההסבר פשוט:

ממשלת ישראל פועלת לפי חוק שנקרא "חוק יסוד: הממשלה".סעיף 4 לחוק יסוד הממשלה קובע שלכל חברי הממשלה יש אחריות משותפת למעשי הממשלה כלפי חברי הכנסת, בנוסף לאחריות של כל שר על פעילות משרדו כלפי ראש הממשלה.

המשמעות של סעיף זה היא, שבמידה ושר סורר בפעילות משרדו, ראש הממשלה יכול לפטר אותו, אך כל עוד שהוא לא פוטר ע"י ראה"מ, הרי שכל חבריו נושאים האחריות למעשיו, ולכן הכנסת יכולה להפיל את כל הממשלה. לכנסת אין כל לפטר שר מסויים. אך בהצעת אי-אמון ניתן להפיל את כל הממשלה בגין פעילות של שר אחד מתוכה.

שר משרי הממשלה, נושא באחריות למעשי חבריו, ולכן אם מדובר בחילול שבת שלא כדין, הרי ששר אחר נושא באחריות לכך. אם השר חרדי, הרי זה חמור. אם השר החרדי הוא שלוחו של אחד מצדיקי הדור, שליח אישי, הרי זה חמור ביותר, כי שלוחו של אדם כמותו.

לכן ליצמן קיבל הוראה להתפטר.

לעומת זאת, וזה ברור בחוק, סגן שר איננו נושא באחריות זו. אם הממשלה תיפול, הוא יוצא אוטומטית מהמשרד.

הוא אכן נושא באחריות לפעילותו במשרדו, וזו בלבד.

נכון, יש אולי משמעות ציבורית להיות חבר בקואליציה של מחללי שבת בממשלה, אבל הבעיה הזו נוגעת לכל ח"כ חרדי, עוד מימי בגין 77, ואז גדולי ישראל הכריעו - כן. משיקוליהם שלהם. ברור שהכרעתם גוברת על כל טור דעה של עתונאי פובליציסט.

מה אומרים על כך מנהיגיהם הרוחנים של החכי"ם האחרים? אינני יודע. אך ניתן בהחלט להבין את ליצמן ומשלחו - האדמו"ר מגור

אם יש לך טענות ספציפיות על אחריות של ליצמן במשרדו, זה לגיטימי. אך לא על הנעשה במשרדים אחרים.

אני מבקש שתפרסם את הדברים.

ב"צ דרורי

חיים שאולזון משיב:

אשתדל להשיב  על ראשון ועל אחרון אחרון אבל אקדים שיכולת לכתוב בשם שלך ולא להתייצב מאחורי שם בדוי, ולמרות שעשית כך דבר שפוטר אותי מלהעלות את המכתב אני יעלה זאת בשביל שיראו את דבריך והיכן אתה משנה דברים

תקרא שוב את הציטוט שהבאת מדברי, אני עוסק בסמכויות במשרד  הבריאות בלבד, ובבקשה תקרא שוב את החוק החדש ותראה כי סגן שר הבריאות נושא בסמכות מלאה כמו שר במשרד הזה. בשורות שציטטת לא כתבתי מילה אחת על משרדים אחרים אלא על משרד הבריאות בלבד

כתבת כי איני מלין על שרי ש"ס, רק מי שלא קורא לא יודע, מי שקרא יודע כי כתבתי לפחות מאה רשימות נגד המציאות של ישיבת שרים חרדים בממשלה, בש"ס טוענים כי אותם לא מחייבת האידיאה החרדית מפני שאינם חרדים אידיאית הם קוראים לעצמם 'חרדים' אבל רובם ככולם שם לא יודעים איך נוצר בכלל המושג של 'חרדים', באו ממדינות ששם לא היה דבר כזה חרדים זה נוצר באירופה בשל בעיית ההשכלה שלא היתה במדינות המזרח, ויש משהו בדבריהם. על סמך הטענה הזו התירו להם לשבת בממשלה כשזה היה אסור לחרדים האשכנזים - הרב שך שהתיר להם עשה אז 'צוויי דינים' דין לספרדי ודין לאשכנזי

בנושא הנידון לא היתה לי סיבה להלין עליהם מפני שאף אחד מהם לא התפטר ולא שיחק את מה ששיחק ליצמן למרות שהם יודעים כי הם נושאים באחריות לחילולי השבת. ואם אתה מבקש, אשוב כאן ואכתוב כי שרי ש"ס נושאים באחריות מלאה לחילולי שבת, והדבר חמור מאוד

ועתה לעצם החוק והיכן אתה טועה. לשם מה שינו את החוק, אם סגן שר אינו נושא באחריות כלשהי לשם מה פנו לבג"ץ, הלא ליצמן יכל להיות סגן שר כמו כולם, אבל הבעיה היא שליצמן רוצה מעמד של שר בתואר של סגן שר שאין לו אלא להונות, הוא רוצה ליהנות משתי העולמות וזה בלתי אפשרי אם הוא 'חרדי' באמת, מפני שאין דבר כזה סמכויות בלי אחריות

מה שקורה עם החוק החדש, לליצמן יש סמכויות מלאות במשרדו כמו שר, וממילא הוא נושא באחריות למרות שאינו חלק מן הממשלה ממש, חילול שבת ממשלתית היא כללית מפני שמשרד הבריאות הוא חלק מן הממשלה כולה. לא הפרידו את המשרד הזה מן הממשלה וקבעו כי משרד הבריאות הוא מחוץ לממשלה וכי זה עולם בפני עצמו, שיחקו עם מילים בלבד, כאשר קבעו כי הסמכות של ליצמן במשרד הבריאות כמו כל שר אחר במשרד שלו אבל יקראו לו סגן שר ולא שר

יש כאן משחק מילים בלבד. נכון שהוא לא יכול להצביע כמו כל שר, אבל הוא ימשיך לשבת בישיבות הממשלה ובוועדותיה כמו כל השרים למרות שסגני שרים אינם יושבים לצד שולחן הממשלה. המציאות שהוא יושב שם הוא חלק מהם ואינו יכול לזרוק מעצמו את מעשי הממשלה ואחריותה

אתה מרחיק ועושה עוול כשאתה משווה ישיבה בקואליציה לישיבה בממשלה, אני הייתי עד לישיבת מועצת גדולי התורה אז, הייתי שם וגם נשאתי בתפקיד בגלל ההחלטה הזו הייתי אז עוזרו של יושב ראש ועדת העבודה והרווחה בכנסת הרב מנחם פרוש ז"ל. גדולי התורה אז אישרו רק תפקידים בכנסת בטענה שכנסת וממשלה הם שני דברים גם האופוזיציה יושבת בכנסת ואין להשוות. נכון, שמעולם לא קיבלנו הסבר סביר מדוע עד לתשל"ז לא ישבנו בקואליציה עם אותו נימוק שנכנסנו לקואליציה בתשל"ז בקואליציה של בגין, והדגשתי זאת ברשימתי, אבל איש לא העלה על הדעת אז שיבואו ימים ויתירו תפקידים ממשלתיים

זה קרה בגלל ש"ס, כאשר התירו לש"ס ישיבה בממשלה, בקדנציה אחרי זה כשהקימו את דגל התורה התיר להם הרב שך, וזה גרם שבאגודת ישראל לא רצו להשאר מאחור ואז מצאו היתר לתפקידי סגני שרים וככה התדרדרנו עד למצב הזה

כאן אזכיר לך, כי היה זה יענקל ליצמן שזעק גם אז, כי התואר סגן שר הוא אסור לכתחילה הוא לחם בכל מי שנשא זאת והצהיר כי הוא לעולם לא ישא בתפקיד כזה, הוא היה יו"ר ועדת הכספים ולא פירגן לאחרים לכהן בתפקיד סגן שר. רק כשמשה גפני ניצח אותו בהצבעה על התפקיד ונאלץ לפנות את המקום הוא מיד מצא היתר להיות סגן שר הבריאות, כאן מצאנו איך בין לילה מאיסור כל כך חמור לכהן כסגן שר זה הפך להיות למצוה ולכתחילה

ועתה ל'גדולי התורה', אתה יודע טוב מאוד כי הרבי מגור קורא רק 'המודיע' ולא אף עיתון אחר, ולא רק כך, כשיש מי שמבקש להכנס ולהעמיד דברים שיידע את האמת לא מאפשרים, נותנים להכנס לליצמן לדרעי ולעוד יצורים כאלו שהם מנגנים בחליל שלהם. הרבי מגור מעולם לא שמע צד שני שיעמיד את הדברים בלי אינטרסים אלא כמות שהם, לכן איני מקבל שהרבי מגור קבע, אין לדיין אלא מה שעיניו רואות וכששומעים צד אינטרסנטי בלבד, עם כל הכבוד החלטות כאלו אינן מחייבות איש - מפני שהתורה קובעת 'שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק', אי אפשר לשמוע רק צד אחד. - המצב הזה הוא לא רק בגור זה קורה בעוד מקומות היכן  שמסננים את מי שיוכל להכנס לאדמו"ר או לראש הישיבה זה קורה ככה שנים, כשגדולי תורה כמו רבה של ערלוי ז"ל הרב שטיינמן ז"ל התחננו שיכניסו אותם ולא איפשרו להם להכנס עד אשר עברו הבחירות או הזמן על מה שביקשו לדבר ואז כבר היה מאוחר מדי. - ובמקרה זה יענקל ליצמן הוא זה שלא איפשר להרב שטיינמן להכנס לבית הרבי כאשר הרב שטיינמן עמד בחוץ והתחנן שיאפשרו לו להכנס

יענקל ליצמן מכתיב לרבי מגור החלטות על ידי שהוא מספר לו את מה שהוא רוצה שישמע, אותו דבר בחילולי שבת, כאשר הוא רוצה להבטיח את כסאו הוא כועס מדוע לוחמים נגד חילול שבת הוא טוען כי מדובר באינטרסים להשפילו, מה צריך יותר מזה להבין כי ליצמן מבקש לשכנע כי הוא עושה את הטוב והנכון, והאמת היא כי הוא דואג לעצמו ולא לשבת ועל כך כתבתי