מי רגליו של ר' שמואל אויערבך האוייב הגדול של הרב שך - אין מי בדורנו שקבר אותו קבורת חמור יותר מנתי גרוסמן ושמואל אויערבך

הגיעו הימים שצריך לעסוק באמת הפנימית של הרב שך מה הוא רצה, על מה הוא נאבק ומה קרה בסופו של דבר. מי שהכיר אותו מאז ומקדם ידע כי הוא רצה להיות מנהיג הדור וכזה אשר לפחות העולם הליטאי כולו מקצה יכיר בו כמנהיג דוגמת הגר"א מוילנא שבכל חלקי הליטאים כולל הרפורמים רואים בו מנהיגם, למי שאינו יודע, כשמלאו מאה שנה ל'פארווערטס' שהוא גרוע מהרפורמים הגר"א מוילנא היה הנושא המרכזי, הם זועקים עד היום כי הם חיים לאורו. גם אם הם עיוותו את הגר"א מוילנא ולא לזה התכוון כאשר עסק בענין של 'השכלה', אבל דבר אחד ברור, הגר"א הצליח להפוך ולהיות מנהיג כל הציבור הליטאי מקצה לקצה לא רק של החרדים. הרב שך ביקש להיות משהו דומה שלפחות הציבור הליטאי החרדי כולם מקצה לקצה יכירו בו כמנהיג על

מי שילמד את הרב שך ודרכו ימצא איך שהוא עבד שיכירו בו מן המחמירים בצד של החזון איש'ניקים שתחילה היו נגדו, ורק מאוחר יותר הכירו בו, עד לירושלמים ומי שהסתאפו לליטאים כמו חלק מן הספרדים, הרב שך השקיע רבות בלהשלים עם הירושלמים שלחמו בו עד להקמת 'דגל התורה', יצויין כי' מקבוצת גדולי התורה' של אגודת ישראל, גדולי הליטאים מירושלים הצביעו נגדו כשהעלו את נושאי היחודיים והרוטציה. הרב שך קנה אותם על ידי שהבטיח להם את המקום הראשון ברשימה ומאז הוא הצליח לאגד גם את הירושלמים למרות שמעולם לא אהב אותם, הוא שנא את אברהם רביץ אבל לא יכל להיפטר ממנו מפני שזה היה פוגע בעיקר שלו והוא להיות מנהיג כל הציבור הליטאי מקצה לקצה

בספרי אני מאריך ומביא מאה דוגמאות לפחות של מה שהרב שך עשה על מנת להבטיח כי גם הרחוקים ממנו יכירו בו כמנהיג על, ובשביל להבטיח שגם אחריו הוא ימשיך להיות המנהיג הבלתי נשכח, הוא רמס את כל מי שהיה חשש שהם יהיו המנהיגים אחריו ואינם מאוהדיו הגדולים מי שאינם חסידי ה'השקפה' שלו או של אנשיו. זו הסיבה האמיתית מדוע הוא לחם בגדולי ענקי העולם הליטאי כמו מרן הגר"ח גריינימן זצ"ל שהיה מיועד להנהגה, ושלח את ר' שמואל אויערבך ושמואל דויטש לרדת לחייו של מרן הגאון רבי דב לנדו, כאשר הרב שך בכבודו ובעצמו נלחם בהגראי"ל שטיינמן ובאחרים להבטיח כי ההנהגה אחריו ממשיכה אותו, וכי הוא ואין בלתו למשך דורות

זה היה ה'שורשם של דברים' של הרב שך ולשם כך הוא זקוק היה לנתי גרוסמן ושמואל דויטש שידעו היטב מה תפקידם, להבטיח כי היה אחד ויחיד ששמו הרב שך וכי אין אחר, כולם כפופים אליו ומאחריו וכאילו ממנו מתחילים גר"א חדש בעולם הליטאי

הרב שך היה משוכנע כי ר' שמואל אויערבך יעשה עבורו את המלאכה, הוא ראה בו מי שיבטיח את העיקר שהוא הרב שך מעל כולם וכי ה'השקפה' בנויה עליו ולכן הוא הרחיק עד כדי שהכריז ואמר כי הוא נוסע לירושלים לשתות את מי רגליו של ר' שמואל אויערבך, הוא טען כי זו זכות לשתות את מי רגליו וכי אלו הם 'תורה', הוא משוכנע היה כי בדברים אלו הוא בעצם מבטיח את המנהיג בדור אחריו או לפחות בדור אחד שלאחריו, ואין זה משנה כלל מה שעושים ומה שיקרה, חשוב שבכל עת ובכל מקום הדבר האחד ויחיד שיזכירו ויזכרו זה את הרב שך וכי שמו נישא בכל מקום ובכל פינה, שהוא ואין בלתו

כל מה שהרב שך עשה בשנות חייו כולל המלחמה בחב"ד היה על רקע זה. הרב שך אייב את מי שהאמינו כי מנהיגם גדול ממנו, כאשר הוא מונה ליושב ראש מועצת גדולי התורה הוא לא מוכן היה להכיר בשום אופן ברבי ה'לב שמחה' מגור, הוא תבע שיהיה לפחות חמשה או ששה ליגות מאחוריו על זה התפתחה המלחמה הפנימית, הרב שך תבע להיות מעליו וברור שבגור לא איפשרו זאת. הוא לחם בחב"ד בגלל שהם היו עבורו בעיה רצינית. הרבי מחב"ד הוכר בעולם כולו כמנהיג על, מי שפני כל העולם אליו ראו בו גדול פי כמה ממנו, ולכן הוא חייב היה לעשות הכל לרמוס אותו וביקש להחרים את חב"ד להוציאם מכלל ישראל על מנת לפנות לעצמו את הדרך להיות המהיג האחד ויחיד בעולם היהודי בכלל ובעולם החרדי בפרט

כאן גם תבינו מדוע הוא 'הכשיר' את הרב עובדיה יוסף שהיה בעיניו אסור בתכלית האיסור עד כדי שהוא יצא מכמה אירועים היכן שהרב עובדיה יוסף הגיע לשם תוך כדי שישב שם, הוא קם והלך מפני שלא רצה לשבת עמו לצד שולחן אחד, וגם כאשר התיר אותו לבא בקהל הוא הזהיר להעמיד על השולחן רק ליקר וחלילה לא יין מפני שיינו של הרב עובדיה יין נסך, הוא רצה שיהיה כפוף לו וחלילה לא יהיה מנהיג על אצל הספרדים אלא שגם הם בסופו של דבר יהיו כפופים אליו, וכאשר הרב עובדיה יוסף הסתכסך עמו על רקע של הצטרפות לקואליציה, הוא תבע להוציא את הרב עובדיה יוסף מכלל ישראל, ושוב כך לפנות לעצמו את הדרך להנהגת כלל ישראל

בספרי אני מביא פרט פרט שם תראו כיצד הכל סובב סביב ענין אחד של מי בראש מי הוא המנהיג מי הוא 'גדול הדור' ומי הוא מעל לכל אחד אחר וכי לא שייך להיות שוה לו, להבין את הראש של הרב שך איך זה עבד

אני מדלג כאן על כל התקופות ומגיע לעיקר לתקופתנו-ימינו לר' שמואל אויערבך ונתי גרוסמן מי שאמורים היו לשרת את הרב שך בענין הזה לעשות ממנו את הגר"א של העולם הליטאי, ומה קרה בסופו של דבר, האם הם שיווקו את הסחורה או שדוקא הם קברו את הרב שך קבורת חמור

הם שלטו שליטה מלאה כל עוד הרב אלישיב היה חי, ו'שכחו' כי לא חיים לעולם, וכי ההנהגה לא תעבור אל ר' שמואל אויערבך אוטומטית, מפני שגם הרב אלישיב היה לו דרך ארץ מהרב שטיינמן עד כדי שמעולם לא התערב בבני ברק את זה הוא השאיר כולו להרב שטיינמן, ובענינים ציבוריים כלל ארציים הוא ביקש לעשות בהסכמה עמו בהבינו כי הוא המנהיג האמיתי, וכי מינו אותו רק בשביל למנוע מהרב שטיינמן את ההנהגה

וכאן כאשר הרב שטיינמן תפס את ההנהגה, אם ר' שמואל אויערבך ונתי גרוסמן היו באמת רוצים את טובת הרב שך לפני טובת עצמם, היה עליהם לשתוק ולקבל את ההנהגה, לשבת במועצת של 'דגל התורה' ושם כמובן בכל עת לדבר על הרב שך להכריח את הרב שטיינמן ואנשיו בכל עת להזכיר שוב את הרב שך, וממילא אחרי הרב שטיינמן שמואל אויערבך היה תופס את ההנהגה ויכל להמשיך ולמלא את רצונו של הרב שך. אבל בשל הטיפשות הזו שהחליטו ללכת למלחמה, הם לא רק שקברו את עצמם הם קברו את כל רצונו של הרב שך קבורת חמור עד כדי שהוא כבר לא יהיה עוד הגר"א הבא של החרדים, הציבור הליטאי שומר על כבודו של הרב שך אבל לא יותר מזה, הם אנטי השכיזם, הרוב הגדול לא מקבל את הגישה הזו, מעדיף את דרכו של הרב שטיינמן שהיה נגד מלחמות כפי שנהג ועשה הרב שך לפני שלשים שנה, הוא טען אז כי גם אם צריך להיאבק נגד גור ואחרים עדיף להיאבק מבפנים ולא לשבור את הכלים ולהקים מפלגות אחרות שיביאו הרס לישיבות כפי שאכן קרה, וכפי שכתב מרן הגאון רבי דב לנדו במכתבו הידוע שם הזהיר מן המצב הזה וחלק על דרכו של הרב שך

אין ולא היו אוייבים גדולים וקשים להרב שך יותר מר' שמואל אויערבך ונתי גרוסמן, הם אלו שקברו את משאת נפשו את מה שביקש להיות, בגללם הרב שך סובל כל כך הרבה בזיונות והשקפתו הפכה להיות טרוריסטית אכזרית הורסת את הישיבות ומביאה חורבן לעולם התורה

הרב שך מתגלגל  בקברו מן הטעות המרה שעשה כשבחר לשתות את מי הרגליים של ר' שמואל אויערבך הוא חשב כי אלו יזריעו המשכיות ל'גדלותו', מתברר כי אלו יצרו מחבלים אכזרים וסדיסטים מי שמתרחקים מהם לא רוצים עסק עם יצורים כאלו, הם יצאו מגדר של אינשי, הם מתאימים יותר לטרור של החמאס ודאעש כפי שאמר אחד מראשי הישיבות לאחרונה, וזו ה'השקפה' החדשה של הרב שך, השכיזם חטף את מכת המכות שלו, במקום שיתגאו בה מתביישים בה מי שאמורים היו להיות ממשיכיו של הרב שך בוכים בליבם על מה שעוללו לו נתי גרוסמן ושמואל אויערבך

חיים שאולזון