בי"א תמוז חל היארצייט של הרב שניאור זלמן סלונים בן הרב מרדכי דובער זצ"ל
הטמון בבית העלמין ברחוב טרומפלדור במרכז העיר תל אביב.
זכה להיות 'המלמד' של כ"ק אדמו"ר הריי"צ
הרב שניאור סלונים הינו נכד ישיר של הרבנית מנוחה רחל ע"ה.
אך גם היה האדם היחיד בעולם שזכה בדרך פלא לקבל מהרבי הרש"ב את התואר "נכדי" באגרות רבות שנשלחו אליו.
ומסופר הטעם לכך: ימים רבים שהה אביו (הרמ"ד) בליובאווטש עוד בימי חייו של הרבי מהר"ש,
הרבי הרש"ב בצעירתו היה כרוך אחריו כל העת כדי לספוג סיפורים על האדמור הזקן ורבינו האמצעי שאותם שמע מאימו הרבנית מנוחה רחל.
וכשהיו מחפשים אחר הנער ידוע כי בודאי נמצא הוא במחיצת הרמ"ד. פעם חיפשו אביו המהר"ש וכשמצאו בחברת הרמ"ד פנה אליו: שלום בער, האם לקחת לך חתן על שולחנך? ( כלומר, חבר שאינו נפרד ממנו). וכל כך יקרו דברי אביו המהר"ש שחלילה היה לו להתייחס למילים אלו בצחות, ולפיכך היה לו הרמ"ד "כחתן" ובנו ר' שניאור נקרא מאז "נכד".
גם ברשימת המאסר מזכירו הרבי הריי"צ, בימי מסע יאלטה, הוא היה היחיד שזכה להצטרף יחד עם הרבי והרבנית ובנם יחידם למסע זה שארך כחצי שנה.
הרבי דרש ממנו כי במהלך הנסיעה לא ינהג בו שום מנהג כבוד מיוחד, אלא יתנהג כאילו שניהם שוים. פעם אחת ישב ר’ שניאור זלמן על הספסל, והרבי הגיע. ר’ שניאור זלמן נעמד מיד, והרבי הקפיד ואמר לו: “הלא אמרתי לך לא לכבד אותי!”.
בכל התקופה הרבי היה מטייל בכל יום עם הרב במשך שש שעות על הרי קרים. בשעת הטיולים, שוחחו בלימוד ועל נושאים רבים נוספים.
בשנת תר”ס ציווה עליו הגאון החסיד הרב שניאור זלמן מלובלין (בעל ה”תורת חס”ד) לעזוב את חברון ולקבל על עצמו את הרבנות בעיר יפו. לאחר שקיבל את הסכמת אדמו”ר הרש”ב, לקח על עצמו את המשרה וכיהן כרבה של קהילת יפו, במשך שלושים ושבע שנים, עד לפטירתו.
היה נואם מצוין. מתהום נפשו היה דולה מחשבות מקוריות ומלבישן צורה נאה. היה שופט בין יריבים בתור רב או בתור בורר מכריע והיה מחונן בסגולה מיוחדת להבחין מיד בין אמת לשקר. היתה לו תפיסה מהירה. דברים מסובכים ביותר היה פותרם בשכלו החריף. ביחוד היתה לו הבנה עמוקה בעניני מסחר והויות העולם. שונא היה את ענויי הדין, וגם לא הרשה בשום אופן לצדדים להשתמש בדחיות. היה אוהב לסדר קידושין וכנגד זה לא רצה לסדר גטין, והשתדל להשלים בין זוגות שרבו ביניהם ולרוב הצליח, ואף פעם לא השתתף בסדור גט.
בעת ביקורו של הרבי הריי"צ בעיר תל אביב בשנת תרפ"ט בא הרבי לכבדו בביקור בביתו (מחמת חלישותו).
נפטר בי”א תמוז תרצ”ו. בהלוויתו השתתפו מאות רבות של יהודים, וספדו לו רבני העיר תל אביב, שם מנוחתו כבוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.