יושבי האוהלים, שחלקם התמקמו למרגלות ההר כבר עם צאת חג הפסח, מקפידים להגיע ראשונים בכל שנה, ולוּ כדי למצוא את הנקודה הקרובה ביותר אל מתחם הקבר. אלה שיגיעו אליו ביום ההילולה עצמו ייאלצו לנסוע אל שערי היישוב בהסעות, שיוצאות מהחניונים המוסדרים, ומשם יטפסו ברגל אל המתחם.
אבל יש כמה יחידי סגולה שיגיעו עד מתחם הקבר ברכבם הפרטי, בלא שייאלצו
להתערבב בהמונים, ובהם אדמו"רים ואישי ציבור. חלקם עסוקים עכשיו במרדף אחרי
כ־150 אישורים מיוחדים, שניתנים השנה לבעלי המעמד הרם. 'ידיעות קרית
שמונה' חושף השבוע רשימה חלקית של בעלי האישור הנכסף.
דרך צדדית דיסקרטית
הילולת ל"ג בעומר, שזכתה במשטרה לכינוי 'מבצע מירון', צפויה להקיף השנה
יותר מחצי־מיליון חוגגים, שיאובטחו בעזרת אלפי שוטרים וסדרנים. החוגגים
יגיעו למתחם בערב אחד ביותר מ־7,000 כלי רכב ובכ־1,500 אוטובוסים של חברות
התחבורה הציבורית.
רשימת האח"מים שמגיעים להילולה מורכבת מדי שנה מאנשי 'הרשות למקומות
קדושים', הפועלת מטעם המשרד לשירותי דת. בראש הרשות עומד הרב יוסי שווינגר,
שהשנה מתנקזות אליו גם הבקשות לאישורי כניסה ברכב למתחם.
"הבקשות החלו לזרום אלינו כחודשיים-שלושה לפני ל"ג בעומר", הוא מספר
השבוע, "וכך זה יימשך עד ערב ההילולה, כשיגיעו הבקשות של הרגע האחרון.
המשמעות היא שהרשימה הסופית, פחות או יותר, תגובש רגע לפני שהכל יתחיל".
ברשימה מופיעה שורה ארוכה של אדמו"רים המובילים חסידויות בארץ ובחו"ל
ובהן חסידוּת בויאן, שהאדמו"ר שלה הוא האָמוּן על ההדלקה הראשונה של 'מדורת
האש הנצחית' - אותה מדורה על גג קברו של הרשב"י, שנותנת את האות לפתיחת
חגיגות ל"ג בעומר.
מלבדו ניתנים אישורים לאדמו"רים נוספים, שנוהגים אף הם לקיים את מנהג
ההדלקה המסורתי, ובהם אלה שעומדים בראש חסידויות קרלין, תולדות אהרון,
תולדות אברהם יצחק, לעלוב, ברסלב, דראג, מוזיץ' ורחמסטרוויקא. מטבע הדברים,
כל אדמו"ר מלוּוה בפמליה של כמה חסידים קרובים, המנהלים את ענייניו
ומגיעים למתחם ברכב יחד איתו.
בנוסף להם, זכאים לאישורים חברי כנסת והשרים לבטחון פנים ולשירותי דת;
הרב הראשי הספרדי לישראל לשעבר, הראשון לציון שלמה עמאר; הרבנים הראשיים;
מהם הקריטריונים שקובעים מי יקבל אישור? "אנשיי ואני אמונים על בדיקת
הבקשות והמיון שלהן", מסביר שווינגר. "העיקרון הראשוני שמוביל אותנו הוא
הצורך למנוע ככל האפשר הפרות סדר והתקהלויות.
"אדמו"ר - מטבע הדברים ובמושגים שלנו - הוא סלבּ, ולכן סביר שאם אדם כזה
יעלה בדרך הרגילה, מאות ואלפי החוגגים יעצרו אותו בדרכו, ייצרו סביבו
התקהלויות, יבקשו את ברכתו ובכך יפריעו למהלך התקין של ההילולה. היכולת
שלנו להעביר את האנשים הללו בדרך צדדית ודיסקרטית מונעת את הבעיה הזאת
ומאפשרת למשטרה לשמור על הסדר".
"הדרך הצדדית והדיסקרטית" שעליה מדבר שווינגר היא בעצם כביש עוקף, שזכה
לכינוי 'דרך בורמה' ויוצא מהכניסה ליישוב מירון. משעות הבוקר של יומה
הראשון של ההילולה ננעלים שערי היישוב, והשוטרים המוצבים בהם מאפשרים כניסה
רק לתושבי המקום ולאח"מים.
מקבלי האישור עוברים דרך הצרכנייה של היישוב ומשם מתחברים לשביל צדדי,
המוליך אל האולפנית לבנות, חוצה את החורש וממשיך עד ישיבת 'בני עקיבא',
השוכנת ממש במתחם הרשב"י. בהיעדר מגרש חניה, המכוניות אינן מורשות לחנות
במקום והנהגים מתבקשים להוריד את האח"מים ולפנות את הדרך הצרה לבעלי
אישורים נוספים.
"מעולם לא התבקשתי לתת אישורים לאנשים כאלה, אז אם הם באים ומגיעים עד המתחם, סביר להניח שהם עושים זאת כמו כולם".
"הנשים מפריעות"
מתברר שהשיקול של הפרת הסדר הציבורי הוא לא השיקול היחיד שנלקח בחשבון.
הרב שלמה חדד מצפת, שמוביל מדי שנה את ספר התורה מ'בית עבו' בצפת אל מתחם
קברו של רבי שמעון בר־יוחאי, מסביר: "עמך ישראל, שמבקש להגיע אל מתחם הקבר
במהלך ההילולה, נדרש להגיע בתחבורה ציבורית ובהסעות מיוחדות עד שערי היישוב
מירון.
"משם מתנהלים החוגגים ברגל במעלה ההר, בצפיפות איומה ובעיקר ללא הפרדה.
אין שום אדמו"ר שיסכים לעלות כך אל הקבר ולהתחכך בדרכו בנשים. אף אחד לא
יגיד את זה, אבל בעיני החרדים מצב כזה חמור יותר מהתקהלויות".
סוגיה נוספת שמעסיקה את שווינגר ואנשיו היא כיצד מעלים אל המתחם נכים
ובעלי מוגבלויות, שאינם מסוגלים לצעוד בדרך העולה אליו מהיישוב. לשאלה אם
אנשים אלה זכאים אף הם לאישורים מיוחדים משיב שווינגר: "הלוואי שיכולתי
לחלק אישורים לכולם, אבל זה פשוט בלתי־אפשרי.
"סדרנים שלנו מוצבים לאורך כל ההילולה בחניונים המוסדרים, ותפקידם הוא
להתערות בין החוגגים ולאתר את בעלי המוגבלויות. זה יכול להיות נכים שרתוקים
לכיסא־גלגלים, קשישים, אנשים שמתקשים לצעוד ונשים הרות. לכל אלה אנחנו
מציעים לעלות לכלי רכב מיוחדים או לניידות של עמותת 'עזר מציון', שמתמקמים
בשטח מבעוד מועד, ומסיעים את המתקשים ממש עד הכניסה למתחם הקבר".
"לא מתייעצים איתנו"
בימים כתיקונם מנהלת את אתר הרשב"י ועדה מיוחדת של רבנים ואישי ציבור,
שנקראת 'ועדת החמישה'; אלא שלוועדה אין שום מנדט בכל הנוגע לניהול החגיגות,
וגם לא לחלוקת היתרי כניסה. על כך יצא לאחרונה קצפו של אחד מחברי הוועדה
הבכירים, הרב דב קפלן, המשמש גם כרבה של העיר העתיקה בצפת.
"לאורך כל ימות השנה", הוא מסביר, "ניהול האתר הוא באחריות שלנו, כמו גם
עלויות האבטחה שלו, שמסתכמות לבדן בכחצי־מיליון שקל בשנה. את רוב העלויות
אנחנו מצליחים לממן מכספי קופות צדקה, אבל זה לא תמיד מספיק, מה שאומר
שמעֵת לעת אנחנו פונים לבקש תרומות של נדבנים בארץ ובחו"ל.
"בשנים האחרונות נתקלתי לא פעם בנדבן שהיה מוכן לתרום כספים לאתר, אבל
הִתנה את תרומתו בכך שיתאפשר לו למשל להדליק מדורה בערב ל"ג בעומר על גג
הקבר. אמנם אני מנהל המקום בפועל, אבל אני מנוע מלאשר דבר שכזה - ומוצא את
עצמי בעמדת ה'שנורר', שצריך לפנות אל 'הרשות למקומות קדושים' כדי שיעניקו
לי את האישור הדרוש לנדבן כזה או אחר.
"על פי רוב לא אקבל את האישור. אני עצמי וגם חבריי לוועדה לא זכאים
לאישור כזה, ואף אחד מאנשי הרשות לא נוֹעָץ בנו ולא שומע את דעתנו בבואם
להעניק אישורים לאח"מים בל"ג בעומר. בעיניי המצב הזה ממש אבסורדי: או
שאנחנו מנהלים את האתר, או שהם מנהלים אותו".
שווינגר מגיב לטענה ואומר: "כבודה של הוועדה במקומו מונח, ותפקידה לנהל
את המתחם בכל ימות השנה, להוציא ל"ג בעומר. ההילולה נמצאת באחריות שלנו וכך
אנו נוהגים, לכן אני לא מוצא שום טעם להיוועץ במי מחברי הוועדה בבואי
לקבוע מי יקבל אישור הגעה מיוחד למתחם ומי לא. מדובר במבצע הגדול והמורכב
ביותר בַּשנה, ואנחנו עושים כל מה שאפשר כדי שהיומיים האלה יעברו בשלום
וללא כל תקלות".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.