על רשב"י נאמר "כדאי הוא ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק" – שסומכים עליו
והולכים "בדרכיו אשר הורנו" באופן ד"נצח סלה ועד", עד שרואים בגלוי
ש"זרעו", כל בנ"י בכ"מ שהם, "בחיים" – חיים ב"תורת חיים" ו"בדרכיו אשר
הורנו". ועי"ז "שכינה עמהם". וכמאמר רשב"י "בכל מקום שגלו ישראל"נמצא עמהם
הקב"ה באופן של "שכינה עמהם" – "ע"ש ששוכנת ומתלבשת" בתוך כאו"א מישראל!ו
מסיים שם: "ואף כשהן עתידין ליגאל שכינה
עמהן, שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך, והשיב לא נאמר אלא ושב, מלמד שהקדוש ברוך הוא שב עמהן מבין
הגליות". והחידוש שבזה עמ"ש לפנ"ז הוא, שלא רק שהקב"ה שומר על בנ"י כל זמן
שנמצאים בגלות, אלא גם ברגעי גלות האחרונים, כאשר בנ"י הם כבר שלימים
בתומ"צ וראויים לקבל פני משיח צדקנו,ו"לכל בנ"י הי' אור במושבותם", עד שגם
אוה"ע עוזרים לבנ"י, והכל מוכן לגאולה – גם אז אין הקב"ה משאיר אף א' בגלות
לבד אפי' לרגע א'! אלא כמו ש"שניהם" "סבלו" בגלות יחד, כך יוצאים
מהגלות "שניהם" יחד!
_משיחת מוצאי ל"ג בעומר ה'תש"מ_
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.