יותר מידי שנים בדוסילנד קבעו בתודעתי את העובדה שהוא היה 'עוכר ישראל'.
אממה? הערכתי אותו.
הבחור היה אמיתי. כשהוא שנא- שנא. כשתעב- תעב. לא אהב את דרכנו, החרדים, וטרח להביע זאת בכל עת. הדרך הזו שלו, גם אם היתה נגדנו או הפוכה משלנו, היתה ישרה, בדוך, לא סטתה ימין (רק שמאל)
המלחמות שלו היו מלחמות ישרות, מילים של כבוד. גם כשהיה נגד, דיבר צחות והסתגנן בצורה שאין לה כבר אח ורע. הנימוקים היו נימוקי אמת, ראו שהבנאדם מדבר מליבו, אלה האידיאלים שלו, זו האמת שלו.
ועל כך הערכתי אותו.
דבר חשוב למדתי מיוסי,
מעדיף את מתנגדיי ישרי דרך ונאמנים לדרכם, מאשר את אוהביי- צבועים.
מצר שהלכת, יוסי.
כשמת פרץ סמולנסקין, אחד המשכילים שונאי הדת של אותה תקופה, העלה אחד התלמידים בת שחוק על שפתיו. גער בו רבו; "יהודי מת בלא תשובה, ונשמתו מתיסרת עתה מול גילוי האמת נגדה לחם כל ימיו. ואתה משחק?!"
הרהורים נוגים אחרי מותו של יוסי שריד...שמת פעם ראשונה, חוה מוות קליני. ושב. ולא שב...ועתה מת בשנית. סופית...
חדשות השלום 🇮🇱
בצער רב אנו מודיעים על פטירת ראש וראשון של כל דבר שבקדושה, מאיר עינינו, ראש המדברים בכל מקום, ממית עצמו בעולה של תורה איש צדיק קדוש ונורא בוצינא קדישא הרב הצדיק מרן ר יוסף שריד זצוקלל"ה אשר השיב נשמתו לבוראו בעצם יום השבת
אוי מי יתן לנו תמורתו
בנצי גופשטיין על פטירת שריד: "באבוד רשעים רינה. על יוסי שריד הקפיד הרב מאיר כהנא להוסיף ימח שמו. שבוע טוב התחיל".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.