מאת מנחם מן
בחוץ
יהום הסער, תרעד האדמה –
ממרחק
ישמע קול צער, תעלם הנחמה.
ברחובות
להבה טורפת, אימה וחשכה –
תקוות
עתיד נשרפת, האש לא שככה.
בפנים
נשמע השקט, כקול דממה דקה –
השלווה
אף היא יונקת, משמש וצדקה.
הזמן
עומד מלכת, אין כאן מנוסה –
אין סופה
ואין שלכת, אין גם נפש אנוסה.
בחוץ
תלהט הרוח, תשוט בסערה –
כלום
אינו בטוח, קללה ומארה.
מטרי דם
יזובו, משמי יגון קודרים –
עבים
כבדים יעיבו, על חדוות הנעורים.
בפנים
הילה זוהרת, עוטפת בחדווה –
השמחה אף
היא נוהרת, נוטעת אהבה.
צהלת
פנים ניכרת, חיוך תמידי מונח –
לאות
ולמזכרת מאיש אוהב ואח.
*
אין מסך
עשן, ואף לא שער –
אין
מנעול ישן, המפריד בין שמחה לצער.
מאום אינו נחוץ, אף לא גדר אבנים -
להבדיל
בין הבית שבחוץ, לפזמון שבפנים.
בדיוק
באותו הרגע ובאותו השלב –
לאחד
הבחוץ כנגע, ולשני הבפנים כזהב.
שניהם
יחד באותו המיקום –
לאחד
חרדה ופחד, והשני כבקצה היקום.
קו אחר
נמתח, מבדיל בין הבתים –
הוא
שנפתח, ומחלק לשבטים.
הוא אינו
עשוי מחומר, ולא מלבנים -
במוח
ובלב נמצאים המשאבים.
שמחה במה
שיש, וחיוך על הפנים -
רק בכוחם
להפריד בין האיש שבחוץ לזה שבפנים.
אמונה
ובטחון, זה כל מה שנחוץ -
רק
בעזרתם נכנס פנימה, מהסופה שבחוץ.
מנחם מן הוא עיתונאי ופובליציסט חרדי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.