בשולי פרשיית סלונים‎ - חוששים מבנות חרדיות

מאת חרדי

"קצה קרחון" הוא מצב בו ספינה שטה בים, והקברניט רואה מולו שפיץ קטן של קרם הבולט מעל פני הים. הוא אומר לעצמו "חתיכה קטנה כזו הספינה שלי יכולה לעבור", אבל אינו יודע שהשפיץ הקטן הזה הוא קצה של קרחון ענק, אדיר ממדים, שרובו נמצא מתחת פני הים ואינו נראה. אם הספינה ממשיכה לשוט לעבר הקרחון, היא תיתקל בו ותטבע.

הדברים הבאים אינם מכוונים נגד חסידות סלונים. מדובר, לדעתי, בחסידות יקרה עם המון מעלות. אלא שמסיבות מסוימות (כנראה היסטוריות-גיאוגרפיות) היא מבטאת ביתר חדות את המצב במגזר החרדי כולו. הקרח הוא אותו קרח, אלא שקצה הקרחון נראה מעל פני הים ושאר הקרחון מסתתר. סלונים הם השפיץ שרואים אותו, השאר נמצאים באותו מצב, אך אולי הם פחות בולטים.

ובכן, סלונים פתחו בית ספר נפרד לבנותיהם בביתר. מדוע? מה כ"כ רע ללמוד עם שאר הבנות בבית הספר הרגיל? התשובה הפשוטה והרשמית היא "לומדות שם בנות שאינן ברמה הרוחנית שאנו רוצים".

ובכן, בואו חשבון. באלו בנות מדובר? האם מדובר בבנות שמכריחות את חברותיהן הסלונימאיות לעבור עבירות או חלילה לכפור באחד מי"ג עיקרי האמונה? ודאי שלא. הלא מדובר בבית ספר חרדי למהדרין, שגם ככה עורך סינון מסוים לגבי הבנות המתחנכות בו. מדובר בבנות מבתים "יותר פתוחים", כאלו שלדוגמא יש להן יותר מושגים וערכים שאינם מקובלים אצל חסידי סלונים. נניח שזה אכן המצב.

מה רע ללמוד עם בנות כאלו? זה עלול ליצור השפעה על הסלונימאיות הטהורות. איזו השפעה? הן עלולות לקלוט מושגים שונים. ואז מה? זה עלול לסדוק את החומה שסלונים מעוניינים להקים מפני תכנים רחוביים, כאלו שאינם מתאימים לילדה חרדית סלונימאית. מדוע ולשם מה סלונים מעוניינים להקים חומה? מפני שחשיפה לתכנים שאינם מתאימים עלולה לקרר את הילדה הטהורה ואולי לגרום לה בעתיד לנטישה של הדרך הסלונימאית. ומה יקרה אם היא תנטוש? היא לא תחלל שבת, היא לא תאכל חזיר, אבל זו אינה הדרגה הרצויה של בת ישראל.

אז נשים לב: מקימים בית ספר כי:

חוששים מהשפעה,

כי חוששים מקליטת מושגים שונים,

כי חוששים מסדק בחומה,

כי חוששים מקירור,

כי חוששים מנטישה.

זוהי תמונה המצב: חוששים. ממה חוששים? ממה? מכל דבר שעלול לגרום דבר שעלול לגרום דבר שעלול לגרום דבר שעלול לגרום דבר... שעלול לגרום לנטישה.

במילים אחרות: המניע הוא חרדה אינסופית מחילון. החרדה, אם לא עושים מהלך יזום לעצור אותה, אינה פוסקת אלא הולכת וגוברת. השלב הבא יהיה הקמת בית ספר לחסידות סלונים מסוג מסוים וסינון חסידות סלונים מסוג אחר? ימים יגידו.

מה רע בזה? רע מאוד.

קודם כל, זה לא בריא. איך היינו מסתכלים על אדם שלא יוצא לרחוב, בגלל שמי שעובר בכביש בינעירוני לא ברמזור עלול להידרס, ולכן הוא נזהר גם בכביש עירוני, ולכן גם ברמזור בכביש עירוני, ולכן הוא גם לא הולך על מדרכה כי היא נמצאת ליד הכביש?

אדם שהיינו רואים אותו סובל מחרדה ברמה כזו, היה נשלח על ידינו, ובצדק, לטיפול נפשי מקצועי. ומול עינינו קיימת חברה שלמה שסובלת מחרדה כזו!

אבל אני רוצה לנגוע בנקודה אחרת והיא: חטא היהירות והאטימות.

אביא דוגמאות דווקא מסלונים, למרות שכאמור, הם רק קצה הקרחון.

רק חרדה כזו יכולה להביא בני אדם – שבחייהם האישיים יכולים להיות נחמדים וסימפטיים – לא להבין בכלל מה רע בהקמת חומה החוצצת בין ילדות בתוך בית הספר. חוסר היכולת לקלוט איזו השפלה עוברת ילדה שלומדת מעברה השני של החומה, חוסר היכולת לקלוט את עומק הביזוי שחשים הורים לילדה כזו. בכל סיטואציה אחרת שהחרדה אינה מניעה אותה, גם הסלונימאים היו מבינים שמדובר בעוול בלתי יכופר.

רק חרדה כזו יכולה להביא בני אדם נורמטיביים, לא להבין כלל שקיימת בעיה לפרוש מבית ספר, להתנשא ולומר לאחרים "אתם לא מספיק טובים בשבילנו", אבל לדרוש שמורות סלונימאיות תמשכנה ללמד את הילדות שהן כל כך מזלזלות בהן. ואני לא מאשים את המורות עצמן, אלא את התפיסה הציבורית של הנהגת חסידות סלונים, שפשוט לא מבינה שמדובר בחוסר תקינות ציבורית מהמדרגה הראשונה.

אלו שתי דוגמאות, אבל הן מייצגות את הכלל. החרדה מובילה למקומות גרועים ביותר, של יוהרה ואטימות לתחושותיו של הזולת. לא מדובר במידות מושחתות, אלא בחרדה עמוקה שמשבשת את הדעת ואת הצדק האנושי הבסיסי.

דומה הדבר למי שבורח על נפשו מאימת הנאצים, ולא מסוגל – בצדק – להבחין שבדרך הוא רומס תינוק שמוטל על הרצפה. החרדה, האימה, מעוורים את האדם ואת חושיו המוסריים.

אכן, כאשר אדם נמצא בסיטואציה קיצונית כמו בריחה מהנאצים, זה יכול להיות מובן, אבל מי שמנהל את חייו כאדם שנמלט כל הזמן מאימת הנאצים, ועוד מגדיל לחטוא ביצירת אידאולוגיה של "מלחמת בני אור ובני חושך", יצדיק כל עוול אפשרי ויהפוך את זה לדרך חיים אידאלית.

האם הגיע הזמן לשינוי בתפיסה? האם באו מים עד נפש? או שנמשיך להידרדר במדרון עד שנעקור את כל התורה כולה – בשם החרדה למען קודשא בריך הוא ואורייתיה?