הישיבה בצל הסוכה מרוממת את נפשנו ומגביהה אותנו לפסגות גבוהות, יותר מאשר טפח מעל הקרקע. נקיים מכל עוונותינו, טהורים מכל הדברים השליליים שאולי דבקו בנו בשנה שחלפה, אנחנו נוחתים לנו ממרומי היום הקדוש הוא יום הכיפורים לתוך הסוכה הקדושה עליה אמר רבי נתן שמי שיצעק כל היום "רבונו של עולם, הטעימני טעם סוכה"!, איזה טעם היה טועם אחר כך בקדושת הסוכה.
יושבים בסוכה וסופגים קדושה. הדבר הראשון שעשינו ברגע שיצאנו מן הבית, זה נעמדנו בהכנעה בפתח של הסוכה, והזמנו את שבעת הרועים לבוא ולהיכנס עמנו פנימה, להאיר בסוכה את אורם הבהיר, הזך והצח.
צריך לפרגן לעצמנו ולמצוא את הזמן שבו נהיה לבד בסוכה, זמן שבו נדבר עם ה', נודה לו על הזכות הגדולה הזו שנפלה בחלקנו, ואם יש קצת מקום, אז נרקוד ונשיר לו.
סיפר יהודי שנתארח בסוכתו של רבי חיים לייב מסטאויסק זצ"ל, שראהו קם ממיטתו כמה פעמים, כאשר סבור היה שהאורח ישן, והיה מנשק דפנות סוכתו בהתלהבות וחשק מופלא וכמעט לא זז מסוכתו רגע בימי החג. ועוד על צדיקים.
להמשך כנסו כאן:
באחת השנים ירד גשם חזק בחג הסוכות ולא יכלו לקיים מצוות ישיבת סוכה. צער רב הצטער הרה"ק השר שלום מבעלזא זיע"א ומרוב צער ועוגמת נפש לא אכל ולא שתה כמה ימים עד שהגיע למצב של סכנת נפשות. פנתה אליו הרבנית עם קערה של דברי מאכל וביקשה ממנו שיאכל. אמר לה בהקפדה: האם אינך רואה איך הקב"ה ברוגז עלינו, ואת רוצה שאני אוכל מה שהבאת?! כאשר שמעו הנוכחים דברים אלו התעוררו כולם בתשובה והזילו דמעות מעיניהם ואכן לאחר זמן מה ציווה הצדיק למשמשו שיצא לראות אם הבהירו השמים ואכן נתפזרו העננים והגשם פסק.
וכן מסופר כי בשנת תש"ט, בהיות הרה"ק בעלי האמרי חיים מויזניץ זיע"א באנטוורפן בחג הסוכות, בליל החג, בשבתו בסוכה החל לרדת גשם זלעפות. ובאכלו את המרק נטפו הטיפות מהשטריימל לתוך הצלחת, והוא ישב בשמחה עצומה כשפניו קורנות באור יקרות והִרְבָּה לזמר זמירות החג. מתי מספר העומדים סביבו קשה היה להם לעמוד בקור וברטיבות, ויצאו כולם. משהתבהרו השמים והירח האיר החלו החסידים להכנס לסוכה. נענה הרב ואמר: נאמר בגמרא כי גשם בסוכה הוא משל לעבד שבא למזוג כוס מים לרבו ורבו שופך לו המים בפניו. אנחנו בנים למקום. בן סכל שאביו כועס עליו, עוזבו ויוצא ומתרחק ממנו, אבל ילד פקח – נשאר, עומד במקום לפייסו, שיסלח לו, וברוך ה' שהקב"ה התפייס עמנו.
הסוכה היא חתיכת עולם הבא בתוך עולם הזה. הזוהר הקדוש קורא לסוכה "צל האמונה". אדם יושב בסוכה ועל ידי זה זוכה שמאיר בו אור האמונה שזה האור הכי גבוה. כשאדם נכנס לסוכה הוא כמו נולד מחדש ומתחדשים כל כוחותיו כי הסוכה היא כמו בטן של אמא כל כניסה וכל שהיה בסוכה מפיחים בנו רוח של התלהבות והתרוממות הנפש.
בחג הסוכות יש גילוי אהבה מיוחד בין הקדוש ברוך הוא ועם ישראל. אלו הם ימים שבהם הקב"ה מחבק את עם ישראל כמו שכתוב "וימינו תחבקני" ואומר האריז"ל שהכוונה היא לסוכה, שהיא בחינת חיבוק יד ימין, שהקב"ה מחבק את האדם בימינו וכך נמשך בסוכה חסד גדול על האדם והוא זוכה להמתקת כל הדינים. רק צריך לשמור שהחיבוק הזה לא יהפך לחיבוק של יד שמאל ח"ו.
מורנו הרב אליעזר ברלנד שליט"א אומר: "ליצור מסך לפה, לא לענות גם אם פוגעים בנו. לא רכילות ולשון הרע, לא ליצנות, לא שקר, לא גאווה וכעס, שום דיבור רע. רק טוב. כי סוכה היא ספירת בינה וזו הספירה היחידה שיש בה גם דין וגם חסד. זכה, ה' מחבק אותו ביד ימינו. לא זכה, בשמאלו ח"ו.
סוכת שלום. אהבה ושלום בתוכנו ועם ה'. ארבעת המינים שאנו מצרפים יחד מייצגים את כל הסוגים שבעם ישראל. וכשיהודי מנענע אותם לכל הצדדים, בכך הוא מגלה שהקב"ה מושל בכל מקום וכך הוא ממליך את ה'. "מוליך ומביא למי שהארבע רוחות שלו, מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו (סוכה לז:). והשיא של האהבה מתגלה בשמיני עצרת. שאז אומר הקב"ה לעם ישראל "עצרו עמי עוד יום אחד כי אני רוצה להישאר אתכם לבד. ביום הזה אנחנו לבד עם הקב"ה, ביום הזה מתגלה האהבה שה' אוהב אותנו יותר משאר העמים. כל החג מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם. ביום שמיני עצרת, פר אחד. הקב"ה ועם ישראל. ["ה' אוהב אותנו כזאת אהבה נוראית, הוא כל כך רוצה שנהיה ביחד אתו ונשכח את כל השטויות שלנו, כל מה ששייך לגשמיות, הוא רוצה שהכל נעשה לכבודו. לכן קוראים בסוכות את קוהלת. הבל הבלים אמר קוהלת הכל הבל. להפוך את ההבלים של כל העולם שזה אני ואני ואני, להבל פה קדוש. אם כל הזמן אני אז אין מקום להקב"ה. הכל סתום. ואצל דוד המלך? "ליבי חלל בקירבי". אצלי זה לא סתום. אצלי יש מקום בלב להקב"ה"] (באור פני מלך חיים).
סוכות, זמן שמחתנו. בסוכות מתגלה האור האלוקי לא רק בעבודות הפנימיות שזה תפילה, והתבודדות, ולימוד תורה אלא גם בעבודות החיצוניות שזה אכילה, ושתיה וריקודים. בסוכות הגענו לשלמות השמחה. אור ה' יורד אלינו במציאות שלנו. כשאנחנו אוכלים, ושותים ורוקדים. הקשר שלנו עם ה' הוא טוטאלי, בכל המצבים ובכל הזמנים. זה בעצם מה שהחג הזה בא לומר. כי שמחה זה הכל. זה כרטיס הביקור שלנו בעולם הזה. יהודי רוצה לבדוק את עצמו בעבודת השם שלו, יבדוק ויתבונן עד כמה הוא שמח.
אדם שמשרה אוירת שמחה בבית שלו, שום דבר לא יחסר להם לבני הבית כי כששמחים מרגישים הכי קרוב לה' וכשקרובים לה' לא חסר יותר כלום. אדם שמוסיף קדושה לחייו, מוסיף שמחה לחייו.
לע"נ הרב שמואל בן שרה זצ"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.