הנך מעורר את הציבור בענין הפאקס בשבת וכו'. באמת אמרו כי הדבר נדון בארוכה בספרי הפוסקים, גם לפני כמה דורות בענין הטלגראם וכו'.
איני רב ופוסק הלכה, רק לתועלת הציבור ולשעשוע תורה אעתיק כמה תשובות עובדות וסיפורים בענין.
יש לציין כי רוב התשובות כאן מדובר במפורש שהטלגרמה אף נכתבו (ע"י גוי) ונשלחו בשבת קודש, דבר חמור פי כמה מהמתואר אצלך בנידון הפקס בויזניץ, שנשלח מארה"ב בימי חול לארה"ק כאשר כבר נכנס השב"ק.
א] תחלה למקראי קודש, בספר ובחרת בחיים (פז) כותב גאון הדורות הגר"ש קלוגר זצ"ל:
הציקתני רוחי לא אוכל אדומה על חלול שבת אשר משפטה כאש בוער בקרבי על
הוראה הרעה ומקולקלת אשר נעשה בקהלתכם בשבת העבר, אשר הורה מורה א' לחלל
שבת בחילול אחר חילול, לכתוב בשבת קוויטל, ושיסע יהודי יותר מג'
פרסאות, שהוא דאורייתא, ובסוסים של יהודים ובשליחות מעות חוץ לתחום, אשר גם
לפי דעתם היה אפשר למעט בכמה מלאכות ולשלוח ע"י אינו יהודי, והוסיף עוד
חטא על פשע, ששלחו ב' אנשים יהודים לב' מקומות עם פדיונות. והנה הוראה זו
מקולקלת מתחילתו מאד מאד, כי אף דדין זה פשוט דפיקוח נפש דוחה שבת, אך לא
הותר רק ברפואה שהוא בדרך הטבע, ואף בזה שיהי' מומחה ידועה בדוק ומנוסה,
אבל בדרך נסיי ותפלה לא הותר בשום אופן, אפילו יהי' המתפלל כרבי חנינא בן
דוסא, לא ניתן שבת לדחות עבור זה אפי' מלאכה דרבנן מכ"ש דאורייתא. ועי'
רש"י (תענית יד.) לעזרה צועקים על בני אדם שיבואו לעזרה להצילם, אבל לא
לצעקה, שאין אנו בטוחים כ"כ שיהי' נשמע תפלתנו, לצעוק עליהם בשבת. והביאו
הטור (או"ח רפח ותקע"ו). ואם בימי חכמי הש"ס רבי יוסי הוא דקאמר שאין אנו
בטוחין כל כך שיועיל תפלתנו אנן מה נענה אבתריה יתמי דיתמי [וכו'] ובבוא
האיש הזה פה ותהום כל הקריה, וכל השומע תצלינה אזניו, ואין בו כל התפארות
זולתי החילול שבת בפרהסיא בכמה ענינים שונים, הוא בלבי כאש בוערת.
ב] הסיפור עלי' מוחה הגר"ש קלוגר, מוזכר בתוספת רקע בשו"ת מהרש"ם
(ח"ג רכ"ה): ועובדא ידענא בעיר מולדתי בזלאטשוב, שהי' חולה מסוכן, ובאותו
זמן הי' מו"ר הגה"ק מוהר"ש [השר שלום] אבד"ק בעלז זצ"ל משובתי שב"ק בבראד,
והתיר דיין א' לכתוב ע"י גוי בשבת קודש שם החולה ואמו ושלח לבראד, והרעיש
הגאון מהר"ש קלוגר ז"ל, ופסל את הדיין מלהורות עוד, וכבוד מו"ר הגה"ק הנ"ל
נתרעם ג"כ על הכותב, ואמר, עכשיו אני מחויב להתאמץ שישיג החולה רפואה שלא
יוגרם על ידי חילול ש"ק, וכן הי' שנתרפא. [=ראה, כי המהרש"ם חולק על הגר"ש
קלוגר בפרטי העובדא, הראשון טען כי הקוויטל נכתב לכאורה ע"י יהודי, ואילו
המהרש"ם כותב לכתוב ע"י גוי, דוק].
ג] עוד כותב שם
המהרש"ם: בבית יצחק (או"ח נ"ז) פסק בפשיטות דגם אם נכתבה הדעפעשע [=מברק]
מערב שבת יש לאסור [שליחותה ע"י גוי בשבת לצורך גדול], דמלבד דיש לחקור
דהרשימה עצמה הוי ככתב, כיון דדרכו בכך... לכן אין להתיר גם לשיטת החות
יאיר (נ"ג) דבאומר לגוי שיאמר לגוי אחר ליכא שבות, עי"ש. ובתשו' שואל ומשיב
(תליתאה א' קצ"ד) השיב להרב הנ"ל [הבית יצחק] שצידד קצת להקל והוא כתב
דח"ו להתיר. ודחה מ"ש דאינו כתב. וסיים דחלילה וחלילה להתיר עי"ש... אך
לצורך חולה שיש בו סכנה למאמינים בצדיקים, י"ל דהוי כמקום פיקוח נפש דמותר
לחלל שבת אפי' באיסור תורה, ומכ"ש בשבות. ובתשו' א' הארכתי בדין אם מותר
לחלל שבת בדבר שאינו בטבע... ושגם הרמ"ה התיר לכתוב קמיע בשבת, אי אתמחי
גברא וקמיע ע"ש... צריך שיהא אתמחי אותו צדיק שיפעול בתפילותיו... ובכל
כה"ג אין להקל ובפרט בדור הזה אין להקל מכמה טעמים, ועל כיוצא בזה אמרו שבת
הוא מלזעוק כו' יכולה היא שתרחם כו'.
ד] בתשובה
שנדפסה במנחת שבת (פ"ד, כ"ט) [שלא לוקטה עדיין לספרי המהרש"ם], אי':...ולכן
לצורך תפלה בוודאי אין להתיר, וכן שמעתי שהורה הגאון מוהר"ר שלמה קלוגער
מבראד, וגער באחד שהתיר. - ואעפ"כ מפטיר במנחת שבת: והנה כ"ז מיירי לענין
אם הישראל בעצמו יכתוב הדיפעשע, אבל ע"י גוי אולי יש להתיר. - והמעיין בתשו' המהרש"ק השו"מ והמהרש"ם יראו שחלילה להתיר אף ע"י גוי.
ה] במנחת יצחק להגאב"ד דירושלים עיה"ק, (חלק י' ל"א ט"ז) מעיר למחבר ספר תורת היולדת שכתב: והיוצא מדבריו דלכתוב מברק ע"י נכרי פשוט שמותר, וע"י ישראל יש לעיין..
הנה נתעוררתי דאמנם כן יוצא מנוסח השאלה שהציב מנחת שבת, אם מותר לכתוב
לצדיק עבור חולה שיש בו סכנה, אם אי אפשר לכתוב ע"י גוי, משמע דע"י גוי
פשיטא לי' להיתרא, ולא נסתפק אלא ע"י ישראל... אמנם הביא שם תשו' מהרש"ם
שהשיב על שאלה הנ"ל וסיים, ולכן לצורך תפילה בודאי אין להתיר... ובהשמטות
הביא... דהעיקר כדעת מהרש"ם דע"י ישראל בודאי אין להתיר, וע"י גוי אולי יש
להתיר, ולא כמש"כ כת"ר בהערה, והנה מתבאר כן יותר במהרש"ם... והתיר דיין א'
לכתוב ע"י גוי... ובכל כה"ג אין להקל... עכ"ל המהרש"ם, מבואר מדבריו דמש"כ
בתשובה (במנח"ש) ג"כ אינו בכתיבת ע"י ישראל, אלא ע"י גוי, וגם בזה נשאר להלכה דאין להתיר, עכ"ל המנחת יצחק.
ו] הרה"ק רבי שלום מסטראפקוב זצ"ל בהערותיו בסו"ס דברי שלום על המנחת שבת, כ': שמעתי מפ"ק אאמו"ר [בעל דברי יחזקאל משינאווי]
זצ"ל, שאסור לחלל שבת לחולה בענין תפלה, כי כל מה שמותר לחלל שבת עבור
חולה הוא רק מה שעושין בני אדם, אבל מה שיעשה הקב"ה שירפא החולה, לזה אין
צריך חילול שבת, כי הקב"ה יכול לרפאותו בלא תפלתנו, והקב"ה יושיע טרם
יקראו, כי הקב"ה יודע מחשבות, ויודע הקב"ה שאם לא היה שבת היו כותבים לחכם
וצדיק שיתפלל, ומושיע הקב"ה בלא התפלה. ואמר זאת בשם הרב הצדיק מאוהעל [הרה"ק הישמח משה] בעל תשו' השיב משה. - עוד כותב שם בשם אביו הרה"ק משינאווי, שאף ע"י גוי אסור.
ז] אחר שהבאנו דעתו של הרה"ק משינאווי, בא וראה דבר פלא שמצאנו בספרו הק' דברי יחזקאל (חלק שו"ת כ"א), שם מופיע הקטע הבא: "...בשבת קודש העבר הגיענו הטלגראם בבשו"ט והיה לי לעונג שבת..."!!
- [לכאורה אין כאן סתירה למ"ש באות הקודם, כי לכאורה כאן נכתב קודם שבת
ורק הגיע בשבת קודש, דומה לסיפור שמתרחש עתה בויזניץ...] - יש לזכור כי
הרה"ק משינאווי היה דייקן גדול בהלכה כידוע [בן הדברי חיים מצאנז זי"ע].
ח]
גם הרה"ק רבי העניך מאלעסק זצ"ל מתייחס לסיפור הקוויטעל שנשלח לחותנו
הרה"ק מבעלזא, בסידורו לב שמח (דרך התפילה י"ד): ועיקר שנאת חנם באה ע"י
קנאה וכבוד וזה מוציא את האדם מן העולם... וביותר כשהשוטים מדברים על
הצדיקים... והעיקר הביאני לזה מחמת דראה ראיתי בעווה"ר יש אנשי לשון בעלי
מידות גרועות, וע"י מעשה בעל דבר המה מעורבים בין אנשים כשרים ובזה תופסים
להכשירם ג"כ ברשעותם, לכן בשביל כבוד התורה ובשביל כבוד שמים אין ביכלתי
לשתוק... עת לחשות ועת לדבר, ולכך אני מוכרח להודיע ולברר הדברים, שאינו
ראוי ונכון להרהר על צדיקים, שבזה השם מסייע להם לילך בדרך הישר, וראיתי
שתופסין וחולקים על צדיקים, מה ששולחין להם שליח בשבת להתפלל בשביל החולה,
וזה בודאי מותר להחולה כמבואר בהר"ן שאפילו לקרובים מותר לשלוח כדי שלא
תטרף דעתו עליו, ומכל שכן אין לך גדול האמונה והבטחון שיש לחולה כשידוע
ששולחים להצדיק, מזה עצמו נמשך לו רפואה, וממילא הוא אצלו כסכנת נפשות אם
אין שולחין, וביותר להצדיק דאיתמחי גברא, מצינו בגמ' להתיר, והצדיק בעצמן
אינו חייב בזה, שאינו מצווה לשום אדם שיבא אצלו בשבת, וראיתי לחכם א' שדבר
על צדיקים דרך קינטור, שהם מעבירים עם ה' חלילה, ודיבר ולא ידע מה דיבר, כי
האמת הוא שבעזרת הש"י הצדיקים אמיתיים הם מעבירים עם ה' מכל מיני עמקי
מצולות ים, עיין שם. - ונכדו בשו"ת יד חנוך (מאייער ה') מוסיף: ועיין בספר
מנורה הטהורה (ש"ו י"ג) דאי ליכא גוי, מותר גם לישראל ללכת חוץ לתחום להביא
קרובי החולה דקי"ל תחומין דרבנן, ע"כ.
ט] בשות יד
חנוך (ה) מהרה"ק מקערצקי, נכד הלב שמח מאלעסק, נשאל מהג"ר שמואל דוד
פרידמאן זצ"ל דומ"ץ חוסט, למה מתיר הלב שמח לשלוח קוויטל כדי שלא תטרף דעת
החולה, הרי אפשר להטעותו לומר לו ששלחו. שהרי המגן אברהם (של, ב) גבי
יולדות סומית דמותר להדליק לה נר בשבת אם רוצית, כדי שלא תטרוף דעתה, הקשה
מדוע מותר להדליק יאמרו לפניה שהדליקו את הנר, כיון שהיא סומית ואינה
רואית.
ותירץ דמכל מקום היא רואית מראה נר. הרי שלולא שהיא רואה מראה נר, הדין
להטעותה ולומר לה שהדליקו. וה"ה כאן עלינו להטעותו, ולומר לו ששלחו שליח אל
החכם. ואינו דומה לדין המרדכי, שהחולה חפץ שקרוביו יבואו אליו להתראות אתו
עוד בו נשמתו, ובזה אין שייך להטעותו שהרי יראה שלא באו אליו. והשיב, דכל
הסברה
להטעותו לא שייכת, שאם אתה אומר דדינא הוא דצריך
להטעותו, א"כ הרי גם החולה ידע שכך הוא ההלכה הפסוקה שצריך להטעות את
השכיב מרע, ומה הועילו חכמים בתקנתן, אדרבה חלשה דעתיה טפי מרוב צער שיודע
שלא תעשה בקשתו. ולפיכך אין בידינו לפסוק הלכה שצריך להטעות את החולה. אף
שלדעת המגן אברהם יטעו היולדת סומית לגמרי, ולא חשש שתטרף דעתה כיון שתדע
את ההלכה, שאני יולדת דנשי לאו דינא גמירי, ואינה יודעת ובקיאה בהלכה. אבל
בגברי דסתמן גמירי הלכתא ודינא, לא אמרינן להטעות. – שוב הביא שבחידושי רבי
יונתן אייבשיץ (הלכות שבת, שם) השיג על המגן אברהם גבי יולדת סומא: 'לא דק
דאי הוי דינא הכי, א"כ יודעין הנשים זאת, ולא מייתבה דעתה, לכך התירו
חכמים', עכ"ל. – ולכן אי אפשר להורות
שצריך להטעות
החולה ולומר ששלחו הקוויטל לצדיק. כי כיון שידע החולה שנפסק שצריך להטעותו,
תטרף דעתו שיבין שרק מטעין אותו ולא שלחו הקוויטל.
י] בפסקי תשובה (השמטות לסימן נ"ז): סיפר לי הגה"ח מוהר"ר יעקב מאיר בידערמאן [הוא חתנו של הגה"ק השפת אמת]
כי פ"א בא איש חסיד א' מווארשא ביום שב"ק אל כ"ק מרן הגה"ק [השפת אמת]
זצ"ל לגור עבור חולה, ורחקו הרבה ואף לא נתן לו שלום, וסיפרתי לו מה שסיפר
לי הרה"ח מוה"ר יוסלי כענטשינער שי', כי בהיותו אברך חלה פ"א חולי שיש בו
סכנה, ובכל יום היו באים טעלעגראמעס לגור לכ"ק מרן זצ"ל, אמנם בשב"ק לא בא
טעלגראם, אז אמר לו מרן לחותנו של ר' יוסילי, כפי הרנאה הוטב לחתנך, והמה
הלא הנם 'פרימע' לא שלחו היום ביום השבת טעלגראם, עכל"ק. וצידד [הגרי"מ
בידערמאן] לחלק, [כנראה בין נסיעת ישראל בשבת, למשלוח מברק ע"י גוי].
יא]
בספר מגד גבעות עולם (שורקין, ח"א עמ' ק) הביא אודות הצדיק ר' ישעי'
זוכאוויצער זצ"ל, שאומרים בשם הגר"א שמותר לחלל שבת בשביל חולה שיב"ס, לקבל
ברכת ר' ישעי' זצ"ל, כי מובטח שברכתו תתקיים ותעשה פרי למעלה, עכ"ל.
יב] בספר הליכות הגר"ח (פיקוח נפש אות ג') וז"ל: "מרן הגר"ח היה סבור שמותר לשלוח טלגרמה בשבת לצדיק כדי שיתפלל על החולה המסוכן, דאף בכהאי גוונא נמי הוי בכלל ספק פיקוח נפש שדוחה את השבת", ע"ש.
יג] כן הבט נא בקובץ "הריעו לפני המלך" של ישיבת תומכי תמימים המרכזית חב"ד ליובאוויטש (ברוקלין תשנ"ט), שם מעלה הגאון רבי אברהם אזדאבא חבר הביד"צ דקראון הייטס בירור שלם בענין זה, קחנו משם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.