חלק א': סימנים של ירושלמי וכנגד ארבעה בנים
בס"ד שבט תשפ"ו 2026
בעל גאווניק! רוץ קח מאה דולר מהרבנית מסאטמאר! בל תשחית!
רשמים מההווי בהכנסת אורחים "היכל ישעיה", וויליאמסבורג
מאת: אברהם לייב בורשטיין, קרית יואל
הסקרנות שלי להכיר מהר את כולם לפני שנתיים, כשהגעתי לראשונה לארץ מולדת אמי תחי' אמריקה, הייתה גדולה. רציתי לבלוע ידע על כל מה שקורה באמריקה, והסקרנות הזו גרמה לי לא להסכים לאף הזמנה לסעודות שבת באותו שבוע. למרות שאני רגיל להתארח כל פעם אצל משפחה אחרת כדי להכיר את השטח – מונסי, מונרו, קריית יואל, וויליאמסבורג ובורו פארק – הפעם החלטתי שלא אתארח בבתים פרטיים. רציתי לראות איך נראית שבת ב"היכל ישעיה".
סימנים של ירושלמי בוויליאמסבורג
כדי לא ללכת לאיבוד בשמות של הרחובות בוויליאמסבורג, המצאתי לי סימנים ביידיש לפי השמות באנגלית:
* רחוב רודני פירושו "רעד נישט", כלומר: אל תדבר.
* שדרות לי פירושו "השם אור לי".
* רחוב ספנסר פירושו "דער ספאנסער", הספונסר.
* מירטל פירושו "מיר טיילן", אנחנו מחלקים.
* פען פירושו "כן ירבה וכן יפרוץ".
* רוטלי'ץ פירושו "רוטשילד" – זה שהם לא יודעים לאיית רוטשילד באמריקה זה לא אשמתי.
* קנט פירושו "אז איר ווילט קענט איר", אם אתם רוצים – אתם יכולים.
* רחובות צמודים: לורימר, גרי וילאבוט פירושם "דער ארעמער גר וויל א ברויט", הגר העני רוצה לחם.
כנגד ארבעה בנים...
לולי היה מכונה "רשע" אחד מארבעה בנים בהגדה של פסח, הייתי מקביל את ארבע הערים הקרובות יחסית לארבעת הבנים: בורו פארק החכם – גליציאנים, פולנים ועוד, בעלי עסקים חריפי שכל והבנה; וויליאמסבורג התם – אנשי חסד, לומדי תורה ופועלי יגיעי כפיים; מונסי הבן הפתוח יותר – מודרני בחלקו, כולל נוער המכונה "באמ'ס" עם לבוש מגוון ובתי מדרש בכל צבעי הקשת (אבל גם ה"באמ'ס" הם בבחינת "צדיקים ילכו בם" ולא חלילה "רשעים יכשלו בם"); וקריית יואל מקבילה ל"שאינו יודע לשאול" – כולם שם באותה תבנית יחסית, אותה חסידות, לבוש דומה ודעות דומות בהשקפה, מושגים מוגבלים בענייני העולם החיצון ויראי שמיים בכל המהות שלהם.
חלק ב': מלון 5 כוכבים ומחשבות על הבית בקידוש
מלון 5 כוכבים של חסד
אני בידידות עמוקה עם איש החסד חילו פאזן ובעל הבית ב"היכל ישעיה", שסוחב על הגב חובות מטורפים בשביל השיפוץ המפואר הזה, כדי להגיש לאנשים את הכי טוב שיש כל יום מחדש. לא גובים שם סנט, המחיר היחיד שתשלם שם זה לא לדבר בלשון עברית רח"ל!
המקום שוכן בבית הישן והקדוש של הרבי מסאטמר זצ"ל. אני מודה לבורא עולם שהספקתי לראות את הבית המקורי ולצלם שם לפני השיפוץ. זה לא נראה סתם הכנסת אורחים, זה מלון 5 כוכבים. גם העיצוב המפואר וגם רמת האוכל האיכותית – קשה להאמין שזה בחינם.
בליל שבת נכנסתי וראיתי שולחנות ערוכים בטוב טעם: ענבים, יינות משובחים, סוגים של דגים ומטבלים – כל מה שבן אדם יכול לחלום עליו. ראיתי שם בחור ירושלמי חתן, לבוש בכאלאט ירושלמי מצוי ובכובע סופר שטוח. שאלתי אותו: "למה אתה לא הולך לאכול אצל היהודים המקומיים? הם רק מחכים לאורחים ופה אנשים לבביים, כאן הרי לא לונדון?". הוא ענה לי בשיא הפשטות שהוא רוצה לאכול עם הידיים, בלי להיות מחויב להכין איזה דבר תורה לבעל הבית, הוא רוצה להיות חופשי אחרי שבוע "עבודה".
מחשבות על הבית בירושלים בשעת קידוש
ליד שולחן אחד עמד יהודי מכובד עם כוס קידוש שאני מכיר מירושלים. בן אדם עם ילדים נשואים וחתנים בבית שמש, אבל פה הוא נראה כאחד האדם. הוא עומד ליד השולחן עם הדגים, החלות והסלטים, עושה קידוש בשקט ובדביקות. הלב שלו בטח בבית בירושלים, בדירת שני חדרים עם מרפסת קטנה. הוא בטח חושב על הבחורים שלו שסיימו עכשיו את השבוע בישיבה ואין להם למי לספר החוויות והחידושים בסוגיא, ומתגעגע לסלטים של זוגתו הנשואה לו כבר 28 שנה.
שאלתי אותו בדרך לנטילת ידיים: "למה אתה לא הולך למשפחות פה?".
הוא ענה לי: "אברהם לייב, אין לי סבלנות לחכות לכל הזמירות ולזה שבעל הבית יואיל בטובו לעשות קידוש, ושכולם ישבו על מקומותיהם". לי זה נראה שהיה לו תירוץ אחר: קשה לו לראות משפחות שלמות יושבות "כשתילי זיתים סביב שולחנו" כשהוא פה נודד רחוק מהילדים שלו. פה בציבור הזה כולם במצבו, בבחינת צרת רבים חצי נחמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.