יואלי ברים מודה שהחברה החרדית שומרת על עצמה רק בזכות שאינה משרתת בצבא לעומתם הדתיים לאומיים איבדו 46 אחוז מילדיהם בצבא

 

מאת יואלי ברים

אתמול היה לי יום מלבב במיוחד. זכיתי לכמה דקות של תהילה דברי קילוסין ושירי הלל ואהבה ששוגרו אליי מתיבת התהודה הפנים חרדית אחרי שאמרתי בשידור שאי אפשר להיכנס לצבא חרדי ולצאת ממנו חרדי. הנרטיב החרדי לא יכול היה לבקש אמירה טובה מזו, ועוד מהצעיר שגדל והתחנך בחברה החרדית, שהתגייס לצבא, ואחרי כל מה שהוא ראה "מבפנים" הוא מודה שהצבא לא מתאים לחרדים. לא סתם דבריי חובקו בקבוצות הוואצאפ והתפוצה החרדיות - מי שמעלעל למשל בעלוני ארגון ההחזרה בתשובה "הידברות" מכיר את הצימאון שמשתקף שם לכל חילוני שרק יוכל לספק "עדות מבפנים" ולספר שהחילונים לא מאושרים, שהצבא רוצה לחלן חרדים ושהחברה המערבית היא אשליה מתפוררת. הוא היה שם, הוא ראה הכל, והוא יודע.

‏ואני אכן חושב שאי אפשר להיכנס לצבא חרדי ולצאת ממנו חרדי.

‏יש נדבך מהותי שבני הציונות הדתית מחטיאים בוויכוח מול אחיהם החרדים. המלחמה העיקשת וארוכת השנים של החברה החרדית נגד הגיוס לצבא היא ממש לא על עצם קיומה של הדת. זו אגדה יפה שנועדה לעטוף את הסיפור כולו בצבעים נועזים ומלהיטים. המלחמה האמיתית היא על החרדיות. ולחרדיות אין יכולת לשרוד מחוץ לחממה.

‏המלחמה שלה היא על השליטה בתודעה אנושית שמדוללת מחשיפה לאורח חיים שונה, לצורות חשיבה אחרות, שמתחילה ונגמרת בדפי גמרא וציות קפדני להוראות רבנים ולא מהולה ביותר מידי חשיבה עצמאית.

‏לכן חסיד גור מתחתן רק עם בת מחסידות גור. לכן לא לומדים ליבה. לכן שומעים אך ורק בקול גדולי הדור. הפרויקט החרדי הוא מיזם של ניהול מציאות מקבילה שסותרת את כל מה שצעיר נחשף אליו בצבא.

‏בצבא נחשפים לאנשים, לעולמות, לשאלות, לאחריות, לבירור פנימי - כל מה שעלול להוביל חרדי להפסיק להצביע לש"ס וליהדות התורה. כל מה שעשוי לתלוש אותו מהאחיזה הממסדית בו ובמשפחתו.

‏הציונות הדתית מעולם לא התיימרה לחקות את אורח החיים החרדי שחושש ממגע עם מציאות פתוחה ולא מסוגרת. צעיר ציוני דתי נפגש עם המציאות הישראלית החילונית מיום היוולדו. יזמות, אקדמיה, צבא, עולם רחב של זהויות, נרטיבים וחופש ביטוי רחב, זו הסיבה שיש בה אחוזים הרבה יותר גבוהים של דתיים לשעבר. אפשר להתווכח על האחוזים, אבל הם בוודאי לא משקרים. יש יותר דתל"שים מיוצאים בשאלה.

‏ככל שהניהול החברתי טוטליטרי יותר, אוטוקרטי יותר, כך יש לגבולות החברתיים עוגנים איתנים יותר. גם אם הם לא תמיד מעוררי כבוד.

‏כשבני הציונות הדתית מנופפים מול החרדים באנקדוטות מרגשות שכוללות סיפורים על החיילים שחונכו על ידם, שנלחמו בעוז נגד אויבנו ובמקביל אחזו בדף גמרא כתלמידי חכמים הם בטוחים שזו התשובה הניצחת שלהם לטיעון הקלאסי של החברה החרדית שמתיימרת לשמור על התורה. עבור מנסחי ההשקפה החרדית ומובילה, זו לא תשובה לכלום משום שהמטרה הבלעדית והמזוקקת היא למנוע את האופציה המסוכנת ביותר - אופציה של חיים מורכבים, של אמונה לצד ספקות ושל דרכים נוספות ורבות לחיות את החיים.

‏לא סתם מסכימים הרבנים בסתר לשלוח רק חרדים נשואים לצבא (כמובן רק למסלולים טכנולוגיים) - הם יודעים שאישה וילדים הם המהדק לאורח החיים החרדי, ושצעיר חרדי, רווק, חופשי וסקרן עוד עלול לגלות שהעולם רחב יותר מהחומות שנבנו סביבו. שכוייח. בתמונה, אני החמוד עם אותה נקודת חן על האף רק עם קצת יותר תמימות