מכתבו של הרב ישראל אהרן קלצקין לקלמן ליבסקינד

 לכבוד מר קלמן ליבסקינד

קראתי את המאמר שכתבת בעניין ההשתמטות של החרדים.

שמי ישראל אהרן קלצקין בעל מח״ס שלמי חיים ואני כותב מאמר שבועי שנקרא על ידי יותר מרבבת חרדים.

אינני מכיר אותך אבל תהום פעורה של אידיאולוגיה מפרידה בינינו, 

אני מסוגל להבין את דעתך, אבל אתה לא מסוגל להבין את שלי.

ובכל זאת אציג את דעתי, שלא תאמר ׳מדשתיק שמע מינא ניחא ליה׳

אתייחס להיבט אחד בלבד מני רבים.

חונכתי מגיל אפס כי אני מוכן ושמח למות על קדושת שמו יתברך. 

כשאשלח את בני לצבא והוא יכנס רגלית לתוך בניין שעל פי השקפת התורה אמורים להפציץ אותו מלמעלה ולא לחדור פנימה ולסכן את חייו, הוי אומר, שאני שולח את בני לההרג שלא על פי רצון וציווי השם יתברך.

זה לא בא בחשבון בשום פנים ואופן ליהודי שומר תורה ומצוות, לא אשלח בני למות אלא אם כן זה יקרה באופן שהקדוש ברוך הוא ציווה עלינו.

הערבים מקדשים את המוות בכל מחיר, לא אנחנו, לנו יש דרך סלולה מדורי דורות על מה אנחנו מצווים ושמחים למסור את נפשנו.

לא ארחיב כאן על שהחלטת לקרא לנו מקבלים ולא נותנים, כשכל ארגוני החסד מנוהלים על ידי החרדים.

גם לא אאריך על כל ההתאבדויות שארעו לאחרונה בגלל הפצרי״ת וגרורותיה שמשפילה את פקודיה ומתעללת בחיילים המסורים.

יש עוד הרבה מה לומר בנידון, אבל נקודה זו דיה וסיבה מספיקה לשיטתנו.

‏אם כולכם הייתם נוהגים כמונו, הצבא מזמן היה תורני, כי אין היום כמעט לוחמים מסורים בצבא, אם לא הציבור האמוני. 

כאשר הפצ״רית העלילה על החיילים את עלילת ״שדה תימן״

‏תאר לך אם הרבנים שלכם היו יוצאים עם קריאה שכל החיילים צריכים לעזוב את המפקדות ולחזור לישיבה. תוך 24 שעות היא הייתה מפוטרת והצבא היה מקבל פנים אחרות.

ראה את הפיטורים המבישים של האלוף ליכטר על שהעיז ‏לקדם קול אמוני בצבא.

איפה כבוד עצמי, איפה חוט שידרה ?

אסתפק בזה ואסיים בהיסטוריה המפוארת שלנו שחז״ל מספרים על חזקיהו המלך שעלה לחומה בערב פסח וראה את סנחריב עם 180 אלף ראשי פלוגות ונטל ספר תורה והצביע על עצמו ועל הספר ואמר ״קיים זה מה שכתוב בזה״ 

קיים אתה את חלקך.

ואכן הקב״ה שלח את מלאך גבריאל וכולם לא קמו בבוקר משנתם והישועה המופלאה הוכיחה את צדקתו.

פירוש דבריו: 

חזקיהו נעץ חרב על פתחי בתי המדרש ואמר: ״מי שלא יעסוק בתורה ידקר בחרב״ 

כי הקב״ה הבטיח שאם נעסוק בתורה אזי: ״חרב לא תעבור בארצכם״ זאת אומרת שיש 2 דרכים לשמור על הארץ, או ע״י החרב והחנית בקרב הפיזי, או בעמל התורה בבית המדרש, לכן מי שלא לומד וגם לא משרת (בצבא על פי ציווי השי״ת) אזי חרב נעוצה מולו וזועקת לו: תחליט, חרב התורה או חרב החזית הלוחמנית.

יש עוד הרבה צדדים למטבע ואסתפק במה שכתבתי.