**י"ג תמוז תשנ"ב - 33 שנה-גַּ"ל עֵינַ֥י וְאַבִּ֑יטָה
נִ֝פְלָא֗וֹת מִתּוֹרָתֶֽךָ- ליום נשיאותו של רבינו הפני מנחם זצ"ל**
היו ימים
עבדות אני נוטל - - -
שורות חרישיות על יומו הראשון של הנהגת רבינו ה'פני מנחם' - י"ג תמוז תשנ"ב
שבע שנים היה סגור, הרבי היה רחוק מאיתנו. כן, חיינו אותו כל דקה, כאבנו את כאבו, ובעיקר את היותו סגור ומסוגר, וכי איך יכול חסיד ללא רבו.
שבע שנים זה פרק ענק ועצום בשביל חסיד שכל חיותו מרבו. הציר הענק שמסתובב מימות החידושי הרי"ם ואשר דלתו היתה פתוחה לכול, סגורה ומסוגרת, כמעט ואין נכנס ואין יוצא.
הרבי זצ"ל הלב שמחה הסתלק לעולם שכולו טוב, ביום הנמהר ז' תמוז. חסידים צעירים רבים, גם אלו שלא הכירוהו בכו והתייפחו. גם הם הבינו שהפסידו משהו גדול, שלא יחזור עוד.
ואז, באחת הכול השתנה, רוח חדשה הופיעה בבית המדרש, הכול לבש חג, יש רבי חדש. "אני אנהיג בתורה", שמענו כזו אימרה, שהיה בה כדי להשלים חוליה נוספת בשרשרת אותה טווה החידושי הרי"ם, לאחר הסתלקותו של ידידו ורעו, מורו ורבו השרף מקאצק. הכול ממשיך כמקדם.
"אני אוהב כל אחד כמו בני יחידי", זה היה ה'לשון' שליווה אותנו כל ימי הפירען המופלאים, שהחלו אז באותו יום, י"ג תמוז תשנ"ב.
אנחנו עומדים ברחוב, מחוץ לבית הגדול, כאן גרו וחיו רבותינו זצוק"ל, הבית ישראל, הרבי זצ"ל, ועכשיו הרבי שליט"א.(הפני מנחם) שעת בוקר קיצית ירושלמית. העץ העתיק שבחלון ה'קבינט' שראה מראות רבות בחייו, נענע בענפיו, משל יודע הוא את גודל היום, עמדנו כמשתוממים, שיכורים מעצמת המקום והזמן, הנה פרק נוסף בהיסטוריה קורמת עור וגידים, לנגד עינינו...
הס הושלך, הרבי יוצא ואיתו בניו ובן הרבי זצ"ל, הם נוסעים יחדיו להר הזיתים ככלות השבעה. הרבי צועד בראש מושפל, ואנו חשנו כלפיו אהדה עצומה. כתפיו שחו ברגע אחד ואנו ידענו שנפל הפור: יש מנהיג לגור - - -
בית המדרש קיבל פנים חדשות. כולם מוכנים וערוכים להיכנס לפני ולפנים, לראות ולהיראות. לפני השעה 4 אחה"צ נפתחה הדלת וכולם עוברים ומקבלים מרות, או דוקא "מתיקות" כלשונו של הרבי. ישישים לצד בני תשחורת, כולם הגיעו.
בצד, על ספסלי העץ, ישבו חסידים קשישים ושיחזרו את הימים ההם, עת נסעו במסירות נפש לגור שבפולין, אל האמרי אמת. הם מזכירים בעין דומעת את חילופי המשמרות, עת נלקח האמרי אמת השמימה בחג השבועות תש"ח והנהגת הדור עברה לבנו הבית ישראל זי"ע.
מנגד, עומדים חסידים בלהט ומזכירים את הימים בהם עברה ההנהגה מהבית ישראל אל אחיו הרבי זצ"ל. קשה להם לשוחח על כך, בקושי עברו ט"ו שנים וכבר התייתמו בשנית, יש כאלו מהם, בשלישית.
על קירות ביהמ"ד תולים דברי נחמה, פיתקא בכתב ידו של י"מ טאומן, עת אשר הגיד בקדשו הרבי זצ"ל בימי השבעה על הבית ישראל, והדברים מעוררים ומחזקים מגיעה לשיא חדש. דומה וכל רגע מוחש ומורגש שיא חדש, מאפיל על קודמו. ה'שורות' חזרו , כותל המזרח חוזר לימי תפארתו. מתכוננים למנחה ראשונה עם הרבי. ר' י"מ טאומן יוצא וממקם את מקומו של הרבי לשמאלו של החזן. זה חידוש בגור. עד כה עמדו רבותינו לימין הש"ץ.
הס הושלך בביהמ"ד והדלת נפתחת. עיני כולם דומעות. זה קורה ברגעים אלו, יש רבי חדש הפוסע לכיוון המזרח - - - הדוחק והצפיפות רבה, ראשי כולם נמתחים כלפי מעלה לראות את פני הקודש.
מיד עם סיום התפילה הכריז הגבאי המיתולוגי, ר' חנינא שיף שהבחורים ישובו לישיבות, "און מ'זאל נישט נאך לויפען". עבור פרחי החסידים, היה זה רמז ברור, מחדשים ימינו כקדם........
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.