לשמחתנו השמאל לא למד דבר

 מאת פישל קדוש

על פניו מובילי השמאל אמורים להיות מאובזרים בכישורים ויכולות לפענח סקרי עומק מקיפים שיתנו אינדיקציות מדויקות על מגמות דעת הקהל.

לא מה שקורה בחיים, המומחים הדגולים, ראשי משרדי היח"צ/פרסום המרכזיים, מובלים ע"י הכעס והייאוש ועושים טעות אחר טעות אחר טעות, ואח"כ מתקשים להבין איך שנוא נפשם וגוזל שלטונם, נגדו הם מכוונים שנות דור את כל חיצי התרעלה, שורד את הכל, את העלילות המצוצות מהאצבע והתפורות בתפרים גסים, את המשפטים, את הפגיעות המרושעות במשפחתו, את רשעות התקשורת ואת התקפי הזעם המוטרפים של יושבי האולפנים, ולא מבינים כי הם עצמם הקמיע "שלו", ואילולא הם הם כבר מזמן היה נשכח מהלב.

טבע בני האדם שהם מחפשים לשנות, להתחדש, ואכן אין בעולם הנקרא דמוקרטי מנהיג אחד שמצליח להחזיק קרוב לעשרים שנה בכסא ראש הממשלה, וגם אחרי שפעמיים כבר חשבו שהיגו אותו מהמסילה, הוא חזר וכבש את השלטון ובגדול. 

למה הוא עדיין פה?

רק בגלל השמאל!

אנחנו ערב פסח, הסטייפלר שואל: אחרי שהמצרים -שהיו האומה המתוחכמת בימים ההם- נוכחו שככל שמרביצים לצפרדע היא משפריצה יותר ויותר נחילי צפרדעים, למה לא עצרו?

ומשיב: הם היו הלומי כעס שניצח אותם, וכפה עליהם להפיץ במו ידיהם את נחילי הצפרדעים.

זה מה שקורה לכת הרל"ב. המתקפות האכזריות שיושבות על אובדן עשתונות וזעם בלתי נשלט, כופות על רוב הציבור היהודי בארץ להתרכז שוב ושוב סביב נתניהו, שלבטח היה מורד מהשלטון אחרי טבח ה-7.10, אבל רשעות האולפנים ונאצות זקני "המחאה", החזירו את רוב הישראלים לזרועותיו.

אילו היו מחבקים אותו במקום לקלל ולגדף הוא כבר היה מזמן בחוץ. עובדה: מכל מערכות הבחירות היתה אחת בה ביבי כמעט איבד את השלטון, ב-13, כשלפיד הפציע לראשונה ונקט בטקטיקה חדשה: אני בעד ביבי, אשב בקואליציה שלו במקום החרדים. המהלך הצליח מטורף, לפיד המריא ל-19, הליכוד פלוס ליברמן (רצו יחד) ירדו מ-42 ל-31.

לשמחתנו השמאל לא למד דבר, לא מההצלחה ולא מהכישלונות, ובטימטום מעודד חוזר שוב ושוב למתקפות המרושעות שכמה לא מפתיע נכשלת שוב ושוב.