"איש אשר כברכתו – פסח כחג החינוך האינדיבידואלי"
לקחי חינוך ממשנת הרש"ר הירש על ההגדה
מאת: איש החינוך הרב אפרים רוזנפלד
הכישלון (לכאורה) החינוכי של יצחק ורבקה
הרש"ר הירש, בהגותו החינוכית המעמיקה, מצביע על טעות יסודית בחינוך הבנים שנעשתה בביתו של יצחק אבינו: יעקב ועשיו, על אף אישיותם השונה בתכלית, חונכו במסלול אחיד. תוצאה קשה הייתה לכך – עשיו, שמהותו הפנימית לא הלמה את הדרך בה חונך, פרק עול. לא מפני שהיה חסר כישרון, אלא מפני שלא ניתנה לו הדרך האישית המתאימה לו.
ההצלחה החינוכית של יעקב אבינו
לעומת אביו, יעקב למד את הלקח. בצוואתו לבניו, כל אחד מהם זכה לברכה שונה – מותאמת למידותיו, נטיותיו, תכונותיו ותפקידו העתידי: "איש אשר כברכתו ברך אותם". יעקב לא דרש שוויון מלאכותי, אלא הבחין בכוחות המיוחדים שבכל אחד מהם – כהונה ללוי, מלכות ליהודה, חכמה ליששכר, גבורה לגד, ויכולת פעולה לזריזים שבשבטים. כך נוצר עם המושתת על פסיפס אנושי שלם והרמוני.
כוחו של מסר חינוכי – סיפור מתוך הבית
רשות לעצמי לשתף מקרה שאירע עם בתי מיכל רוזנפלד, הלומדת טיפול באמצעות
בעלי חיים. במסגרת הלימודים, נתנה המרצה לכל הלומדות משימה: להעביר תרגיל
קבוצתי. מיכל בחרה בתרגיל פשוט אך מבריק – היא חילקה לכל חברות הקבוצה דפים
זהים, חבילה זהה של צבעים, ונתנה לכולן הנחיות אחידות:
"ציירו לי בית. לאחר מכן – עץ. ובסיום – ילד סמוך לבית."
כולן עבדו לפי ההוראות, בקפדנות ובעניין. כשסיימו, ביקשה מהן מיכל להציג את הציורים בפני הקבוצה ושאלה שאלה אחת:
"האם מישהי מכן רואה ציור שדומה לשלה?"
וכמובן – לא היה.
ואז אמרה מיכל: "לכולכן היו אותם כלים, אותן ההוראות, אותן המילים – ובכל זאת, כל אחת מכן יצרה משהו שונה לחלוטין. כי כל אחת היא עולם. ולכן, אין דרך אחת שיכולה להתאים לכולן."
המסר הזה, פשוט ועוצמתי, ממחיש את אותו עיקרון שלמדנו מיעקב אבינו, ומהרש"ר הירש – חינוך אמיתי מתחיל בזיהוי הייחוד.
פסח – חג של שאלות מגוונות
בהגדה של פסח אנו פוגשים ארבעה בנים – חכם, רשע, תם, ושאינו יודע לשאול. כל אחד שואל אחרת – וכל אחד מקבל מענה אחר. הרב שמשון רפאל הירש מלמדנו כי ההבחנה הזו איננה אקראית. זוהי קריאה חינוכית להתבוננות: כל ילד צריך לקבל את השפה שלו, את הדרך המיוחדת שתעורר בו את החיבור למסורת ולמהות חייו.
חינוך – לא אחדות אלא אחד-אחד
כמחנך, דבריו של הרש"ר הירש נוגעים בי מאוד. במשך עשרות שנות חינוך זכיתי לראות כיצד תלמידים מגיבים אחרת לאותו מסר, וכמה חשוב להתאים את דרך ההנחלה לכל תלמיד לפי אופיו. לא כל ילד צריך לקבל את אותו סדר יום, ולא כל תלמיד יגיב לאותם כללים באותה דרך. דווקא מתוך הקשבה, אבחנה, ונתינת מקום – נוצר החיבור האמיתי.
סיכום: ברכת החינוך בליל הסדר
פסח אינו רק חג היציאה מעבדות לחירות – הוא חג השחרור מהאחידות הכובלת.
הוא חג ההכרה בשוני, בהבדלים שבין ילד לילד. הוא חג שבו נדרשים אנו, כהורים
וכמחנכים, לברך כל ילד "כברכתו" – לראותו, להאמין בו, ולכוון אותו במסלול
המתאים לו.
וכשנעשה זאת – נזכה, בעזרת ה', שגם ילדינו יבחרו באמת, יפרחו מתוך כוחותיהם, וימשיכו את מורשת ישראל באהבה ובאמונה.
אחיו של ר' אפרים, הרב אלחנן מוסיף ואומר, חשוב להדגיש: כאשר אנו מציינים את דרכי החינוך של האבות, אין כוונתנו חלילה לבקר את גדולי עולם, שמהם יוצאי אנו ולמדנו הכול. אדרבה, עיסוק זה נובע מתוך ענווה ורצון כן ללמוד ממעשיהם – גם מן המקומות שבהם רמזה לנו התורה שמעשיהם לא היו שלמים – כדי לתקן את דרכינו אנו. תורתנו היא תורת חיים, והאבות הקדושים משמשים בה מורי דרך – גם כשכוונתם הטהורה מלמדת אותנו את דרך העדינות והאחריות החינוכית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.