הבן שלי התגייס דרך מנהלת חרדים. אחרי שנה של הכשרה אזרחית במסגרת הצבא, הוא נשלח לקורס סייבר בבסמ”ח מטעם המנהלה.
(וזה אחרי שסירב לקורס יוקרתי – רק כי דרשו ממנו לוותר על הסטטוס החרדי.)
הוא שאל שוב ושוב, והובטח לו: הקורס יהיה בהפרדה מגדרית, והאוכל בהכשר בד״ץ.
לא דרש מקווה. לא שחיטה חסידית. רק שיעמדו במינימום.
אבל בפועל?
אין הפרדה. אין בד״ץ. המעונות? עשרה מטרים בין בנים לבנות.
הבן שלי – שעמד על העקרונות שלו – עכשיו תקוע בלימבו. מחכה לשיבוץ לא מוגדר.
וחבריו מהמסלול החרדי? התקפלו. הצטרפו לקורס המעורב. מתפשרים גם על הכשרות.
ואי אפשר אפילו לטעון שמדובר בגופים חדשים ש”עוד לומדים את השטח”.
מנהלת חרדים ומסלול ״בינה בירוק״ קיימים כבר יותר מעשור. עם תקציבים, ניסיון ומבנה.
אם אחרי כל זה הם לא עומדים בהתחייבויות – זו לא תקלה. זו מדיניות.
ועוד משהו:
לפני שמשווקים מסלול חדש – מוודאים שהמשתתפים הקיימים מרוצים.
מה שווה כל הקמפיין לגיוס חרדי, אם הבן שלי חוזר הביתה ומספר לכל החברים שהמסלולים “המותאמים לחרדים” הם בלוף אחד גדול?
אז די עם הסיפורים על “נשיאה בנטל” וכל שאר הבולשיט.
זה לא על תרומה. זה על כור היתוך. על מחיקה.
רוצים לטעון שחייבים להתגייס בגלל פיקוח נפש? תגידו את זה. נדון. נסכים או לא.
אבל אל תספרו סיפורים על מסלולים שמכבדים אורח חיים חרדי.
(חבר שלי מהישיבה חב"ד והיום שליח בוינה כותב במר ליבו בפייסבוק על בנו)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.