בס"ד כ"ג אדר תשפ"ה 2025
המלמד
הראשון שבגללו התחלתי לאהוב ללכת לחיידר.
אחר
מיטתו של ר' חיים אלעזר קליין ז"ל
המלמד
ההונגרי הראשון שלנו, שהכיר לנו עולם שונה ומעניין עם תפיסה חרדית דתית מליאת חיים
וחדווה, אחרי שנות חוויית יהדות ליטאית ירושלמית תובענית ומסוגפת.
בחיידר
שלמדתי עד לכיתה ט' שאז הופיע המלמד ההונגרי חסידי החדש, הייתי הולך מידי בוקר,
בצער ועיצבון, בכוח ובהכרח, מאז כיתה ב' בגיל 5 כשהמלמד היה סוטר על לחיי כל אימת
שאיחרתי, סטירה שאולי הגיע להורי על האיחור... אבל קבלתי את זה עבורם, ברא מזכה
אבא.
מלמדים
ירושלמים, היו לנו, ליטאים ברובם, או מושפעים מבני היישוב הישן, מכות היה זול מאוד
בזמנו, 5 סטירות בשקל, אם רבינו אמר ששתיקה אחת שלו מתרצת כל הקושיות נגדו, אצלנו
זה היה סטירה אחת מתרצת קושיות ואבעיות..
יום
יום ההליכה לחיידר העגום, היה סבל, קור כלבים בחורף, למעט הדום רגלי המלמד שריכז
לעצמו את התנור ספירלה, עם שיעור לחיים שלנו על "חייך קודמים", בקיץ חום
אימים למעט מאוורר מסכן שהסתובב בכפייה כמו הילדים בכיתה, אבל אוורר את עצמו בקושי.
בכיתה ו' היו לי 2 מלמדים, לקח לי שנים להבין
למה הם פירקו את כעסם עלינו, מסתבר שאחד היה שייך לקרלין סטולין, חיידר קרוב מאוד
ובאותו רחוב של הת"ת שלנו, שהתחילו
לקחת תקציבים מהמדינה, כשהרבי שלהם החליט לקיים את: הבדלו מתוך העדה החרדית,
והמלמד של אחה"צ היה מהפורשים של אותה חסידות, מתנגד למהלכים הללו של ההנהגה,
וילדי ברסלב שילמו על כך...
לא
אשכח את ההצהרות על הבוקר בכיתה: החלגלוגלות! הסתווניות! הרימין הזרדין, ועוד שמות
יוונים לפירות מתקופת המשנה, ולפני שהבנו את הפירוש של המילים הללו המלמד פסק
בזעם: דמאי!!!
מאיפה
זה נפל עלינו?
משניות זרעים היה מאוד רחוק מההבנה שלנו מהחיים
שלנו, איננו עובדי אדמה כמו פעם, כל המושגים היו רחוקים מאוד מכל מושג של חיי
ילדים בשנות ה70 בארץ ישראל.
הריח....
של השולחנות הלא נקיים, של הסיגריות אירופה או טיים של המלמד שהיה מעשן בכיתה
והחלונות סגורים בחורף, לפעמים גם עישנו
נובלס זול שאין בו פילטר וזה הפך את זקנו השחור של המלמד לצהוב וכן את פרקי
אצבעותיו לצהוב, וכך כשהיינו צהובין זה לזה הוא היכה באצבעותיו המוצהבים על
גוויינו למען חנך אותנו לאהבה את השם ולדבקה בו,
וכן זה שהמלמד לא היה מהחסידים שטובלים מדי יום במקווה למעט יום
שישי...ניחוחות בלתי נשכחים.
ראה
הקדוש ברוך הוא שמלמדים צדיקים מועטין, עמד ושתלן בכל תלמוד תורה אחד בעיר ושניים
במשפחה, ומידי כמה כיתות היה מלמד אחד מקצוען, בעל לב יהודי, וגישה פדגוגית טבעית
או מורכשת והיה מתקן את הנזקים של המלמדים האחרים הפוחזים או מלאי הזעם.
עד
.... כיתה ט'!
נפל
דבר בישראל!
בחיידר
ירושלמי ליטאי ברסלבי, מגיע חסיד הונגרי, עם מבטא שלא שמענו כמעט, ועם חליפה ועליו
אבנט בכל שעות היום, שיחתו עם הילדים לבבית יותר, אמנם הוא לא הפר את החוק שמלמד
צריך להרביץ, אבל זה היה רק בשעת זעם על "שטיקל" מה שמכונה:
"קטע" שילד ירושלמי חצוף ביצע נגדו או סתם כדי לצאת ידי חובה, לא היה
בזה את הזעם והפורקן שהמלמדים הירושלמים בני היישוב הישן רוקנו עלינו בכל עת מצוא
בצדק או לא, וזה מה שלדעתי הכין את ליבם של ילדי הקנאים להפוך למפגינים המוקיעים
יהודים אחרים החושבים בשונה מהם, כשיגדלו, כדרך השם.
יש קטע
שצילמתי לפני כעשור ביידיש, על המרחק בין הבנת הילד לבין השיעור של המלמד, ולא קרב
זה אל זה כל הלילה, מכונה: "בפני נכתב ובפני נחתם" זה היה כמין בבואה של
ההתחלה שלנו עם המלמד החדש ההונגרי, שלא הבנו את שפתו.
אבא
שלי ז"ל הגיע לחיידר, והמלמד ר' חיים אלעזר נכנס לכיתה בהפסקה: אינני מפחד
מאביך! מסתבר שאצל המשגיח אנין הטעם והמתהלך מעדנות ר' נח ברנדווין שיח' היה קצת
שמח בענין המלמד החדש, אבל אחרי זה התחלנו להבין אחד את השני ואפילו... להתחבב ממש,
כולל עם הגמרא שהוא לימד, וזה היה נדרים עם ר"ן.. תארו לכם.
ר'
חיים אלעזר לא הסתיר את היותו בן תמותה עם חולשות טבעיות לצד המעלות שלו, הוא היה
מסוגל להתנצל בפני נער על עוול שעשה נגדו, ענין שמעולם לא תיארנו לעצמנו ששייך
בכלל, שהרי המלמדים הירושלמים שעברנו בכור היתוכם היו מרוממי אנוש, מלאכים ממש,
אין הם טועים! אין הם צריכים לאיש! להם יש יראת שמים מושלמת! שתוק כך עלה במחשבה!
זה היה המסר שלהם לנו הזאטוטים השקצים.
ר'
חיים אלעזר הכניס לנו מושג חדש בחיים היהודיים, כעבור 40 שנה אפגוש את זה באמריקה
לרוב כדרך חיים, הוא המושג של "גישמאק" ביידישקייט, הנאה להם והנאה
לעולם, יצירת קויישיקל נאה ללולב וגם להדסים להרחה, רכישת חפצי אמנות לנוי מצוה,
וגם השמירה על מנהגים ככל שיהיו, הכבוד להם והכבוד בכלל לזולת, אחרי שהורגלנו לפחד
מהמלמד שמפחד מהשולחן ערוך שמפחד מהשם ושחושש כל שניה לטעות ומורא שמיים ומורא רבך
ומורא מקל וחגורה ומורא ההורים ומורא מהאחים הגדולים ומורא מכל איש בבית הכנסת
שיראת השם בליבו ומסוגל לגעור בך על כל דבר שלא נראה בעיניו וגם להכות כשירגיש
צורך, הפך את היהדות אצלינו למעמסה איומה של על כרחך אתה חי, ופתאום מגיע לו
הונגרי חדש, חסיד עם לב חם ו... שמח במצוות!!!
וכבוד
התורה מה יהיה עליו?
עד
לאותו יום של כיתה ט' לא היה יום אחד שהלכתי לחיידר מרצון, למעט יום של נסיעה
וטיול (היו 2 בשנה, אחד "מסע" לשמעון הצדיק, קבר רחל, ואם התנהגנו טוב
אז גם לקבר שמואל הנביא, אמנם כל אלו הם בתוך העיר, אבל אינו דומה נסיעה בהסעה
מהחיידר הבייתה באותם רחובות ל"נסיעה" "טיול", כי אז אתה
מסתכל בבוז על העוברים ושבים שלא זוכים לטיול! וטיול אחד בשנה היה בסוף הקיץ, כי
חופש מעולם לא היה לנו אלא שבוע לפני פסח ושבוע לפני סוכות, באותו יום היו מתפרעים
ממש בנסיעה.. מתואר במקום אחר)
בסוף
הקיץ ר' חיים אלעזר מזמין אותי לביתו הפרטי!
נדמה
לי ברחוב פנים מאירות או סורוצקין בקומה למטה.
נכנסתי, והופתעתי שהוא מגיש לי כוס קפה, צלוחית
מגדנות וצפיחיות, כאילו הייתי בן אדם...
רק פעם
אחת חוויתי את זה בגיל 8 כשחברי לכיתה בעריש שניאורסון מלונדון, הביא אותי לביתו
בשכונת עזרת תורה, אביו מיהודי לונדון המנומסים הגיש לפני קפה ווופלים שלימות!
בצלחת! ולא זו אף זו הלך איתי לסבא ר' ברוך שמעון שניאורסון ראש ישיבת טשעבין,
והראש ישיבה הזמין אותי להיכנס לחדר נכאות בישיבה מלא שכיות חמדה, והראה לי דגם
בית המקדש קטן, הוא הסביר לנו כל הכול, אבל לבי בל עמי להבין, התרגשתי מהיחס כלפי
כאילו אני באמת בן אדם!
ר'
חיים אלעזר רואה את ההשתאות שלי מול חפצי האמנות שייצר בעצמו, חלק מהם היו רויזן,
שושנים מנייר שהיו אפיינים באותם שנים, לנוי סוכה.
הוא
החליט על אתר ללמד אותי את רזי האמנות, תפסתי את זה איכשהוא ותיכף לסמיכה שחיטה,
יצרתי כמות של רויזן, ואחי ואחיותי הקטנים העמידו ארגזעם "הסחורה" בלב
מאה שערים של ערב סוכות כשערבים וכל מיני יהודים מכרו מכל הבא ליד באמצע הכביש.
אמא שלי תחי' שבאה ממשפחה אמריקאית ייקית
שמעריכים יצרנות, הייתה תמיד מתעקשת לרכוש את האמנויות שלי, מה שרק לא יהיה בכסף
מלא, מה שהביא לי המון עידוד ליצור ולבנות.
דרך
הלימוד של ר' חיים אלעזר -וכך ראיתי כעבור עשרות שנים באמריקה- הוא, לדעת הלכה
למעשה, בכמה שיותר שטחים בתורה בעיקר המעשיים שבהם.
ההונגרים
כולל הירושלמים כגון תולדות אהרן וסטמאר
ודושינסקי, שונים מבני הישוב הישן הליטאים בדרך החיים ובדרך הלימוד.
בה
בשעה שהליטאים מתפלפלים, חוקרים וצוללים עמוק לתוך סברות ומנסים לבנות 300 הלכות
במגדל הפורח באוויר, מה שנקרא קושיא אחת שבריסער זורק, אלף תלמידי חכמים הונגרים לא מצליחים לפרק,..
ההונגרים
לומדים ורוכשים ידע וכשרון לפסוק הלכות מעשיות, כי גם בחייהם הם נמצאים בעולם
המעשה, ר' חיים אלעזר היה מעודד אותנו ללמוד הלכות תפילה, ולדעת בהמשך גם שחיטה,
קריאת התורה, ניקור, מילה ועוד, הם לא הורגלו כמו הירושלמים ללמוד כל היום ללא
יציאה לעולם העבודה, ולקבל קצבה מהכולל וארגוני צדקה בלי קשר להספק שלהם, ולכן
יכלו להעמיק ולדון בחקירות והקשים, אלו ואלו דברי אלוקים חיים כמובן.
בגלל
האופי ההונגרי, שרגיש מאוד לכבוד הזולת אבל גם לכבוד העצמי, ר' חיים אלעזר היה
אצלינו יותר כמו הילד הכי גדול והכי טוב בכיתה, מאשר מלמד שמוזנק מהשמים במרחק
גדול מאתנו, מי שדומה לו בזה הם הרבה מלמדים ממשפחת חשין, שנחשבים לילדים הכי
טובים בכיתה בבחינה מסוימת, ולכן מצליחים לחנך ללא הענשים והמכות, אלא בשכנוע של
חבר לחבר.
ר'
חיים אלעזר היה מספר לנו מדי פעם סיפורי צדיקים.
לרוב, הסיפורים היו על צדיק גדול ששרד את השואה, עליו
היה מרבה בסיפורים גדולים,צדקות, קיום מצוות במסירות נפש וכיוצא, הצדיק עליו סיפר, היה לא אחר מאשר אביו ר' דוד
קליין מחבר בית ארזים ועוד.
בזה גם היה דומה למלמדים של חשין, כמו למשל ר'
מיילך חשין ז"ל שהיה קרוב ל70שנה מלמד בעץ חיים, וכפי ששמעתי מעולם לא הרים
יד על ילד!
בחופשים
בקיץ היה מגיע בנו שיח' כממלא מקומו, מטבע הדברים לומדים פחות בימות החופש,
וה"במקום" היה מספר לכיתה סיפורי צדיקים, מלאי השראה, חצי רוח הקודש,
מופתים, עבודת המידות ובסיום היה שואל בהרמת קולו: יודעים אתם מי הצדיק הזה שאני
מספר לכם עליו?
זה לא
אחר מאשר המלמד שלכם מור אבי שיח'!!
בזה גם
היה דומה ר' חיים אלעזר לחשינים.
סיפור
אחד חרוט אצלי, כשסיפר על אביו במחנה ריכוז, נאצי בא אליו באמצע שאכל ופקד עליו
לעמוד מול הקיר כי הוא החליט להרוג אותו רח"ל.
ר' דוד
לא איבד עשתונות, והכיר את נפש העמלקי ההולך מעדנות, ואמר לו: אדוני רואה שאני
באמצע האוכל, זה לא מעשה מנומס! תמתין שאסיים ואז תפנה אלי.
הנאצי אישר את זה ואמר לו שימתין לו.
תוך
כדי זה הגיע פקודה לנאצי לעבור למקום אחר עם תפקיד אחר וחייו ניצלו.
ת.נ.צ.ב.ה.
ר' חיים אלעזר ב"ר דוד קליין ז"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.