בפירושו של רש"י על התורה, הוא מציין כי השמן הכשר למנורת המקדש הוא השמן שיצא מהכתישה הראשונה של הזיתים, ולדבריו, השמן הנכון הוא זה שיוצא מהמכתשת עם טיפה ראשונה. אומר הרב רוזנפלד, כאשר אנו בוחנים את העניין בחינוך, נוכל להסיק ממנו מסר חינוכי חשוב.
כאשר אנו מבקשים לתמוך בתלמידינו, לחנך אותם ולהדריכם בדרך הטובה, עלינו להיזהר מלהכביד עליהם יותר מדי. מהו הייסור החינוכי אם לא הדרכה, תיקון וליווי? בפסוקי משלי אנו מוצאים את העקרון של ייסור וטיפוח: "ייסר בנך ויניחך וייתן מעדנים לנפשך" ו"חושך שבטו שונא בנו". אך היסוד המרכזי כאן הוא שהייסור חייב להיות מדוד ומכוון. כלומר, יש להדריך את תלמידינו בכיוון הנכון, אך להיזהר לא להכביד עליהם יתר על המידה.
הדימוי של השמן הזך והכתית, שמן שמוצר מהכתישה הראשונה בלבד, יכול ללמד אותנו על חשיבות מידת הייסור. אם נייסר את התלמידים יותר מדי, כמו השמן לאחר הכתישה השנייה, הרי שהתוצאה תהיה אכזבה. התועלת ממנה תתערער, והם לא יזכו לצמוח כפי שאנו מבקשים מהם.
החינוך חייב להיות מותאם לכל תלמיד באופן אישי, כפי שנאמר בספר משלי: "חנוך לנער על פי דרכו". כל תלמיד יש לו את הדרך שלו, את המקום שבו הוא צריך לשהות, ולפעמים שינוי הכיוון החינוכי צריך להיות בעדינות רבה, ולא בלחץ מוגזם שיביא לתוצאה הפוכה. יש להימנע מלהתעקש על דרך שאינה מתאימה, ולפני כל דבר יש לבחון את הדרך הנכונה עבור התלמיד.
החינוך האמיתי הוא חינוך שמצליח לגעת בלב, שגורם לתלמידים להבין את הדרך, לא דרך עונש, אלא דרך הכוונה והתמדה. בסופו של דבר, החינוך האמיתי הוא זה שמוליך את תלמידינו אל אור החיים, לאור של תורה ועבודת ה', בדרך שהם עצמם יבחרו וילכו בה מתוך שלמות פנימית.
סיים ר' גרשון, יהי רצון שנצליח כולנו למצוא את הדרך הנכונה ללבם של תלמידינו, ושיהיה בהם את הכוח להיות עובדי ה' אמיתיים ומאורים לדורות הבאים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.