קם דור אשר לא ידע את יוסף את ההשקפה האמיתית של גדולי התורה במיוחד בתחומים שבעבר הם היו מוקצה מחמת מיאוס, יהודי חרדי לא התקרב למקומות כאלו, והיום רודפים אחרי התפקיד מפני שיש טובת הנאה בצידה, ושוכחים כי יושבים במקום שכל עניינו ועיקרו לעקור את התורה, נבחרים ונשבעים לשמור על חוקי המדינה שקבעה כי החוק קודם לשולחן ערוך, ובכל עת שההלכה מתנגשת עם פסק הרבנים בית המשפט החילוני הוא קובע. ואתן לכם דוגמא מהשבוע. בית הדין הגדול של הרבנות הראשית קבע כי חייבים לקבור אשה יהודיה למרות שכתבה בצוואתה לשרוף את גופה, והיועצת המשפטית קבעה כי מאחר וכתבה בצוואתה לשורפה חייבים לשרוף אותה, ומי הכריע, הרבנים הדיינים, או בית המשפט החילוני? חוק המדינה החילונית הוא שהכריע למרות שזה היפך התורה והיפך ההלכה
וללא שמץ של בושה באותו יום עשרה רע-בנים נשבעו או הצהירו אמונים לשמור על חוקי המדינה שפירושו כי ישרפו את האשה ולא יקברו אותה על פי הלכה מפני שחוק המדינה קובע ולא התורה וההלכה. ומה שמזעזע, לא שמענו מהרבנים הראשיים מטעם החדשים מילת מחאה במעמד נשיא המדינה על שחוק המדינה קובע ולא ההלכה. כל כך הרבה נושאים שצריכים לדון על פי תורה והלכה הרבנות הראשית אינה יכולה להכריע. עד כדי שאפילו בענייני שלום בית ודומיהם מספיק שצד אחד אומר כי אינו רוצה את פסק הרבנות וחייבים לפנות לבית המשפט החילוני. ולא רק בתחום הזה, השבוע הגישו הצעת חוק בכנסת נגד המדינה שאינה מאפשרת לבתי הדין לדון בעניינים אזרחיים
המציאות ששמה 'מועצת הרבנות הראשית' כל עניינה זה לחפות על מעשי עבירה. דרכם מכשירים מעשים נוראים מפני שהחוק קובע אחרת מן ההלכה. גדולי ישראל בשעתו זעקו מרה נגד המוסד הזה ועד כדי שהיו מגדולי ישראל שלא בירכו את מי שהצטרפו לשם, ועתה ללא כל בושה עשרה רבנים ביניהם מי שטוענים כי הם אנשי הלכה הצטרפו למוסד שכל עניינו להכשיר את הטמא, ובכך לתת לגיטימציה לחוק החילוני ולמדינה החילונית שזקוקה למועצה זו על מנת שתוכל לטעון טהורה אני
כל כך קשה להבין את אותם רבנים, שלכאורה היו צריכים להיות מי שלוחמים למען התורה וההלכה, הם שיצהירו אמונים לחוקי המדינה שחלק מחוקיה הם נגד ההלכה? איך מעיזים לעשות דבר כזה. מילא נבחרים למועצה הזו, אבל להצהיר אמונים לחוקי המדינה החילונים שהם נגד ההלכה?
אוי לאותה בושה
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.