איך מושחתים משתלטים על ציבורים גדולים - חלק ג

 

             שבט תשפ"ה

איך מושחתים משתלטים על ציבורים גדולים

חלק ג

במאמרים הקודמים סקרתי השתלשלות העובדות בגדול והדינמיקה של הביאה למצב היישוב בארץ ישראל כיום, עם נגיעות מינימליות בסוגיות חברתיות דתיות וכלכליות.

כאן אנסה להתרכז במתרחש במגזר שלנו כיום לטוב ולרע

יש כל מיני נושאים שונים שקיימים במגזר שלנו וחלקם בכל קהילה או קיבוץ אנושי, ואשתדל להביא אותם לנתח ולהסיק תובנות.

1.      הקדשות, עמותות ציבוריות

2.      בדצ"ים, עירוניות או קהילתיות או עצמאיות

3.      אפליה, גזענות, סדר עדיפויות במוסדות

4.      צער בעלי חיים, אקולוגיה וסביבה

5.      ניהול תקין במשרות כלליות

6.      עיריות עצמאיות או מועצות מעורבות עם עוד מגזרים

7.      מי ממנה את גדולי הדור?

8.      באבות, כתות, מקובלים, משפיעים

9.      עסקנים

10.  יחס לאוייב ולגויים בכלל

11.  הטשטוש בין חוק להלכה או מוסר

12.  ההבדלים בין חרדים בישראל לבין חרדים באנגליה וארה"ב

13.  השתלבות או השתלטות טבעית על ההנהגה בישראל, ביטחונית כלכלית ותורנית בדור הבא

14.  חצרות חסידיות, מינוי אדמו"ר, האמונה בו, הסביבה המייעצת, היחס בין החצרות

15.  אגודות התנדבות חלקם כתחליף מתוקצב מטעם הממשלה למען הקהילה

16.  טוענים רבניים ועורכי דין

האמת שכל סעיף מהנ"ל יכול למלא אצלי ספר שלם של סיפורים, אנקדוטות, רעיונות לכאן ולכאן, עדויות, וכמובן מסקנות ותובנות, אבל גם אם אתיישב לעשות את זה, הציבור כיום לא בנוי לקרא בעיון ספרים שלמים על נושא, ומעדיף לקבל את התורה על רגל אחת ולעבור הלאה לנושא הצבעוני הבא, לכן אשתדל לרכז ככל שאוכל בכל נושא.

אשמח מאוד להארות והערות וביקורות גם אם הן שליליות מאוד, מכל מלמדי השכלתי ואני אוהב את המוכיח, כשזה מתוך מגמה לאמת ולא בגלל אג'נדה שעליה האיש חייב להגן כתוצאה של הניצחון שכידוע אינו סובל את האמת.

אחרי עשרות שנים של חיים ומעקבים שלי כאזרח, אני יכול להעיד בשמחה שכיום המצב של עם ישראל ובעיקר של המגזר שלנו, הוא טוב וחזק ומהווה ממש דוגמא, לאין ערוך ולאין השוואה לעומת הדור הקודם של שנות ה70 וה80 למניינם, בכל התחומים כמעט, בראש בסובלנות של חסידות וקהילה אחת לרעותיה, כשפעם היו יוצאים במלחמות עולם וגוררים את הציבור בכל מחלוקת עם מריבות איומות בתוך משפחות ושכונות, זה היה עדיין תחת ההשפעה של היישוב הקטן אחרי השואה, כשכל צד היה בטוח שאם לא יקבע מסמרות בתחומים שהוא חושב לנכון, עם ישראל יאבד את המורשת לנצח חלילה, ולכן יצאו למאבקים בין החצרות על ערקתא דמסני, מפחד שאם לא הם ומייד יאבד מעם ישראל גופי תורה, בהמשך ראו הקהל והמנהיגים, שמצד אחד הם לא ישנו את דרכיהם ומנהגיהם של החצרות האחרות והקהילות השונות, ויש שבטי ישראל עם מנהגיהם כפי אוהבים לכנות נהרא נהרא ופשטיה, ומצד שני ראו שעם ישראל ותורת ישראל לא תהיה נאבדת חלילה אם יתנהגו אחרת מהם בכל מיני נושאים.

לעומת זאת קרה משהו אחרי השואה בקהילות ישראל החרדיות כולל באנגליה ובארה"ב, שלא היה מעולם, והוא, הנצחת הקהילה והחסידות המקורית להמשך החיים המיוחדים לה, באמצעות מוסדות נפרדים באותה עיר ובאותה שכונה!

בכל הדורות היו בכל עיר בית כנסת מרכזי אחד, רב אחד, בד"ץ אחד, זט"ו נבחר, גם אם היו מחלוקות, והיו מלא, גם אם היו שחיתויות והיו מלא, אבל בכל עיר היה מקווה אחד עירוב אחד והיו גם בתי מדרש קטנים של בעלי מלאכה או ישיבות אבל הם היו חלק תחת ההנהגה של העיר כלומר הרב והפרנסים.

מאז תקופת תלמידי הבעש"ט החל מחלוקת על דרכו ולראשונה נבנו בתי מדרש נפרדים באותו עיר, בנוסח ספרד שהבעש"ט התפלל בו ובתנועות דביקות שמחה והתעוררות ובהמשך בדור השלישי היו אפילו כמה בתי כנסת, לא רק  של מתנגדים וחסידים אלא גם של כמה חסידויות באותה עיר כמו  שהיה בליטא ורוסיה הלבנה: סלונים, חב"ד, וקרלין, וכן בפולין בערים הגדולות והבינוניות נבנו בתי מדרש לכל מיני חסידויות למרות שהרבי שלהם התגורר במקום אחר.

אבל גם אז עדיין הרבנות, שירותי הדת כמו נישואין וגירושין, מקוואות ועירוב, וכן החדרים ותלמודי התורה הכלליים היו בידי מערכת אחת של רב העיר והפרנסים הנבחרים.

מה שקרה אחרי השואה, זה משהו שאין לא אח ורע בשום מדינה ועם בעולם ובשום דור של עם ישראל בכל אלפי השנים.

והוא:

בכל יישוב יהודי חרדי כולל יישובים שבונים מלכתחילה עובר המגזר בתכנון מתואם, יש עשרות קהילות ששומרות על עצמאות בכל תחום בחיים, חלקם גם בדברים שפעם היה טאבו כגון רישום נישואין וגירושין, והחסידויות או הקהילות בונים לעצמם מוסדות מהמסד ועד הטפחות, בית מדרש, מקווה, תלמוד תורה, בית ספר לבנות, סמינר, ישיבה קטנה וגדולה וכולל.

ומה שיוצא מזה הוא שלדוגמא אברך מרמות בירושלים שולח את ילדיו לגבעת שאול כל יום בנסיעות הלוך ושוב לחיידר של החסידות אליה הוא משויך, הבנות של משפחה משכונת גאולה נוסעות כל יום להר נוף נניח לסמינר השייך לקהילה שלהן, וכן הבחורים נוסעים מירושלים לבני ברק מידי שבוע כדי ללמוד בישיבה של החסידות אליהם הם שייכים, וכך יוצא שכל יום בכל עיר ועיר כולל בוויליסמבורג בארה"ב ששם זה מאוד מאוד בולט, יוצאים המון ילדים וילדות בחורים ובחורות לקצה העיר השני, בווילימסבורג שכתבתי כבר עליהם רבות מאז הביקורים שלי שם בשנתיים האחרונות, זה בולט בגלל שלכל מוסד יש אוטובוס עם כיתוב גדול לכל אורכו לאיזה מוסד הוא שייך ולאיזה חסידות ואדמו"ר, תוכל לראות אוטובוס מרחוב סאוט   9   בדרום העיר ובקצה הצפוני של העיר נפגש עם אוטובוס שיוצא מפארק פינת שדרות לי ועליו רשום: סטמאר בית רחל, וכן מצפון מגיע אוטובוס עם הכיתוב פאפא לעומת אוטובוס עם הכיתוב ויזניץ, כולם חרדים כולם חסידים ואף על פי כן נודדים כל יום רבבות בני ובנות ישראל שעות ארוכות עם הוצאות רבות העיקר כדי ללמוד במוסד השייך לחסידות ולעיירה מהם באו מאירופה שלפני השואה.

כלומר יש עשרות רבות של ערים וקהילות לפי התפלגות החצרות החסידיות והליטאיות, בתוך כל עיר.

נוצר מצב לא פשוט, יש הקצאות של מבני ציבור בכל עיר ויישוב שבונים אותו על דף חלק, אבל מה תעשה שאין כאן בית  כנסת עירוני או תלמוד תורה כפי שיש בציבור הכללי והדתי לאומי, בתי ספר יסודי ותיכון בממלכתי או ממלכתי דתי השייכים לשכונה מבלי להתייחס לקהילה או שבט מסוים, וביישוב החרדי מתחיל הבלגן בהקצאות העירוניות שלכאורה אמורים להיות שייכים לכלל התושבים, אבל כלל התושבים שם מורכב ממשפחות שלא מעוניינות בזה אלא כל אחד מעוניין, ברובם כמובן, לחסות תחת מוסדות של הקהילה שלהם מהם הם הגיעו.

התוצאה הראשונית היא, חוסר היתכנות להגינות, חוסר אפשרות לחלוקה צודקת בין שטחי המוסדות לבין התושבים, נניח שגוש גדול של משפחות הגיעו ליישוב החדש והם משויכים לקהילה גדולה, הם לקחו את השטח העירוני המוקצה למבני ציבור, אבל אז הגיעו עוד קבוצה משפחות קטנה יותר, מחסידות אחרת עם מנהגים אחרים ותלבושת שונה, ואדמו"ר אחר ולא נשאר להם שטח ציבורי, אז ללכת להתפלל אצלם וללמוד במוסדות שלהם, זה נחשב עזיבת הקהילה והחסידות המקורית והעשרת החסידות השנייה בהרבה משפחות, וכמובן הכפיפות למנהגי המקום והרבי שלהם, דבר שכיום לא שייך לדרוש ממשפחה חרדית חסידית ובוודאי לא ממשפחה של ליטאים שיבואו לחסות תחת כנפי החסידות שקיבלה את השטחים מהקצאות העירייה.

 מי אשם בזה?

לכאורה אף אחד.

 המצב הוא כזה ואין לה לכאורה פתרונים.

בחו"ל הבעיה פחות חריפה.

למה?

 בגלל שכל חצר חסידית רוכשת במיטב כספה את השטחים למוסדות שלהם, הממשלה שם ממילא לא נותנת שטחים וכספים משמעותיים למבני דת, אבל בארץ השטחים והכספים באים ברובם מכספי משלם המיסים להם כולם שותפים לכאורה באופן שווה מבחינת החוק.

בוואקום הזה נכנסים כבר כל האלמנטים של מאבקי כוח, חצרות חזקות מול חלשות, נבחרי ציבור של חסידות פלוני לעומת נבחרים מקהילה אלמונית, עסקנים בכל הדרגות שיש להם עניין ציבורי של החסידות שלהם וגם עניין של לעשות לביתם, כי מהיכן ירק זה חי? נכנסים לקלחת הזאת, לצד שמקופח אין הרבה מה לעשות, אפילו לעכב הקריאה בבית כנסת העירוני הגדול, אקט מחאתי של דורות בגולה, אין איפה לעשות את זה, ולהלשין  לרשויות החוק על  אי סדרים, הופך אותך למוסר וגם חושף אותך למעשי העסקנים מהחסידות שלך בהקצאות אחרות, בצורה דומה, בעיר אחרת שם יש לה יותר שליטה, והמצב בוקה מבוקה ומבולקה.

לפני חצי שנה הייתי תקופה קצרה ביישוב בגוש עציון ליד אפרת, הייתה שבת אחד ששבתתי שם, בית הכנסת של היישוב הסרוג היה גדול ומפואר, והתושבים היו אשכנזים ברובם אבל גם היו בני עדות המזרח וגם תימנים,

מאוד עניין אותי איך הם צולחים את הבעיה הזאת שם,.

איזה נוסח מתפללים?

 איזה שירים ישירו?

אין שם בתי כנסת נפרדים לאשכנזים וספרדים, אמנם רוב הסרוגים מתפללים נוסח אשכנז כי הם בעיקר יוצאי ליטא או קהילות לא חסידיות, שהפכו לסרוגים.

ואז שמתי לב שהכול תלוי לפי מי שעולה שליח ציבור, כמה פשוט!

עלה תימני וקרא בתורה בעגה תימנית אחריו עלה שליח ציבור בסגנון ליטאי, וכך התפלל, מה שכן, אצלם לפחות אין הבדלי היגוי של האותיות בניקוד, כולם עם הברה ספרדית, גם האשכנזים אימצו את ההיגוי הספרדי בעברית של היום יום וכן בתפילה ולימוד, וגם בגלל שאצלם הערכים החשובים להם זה לאומיות של ארץ ישראל, ולא באו מקהילות חסידיות המקדשות מנהגים ועניינים מעבר להלכה היבישה קל להם להתגמש בנוסח תפילה וכיוצא כשהם באים לגור יחד.

וכאן אנו מגיעים לבעיה שורשית ולא קלה בכלל בהתנהלות הפרטית ובעיקר הציבורית של החרדים המתגוררים בארץ ישראל, בחו"ל יש הפרדה ברורה בין חוקי המדינה לבין ההלכות, ויש הנחיות ברורות משך אלפי שנים בגמרא ושו"ע ונושאי הכלים וכל השו"תים מה מותר מה אסור מה לא מומלץ מפני חילול השם וכו'.

אבל בארץ הקודש של היום, נוצר מצב שחוקי המדינה הם של יהודים, שלא כולם קבלו את מרותם, ולא חל עליהם דינא דמלכותא, כמו שלא חל בזמנו על מדינות ברית המועצות שהממשלה הייתה לא בידי נבחרי העם או בידי קיסר, אלא בידי אספסוף שהכריז מלחמה גם אם צודקת בקפיטליסטים, והם שלטו שלא לפי החוק אפילו של הנכרים, וכאן בארץ הקודש יש ציבור יהודי גדול שהתנגד מלכתחילה למרותם של ציונים חילונים ואפילו דתיים לאומיים שהשתתפו איתם בהשתלטות על היישוב ועל הייצוג שלו מול העמים, אם כן יש כאן בעיות אחרות בהגיענו לדעת איך  להתייחס להמון חוקים, משאבים, כספי ציבור, בצורה תורנית, וגם כאן יש את ההבדל הגדול בין כספי ממשלה לבין כספי עירייה, אינני רב ולא למדתי חושן משפט לעומק כי אם בלימוד יומי פשוט, אבל הסיבוך כאן הוא כפול בגלל שיש כאן כספי יהודים כשרים שנלקחים מהם בכוח, גם אם זה בדינא של גייס, ולא רק כספים של ציבורים אחרים, ואם כן כשמשתלטים על כספים או קרקעות ציבוריים בארץ, יש חשש של חב לאחריני, וחששות של גזילה והסגת גבול וכו', וכאן נוצר שטח אפור שמשפיע באופן ממשי על כל החיים הציבורים וממילא גם על החיים הפרטיים של היהודים שומרי תורה ומצוות.

אסביר בקצרה:

1.      אחד מ7 מצוות בני נוח, הוא הקמת מערכת משפט, ויש דינא למלכותא ויהודי צריך לציית להם אם לא במקרים חריגים המצויינים בהלכה.

2.      ליהודים יש הלכה, בתוך המגזר אמורים לפסוק רק לפי ההלכה או אם הצדדים מסכימים לזבל"א ואז שוב יש לזה תוקף הלכתי, להוציא מקרים של גבר אלים שלא יציית או עוד כמה מקרים.

3.      יש הלכות הקשורות למנהג המדינה, בלי קשר לחוקיותם, אלא שהם מוסכמות חברתיות שיש להם השלכה על העסקים ודעת הקונים או מוכרים או קבלנים לפי מה הם מגדירים מונחים של העסקים וכו'.

4.      יש מושג של תקנות הקהילה, גם אם ההלכה לא מחייבת ובוודאי ללא קשר לחוקי הגויים, ויש לב"ד כוח לקנוס או לבטל הסכמים לפי ראות עיניהם עבור תקנת הקהילה.

מה קורה כשכל המושגים הנ"ל קיימים במדינה אחת על שטחי ארץ ישראל?

"סבטוכה"

כך זה מכונה בעגה העממית, כי כל אחד, בין אם הוא אזרח, בין אם הוא עסקן, מנהיג קהילה, איש עסקים, יפרש כראות עיניו ולפי השקפתו את המושגים הנ"ל למרות שהם עניין הלכתי מובהק.

וכאן נוצרה הביצה הטובענית האפורה שכבד 2 דורות מדשדשים בה שומרי תורה ומצוות שאינם קשורים לרשויות ולאידיאולוגיה הציונית השלטת כעת, ומכאן המון התנגשויות, והמון חוסר הבנה בשיח חרשים ושפה של דור הפלגה, כשהחילונים מדברים שפה אחת, עם מושגים שלמדו וגדלו בהם, הדתיים לאומיים עם המושגים המעורבבים שלהם והמעדיפה את החוק על ההלכה בהמון מקרים, לעומת חרדים שחיים בתוך קהילתם, ואז יש גם התגוששות בין קהילות שכל אחת מנסה לנצל את המושגים הנ"ל לעצמו, כמו המושג שחרדים לא מכירים והוא: "ניהול תקין", ולא בגלל זלזול בכספי הזולת חלילה, חרדי מצוי לעולם לא יקח משום חנות בלי לשלם, ויבוא בחלום לבני משפחתו לשלם כמה שקלים חוב שהשאיר, אינני מדבר על נוכלים שיש, באחוזים  מתוך הקהל כמו בכל ציבור, אז מאיפה בא הענין של חוסר היצמדות לנהלים כשבאים לחלק משאבי ציבור?

אז ככה:

1.  קודם כל מבחינם הרבה חרדים מדובר  לגביהם כמו  מציל מזוטו של נהר,  או מברדלס וחיה טורפת, וכל שקל שיכול להציל מהציונים לכל מטרה או איש פרטי חרדי זה מצווה  בעיניו  כל עוד אין בזה חילול השם.

2.  אין הרי שום סוג  כסף ציבורי  שכולם יסכימו עליו שהוא שייך לציבור פלוני או אלמוני, אלא  שהם סכומי הקצאות שהמימשל הקציב  לפי ראות עיניו, לדוגמא: מועדון פיס לקשישים, מועדוני כושר לנוער, מקבלים כל אזרחי ישראל, חרדים יהפכו את זה בצדק לבית מדרש לזקני הקהילה, יכול לקום אחד ולצעוק, אני חרדי וגר בשכונה ואני רוצה את הכסף למועדון כושר לבנות הקהילה כי לכך הכסף נועד, ויש ממש בטענתו לכאורה גם.

וכאן... מים אין בו נחשים יש בו, אין חוק מוסכם, נכנסים מלא נציגים של קהילות ומהם עסקנים שגם בצדק צריכים להתפרנס וגם להראות לקהילה שלהם שהוא משיג עבורם מהקערה הציבורית "שהם מקופחים ממנה תמיד" את המירב, וגם אנשי עסקים או מה שמכונה: מאכערים, עסקנים שיד ורגל להם בכל מיני מסדרונות ממשלה או קרבה לפקידים בעלי השפעה, עושים קופה לביתם או לבתיהם או לבנייניהם.

בעשרות השנים שמאז קום המדינה, המפלגה השלטה מפא"י והסרוגים ששותפו בממשלה, עשו הכול "בצורה חוקית" שרק מי שהיה קרוב אליהם קיבל שטחים, כספים, התקבלות למשרות ציבוריות, ונא לזכור שרוב החרושת של אז היו בצורה קומוניסטית ושייך לממשלה, בזק, הדואר, תחבורה  רכבות ואגד, מפעלי יצור של מלט, ועוד רבות, וכל השליטה הכלכלית הלא מוצלחת אגב, הייתה בידי המפלגות הללו שניצלו אותם היטיב כדי לבסס את שליטתם בעם ובמדינה לפי דעתם ואמונתם.

אחרי המהפך של הימין, הם רצו מורעבים בצדק לעשות "אפליה מתקנת" ושעטו לכמה שיותר משרות וניהולים, אבל לצד זה גם הפריטו כמו כל ממשלת ימין בעולם, את רוב המפעלים שהיו פועלים עם אבטלה סמויה שהכבידה על התוצרת ועל הרווחים, מה שנשאר כיום זה הנמלים והמונופול עליהם שגם זה ב"ה מתמסמס ובונים לאט לאט עוד נמלים, הסיבה ששם זה נשאר הוא בגלל שהם שייכים למפלגת הימין ויש לאל ידם להתנקם באלו מהליכוד שיפרקו את המונופול.

כשאגודה ושס נכנסו לממשלות, הם באו מקופחים, רעבים, עם חסר לא נתפס של שטחי ציבור, ערים לבנייה, תקציבי תרבות, פיתוח ועוד ים דברים שהיו מודרים מהם, והבינו כפי שאמרה שולמית אלוני שנואת נפשם של החרדים, שהם יקימו בכנסת כמין עסקונה של השטיבל וידאגו רק לעצמם ולא יביטו על הצרכים הממלכתיים של כלל הציבור, למרבה הצער היא לא הצביעה על אותה תופעה אצל השמאל כששלטו, בעיקר המליארדים הרבים שהוענקו בכסות של "מחיקת חובות" דהיינו הקיבוצים חיו ברחבות ובשפע ומייצרים חוב לממשלה שהייתה מוחקת אותו כל אימת שעלו לשלטון מהנציגים של השמאל, שולמית גם לא קבלה על האפליה הקשה משך עשרות השנים נגד החרדים ונגד הפריפריה.

 בשנות ה90 זה החל להיות מורגש בבחירות לכנסת כוחם של החרדים והספרדים, הוכפלו והושלשו, השמאל התרכז לשמור לעצמם מקומות ששם הבוחרים לא יכולים להכריע אותם דמוקרטית, מערכת המשפט והתקשורת ומשרד הביטחון, כפי שכבר רשמתי לעיל במאמר הקודם, נציגי מפלגות הימין והחרדים והספרדים התחילו בכל הכוח לחטוף "ולתקן עוולות של המון שנים"  זה כולל גם משרד הדתות, עם מינוי רבנים לערים ודיינים לבתי דין וכל הנלווה, עם חלוקת התפקידים והתאמתם לא לפי כישורים אלא לפי מכסות של מפלגות.

אם נביט נראה שמשך כל תקופת שלטון שס בכל משרד שרק היו ובעיקר משרד הפנים, הם לא קידמו שם שום דבר שמועיל לכל הציבור, כי אם מה שחשוב לפריפריה ולתיקון העוולות וכן לצבור כוח בבניה של מוסדות לכל הגילאים והמינים של בוחרי שס ואכן הצליחו, הזכרתי דוגמא שהיא בעיני מובהקת ומלמדת, והיא החוק נגד תשלומי שוטף שישים תשעים ואחרית הימים שהעמלים הקטנים והספקים הזוטרים מקבלים, כשהם מוזמנים לתת שירות עבור גוף ציבורי כמו עיריות, מועצות, דרעי התגאה ונשא דברים בפאתוס על תיקון העוול, אבל העיריות מצאו מייד פירצה וכל החוק הזה מעולם לא הגיע לישום.

היחיד שאני לפחות זוכר ומכיר לטובה גם בעניינים הקשורים לכלל הציבור הישראלי זה ר' יעקב ליצמן של אגודת ישראל,  שתפס ברצינות רבה ולדעת חבריו רבה מדי, ועשה תקנות מאוד חשובות בבתי החולים ובבריאות בכלל, מאיר פרוש ידידי שאני מוקיר אותו, אין לי להצביע על שום חוק או תקנה למען כלל הציבור שהביא משך עשרות השנים שלו בכנסת, אורי מקלב כן ניסה ולפעמים הצליח, ואייכלר הצליח להביא את זעקתם של העשוקים בישראל אבל לא לתוצאה ממשית, לדבריהם הם כל הזמן צריכים לעמוד על המשמר, כדי להשוות פערים למען הציבור החרדי העשוק.

חשבתי שאספיק במאמר אחד להקיף לפחות בראשי פרקים את הנושאים הנ"ל אבל זה כנראה לא שייך, במאמרים הבאים אתייחס לעוד נושאים.