החרדי, הישיבה, הגיוס והמציאות

פולמוס התפתח לאחרונה בין רבנים בשאלה האם הישיבה מיועדת לעילויים ובשבילם בלבד, או שהיא נחלת הכלל כולו. בעבר לפני הרבה שנים מספרם של בני הישיבות היה קטן יחסית בשל מצב העולם, המציאות הרוחנית, והצרכים של אותו זמן. מאז קמה המדינה נוצר מצב חדש וכזה שהישיבה אינה עוד מיועדת לעילויים בלבד וגם לא רק למי שרוצים להיות כלי קודש לעסוק בתפקידים רבניים וחינוכיים. הישיבה קיימת בשביל לשמור על היהדות ועתידה, ובימינו התפקיד הזה חשוב פי כמה מכל תפקיד אחר. מפני שהעילוי יהיה עילוי בכל מצב, ואילו הבחורים שזקוקים לישיבה לשמור על יהדותם, אם לא יהיו בישיבה מהר מאוד יאבדו את חייהם הרוחניים ויפלו לידי הפיתויים של העולם החדש שהוא מסוכן מאוד. לא רק הכלים הטכנולוגיים, העולם התפתח בהרבה תחומים ואין כמעט תחום שאין בו פיתוי לצעירים בכלל ולחרדים בפרט

בניגוד לשנים הראשונות של המדינה כאשר זו הייתה בהתפתחותה והאפשרויות היו אחרות, היום יש לנו ניסיון של 75 שנה לפחות וראינו מה קרה למי שלמד בישיבה ומי שעזב את הישיבה. מעטים הצליחו לשרוד מחוץ לישיבה, לעומת זאת מי שהיה בישיבה גם אם הוא לא היה עילוי ואף לא מתמיד גדול, התחתן והקים בית לתפארת והבטיח את ההמשכיות היהודית

כאן המקום להתעכב על משהו יסודי בעולם היהודי והוא ההמשכיות והבטחתה. אנו רגילים להתווכח על חילוני דתי וחרדי, ושוכחים כי כולנו יהודים, והשאלה הכי יסודית שבה עסקו גדולי ישראל במשך של המאתיים השנים האחרונות לפחות איך מבטיחים את ההמשכיות היהודית. בעבר חיו בנוסח של בן גוריון שכל עוד הבנים והבנות הם ממשפחות של יהודים ליהדות יש קיום. היום לא עוד מפני שהעולם התרחב לא חיים יותר בשטעטל והמרחק הכי גדול מהשטעטל לא איפשר לך להכיר את העולם. היום בשעות בודדות אתה טס מקצה העולם לקצהו האחר, אתה מכיר מאות ואלפים באמצעות פיזית או אלקטרונית, אין כל דרך להבטיח את ההמשך היהודי. קחו לדוגמא את ארצות הברית וככה בעוד הרבה מדינות בעולם, ההתבוללות כילתה את מחצית העם היהודי לפחות. היהודים בארצות הברית לפני שבעים שנה היו 12 מיליון, והיום בקושי 7 והמספרים הולכים ויורדים אצל הרפורמים והקונסרבטיבים, ומי שמחזיקים בינתיים את העם היהודי באמריקה הם האורטודוקסים

גם בישראל מספרם של היהודים הלא דתיים הולך וקטן, שימו לב מה קורה בכיתות אל"ף אצל החילונים השמאלנים, הם הולכים וקטנים, לעומת מי ששומרים מצוות שם ב"ה המספרים גודלים. אם חלילה לא נבטיח כי הדת תישמר ותחזיק חזק בישראל, יקרה לישראל מה שקורה באמריקה ובעוד מקומות בעולם, הצעירים מתבוללים והדור אחריהם כבר אינם יהודים

זה האל"ף בי"ת כאשר עוסקים בענין הגיוס לצבא. מציאות היא שהצבא הורס את החינוך הדתי והחרדי, 75 שנים הוכח שמי שנכנסו עם כיפה יצאו בלי כיפה, מי שנכנסו שומרי מצוות קלה כבחמורה יצאו משם חצי לא דתיים, גם אם כמה הצליחו לעבור זאת, מדובר באחוז קטנטן, אם חלילה ילכו בהמונים, המצב יהיה חמור מאוד. מה ששומר עלינו זו ה'התבדלות' אנו לא עם חילונים, לא במסיבות ולא בשום כינוס ובשום מקום. אסרו את יינם משום בנותיהם, ברגע שנוותר על ההתבדלות זה הסוף החרדי. לכן אין ברירה, כל ילד חרדי בלי יוצא מן הכלל חייב ללכת לישיבה, זו חייבת להתאים את עצמה למצב התלמידים, ולא שהתלמידים יתאימו את עצמם לישיבה. תפקיד הישיבה אינו עוד רק להבטיח עילויים, תפקידו להבטיח כי הצעירים ישמרו על התורה והמצוות וימשיכו את דרך הוריהם אבותיהם ואבות אבותיהם, ועל זה אין ויתור. שיחוקקו איזה חוק שהם רוצים, שום דבר לא יעזור להם מפני שכאן מדובר על קיום האומה היהודית, וזה אפשרי רק על ידי הבטחת השמירה על תורה ומצוות. הצבא מציאותו מחיקת תורה ומצוות, ולכן אין מקומנו שם, גם אם ניאלץ להילחם ועד הסוף, מפני שמדובר במקום שעוברים שם על ג' העבירות, שזה נושא בפני עצמו. מה שחשוב לנו יותר מכל ולא נוותר על כך, הוא הקיום היהודי וההמשכיות החרדית

חיים שאולזון