התברכנו ב"ה בהרבה תורה, לא חסר היום לכל מי שירצה לשמוע וללמוד וכל כך הרבה, יש שפע בתחום הזה ואין ספק כי מדובר במשהו מבורך, בניגוד לעבר שחיפשת רצית לשמוע וקשה היה, היום יש לכל אחד כל מה שיחפש ובכל תחום ובבית, ישנם מומחים שידברו יסבירו ואפשר ללמוד מהם הרבה. ובכל זאת, נמצא תחום אחד היכן שאנו כל כך חלשים בו, והיא האמונה ב'הוא לבדו הוא' מי שיקדיש את עיקר זמנו לדעת כי אין עוד מלבדו ובלעדי האמונה הזו כל היתר לא שוה ואין לו ערך ולעיתים זה מרחיק עד לעבודה זרה ואמונה תפלה, יתכן ויהיו הרבה שירצו לדבר על כך, אבל יפחדו שמא ימצאו מי שיירדו לחייהם
חינכו דור חדש שמאמין באדמורי"ם ובראשי ישיבות. כאן נזכיר למי שלא למד את היסטוריית מלחמת חסידים מתנגדים, ההתננגדות זעקה כי האמונה באדמורי"ם היא עבודה זרה וכפירה וכי מדובר במה שאסור. גם אם אז הם לא צדקו מפני שראו רבים רצים להרבה אדמורי"ם לא כמו בזמנינו שמאמינים כל אחד ברבי שלו ולא באחרים, הם חזו למרחוק למה שזה יוביל, אבל טעו טעות מרה מפני שגם דרכם שלהם הוביל לאותו כיוון של אמונה בבשר ודם, הגורם שיסיטו את הראש מן העיקר כי אלו בלעדיו לא שווים כלל
ההגדה של פסח בנוי כולו על אמונה בא-ל אחד. אפילו משה רבינו שהיה לכאורה השחקן הראשי ביציאת מצרים וקבלת התורה ובשל הכרת הטוב צריכים היו להזכיר אותו ולעשות גם ממנו משהו כפי שעושים היום מכל בשר ודם כמעט, הוא לא מוזכר, בעל ההגדה השמיט את שמו מסיבה אחת ויחידה, מפני ש'פסח' הוא חג האמונה, וזו לא מתחלקת, היא אחת ושלימה ובא-ל אחד ואין בלעדיו. זה יסוד האמונה. כן, מותר גם להאמין במשה בתנאי שאתה מזכיר שהוא 'עבדו', האמונה היא בה' בלי כל תנאי, ואילו במשה הוא עם תנאי שאתה מזכיר וזוכר כי מדובר ב'עבדו'. אם אתה מאמין במי שזה לא יהיה ומזכיר שוב ושוב כי מדובר ב'עבדו' של ה' אפשר לחיות עם זאת, אבל אם אתה עושה מהרבי שלך כאילו הוא אלוקים כפי שזה קורה בהרבה מקומות בימינו, אתם לא קולטים מה חג הפסח, מפני שזה היום המחייב אותנו לזכור בכל השנה את יציאת מצרים שנעשה על ידי הקב"ה בלבדו ולא על ידי אחרים, וחובת הזכירה הזו היא פעמיים ביום לא רק בחג הפסח בשביל שחלילה לא יהיה שעה ביום שיהיה מי שיאמין במי שלא יהיה ולא יקלוט ויבין כי אין אמונה בבשר ודם ולא משנה מי זה ומי הוא. הוא יכול להיות הצדיק הכי גדול, החכם הכי גדול, ואינו יותר מבשר ודם ואינו אפילו לא משנה למלך ולא סגנו של אלוקים
החינוך של ימינו בנוי על החדרת אמונה באדמורי"ם וראשי ישיבות, הגוררת לכיוונים לא רצויים. החינוך חייב להיות כי הוא לבדו הוא' ואין בלתו, ורק מי שחדור באמונה זו יכול להעריך ולהעריץ בשר ודם, אין ספק שישנם אנשים גדולים ומורמים מעם, אבל חייבים לדעת היכן הקו האדום שאותו אסור לעבוד
חג הפסח הוא החג שבא שוב בכל שנה להזכיר לנו, כי ה' לבדו הוא, ורק הוא ולא אחר, ואפילו משה רבינו שלכאורה היה שליחו של הקב"ה ומילא את התפקיד הכי מרכזי ביהדות, שמו אינו בהגדה בשביל שחלילה יטעו שזה יכול ללכת יחד אמונה בה' ובמשה. בהחלט לא, משה הוא עבדו של הקב''ה, ובלעדי הקב''ה אי אפשר לעשות דבר וחצי דבר. גם משה רבינו זקוק היה להקב"ה בכל ענין שעם ישראל היה צריך ישועה בו
בנושא הזה צריך להרחיב, וכאן אגע בנקודה אחת שהיום הפך לנגע ממש, והם הנסיעות לקברי 'צדיקים'. שימו לב, הקב"ה עשה הכל שלא יידעו היכן קבור משה רבינו. ומדוע? בשביל שלא יעלו לקברו ולא יעשו ממנו אלוקים. ואם תטענו כי לעלות לקברי צדיקים אין דבר חשוב מזה, אז למה הקב"ה לא רצה שיעלו לקברו של משה רבנו?
זקוקים אנו בדורנו מגידים שיעסקו בנושא יזכירו זאת שוב ושוב וכל השנה לא רק בפסח, מפני שהשתיקה כל השנה באמונה האמיתית גורמת שעושים מיצורים שהם בשר ודם אלוקים או חצי אלוקים ואין מי שיעצור אותם
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.